אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

השפה הנמה

כתבה: תמי שם-טוב

איירה: איה גורדון-נוי

כנרת זמורה דביר 2021

24 עמוד, מנוקד

 

כֵּן, כָּכָה זֶה הָיָה.

בָּעִבְרִית שֶׁל פַּעַם הָיָה אֶפְשָׁר לָשׁוּט בָּאֳנִיָה, אֲבָל לֹא לִנְסֹעַ בְּרַכֶּבֶת

אוֹ לָטוּס בַּאֲוִירוֹן וַאֲפִלוּ לֹא לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַיִם!

בְּעִבְרִית הָיָה אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל לְבִיבָה, אֲבָל לֹא חֲבִיתָה.

בְּעִבְרִית הָיָה רְחוֹב אֲבָל לֹא הָיְתָה בּוֹ מִדְרָכָה.

אֲפִלוּ לְמַשֶׁהוּ קָטָן כְּמוֹ בֹּרֶג – לֹא הָיָה שֵׁם בַּשָׂפָה הַנוֹשָׁנָה.

אֲפִלוּ לֹא לְמַשֶׁהוּ מְשַׂמֵחַ כְּמוֹ הַפְתָעָה.

 

הסיפור בקיצור

נער אחד, ששמו היה אליעזר, אהב שפה שהלכה ונאלמה עד שנרדמה. בעיניו היא היתה כמו 'כמו היפהפייה הנמה מהאגדות'. אליעזר הרגיש שהוא הנסיך שצריך להעיר אותה, אבל אנשים סביבו ניסו לעצור בעדו. אלה חשבו שאסור להעיר את השפה העתיקה, אחרים חשבו שאולי בכל זאת מותר – אבל איש לא ידע איך לעשות זאת. אליעזר מצא את הדרך. כשנולד לו בן הוא החליט שהילד ישמע וידבר רק עברית. 'אבל איך ידבר בה ילד קטן, אם אין לה, לעברית, אפילו מילה נחמדה כמו בובה, וגם לא מילה מתוקה כמו גלידה?'

הנרטיב

תמי שם-טוב מספרת את סיפורה של העברית תוך שילוב שני ערוצים ; בערוץ אחד היא מעניקה לעברית הרדומה תום וזֹהַר בהשראת המעשייה על היפהפייה הנמה (בהלימה לכותרת המשנה של הספר – 'אגדה חדשה על אליעזר בן-יהודה'), רומזת שגם היא, כמו הנסיכה מהמעשייה, נשבתה בידי כוחות אדירים שלא יכלה להם, ומוסיפה לה נופך של סוד וקדושה. מול השפה הנמה שם-טוב מציבה נער תמים שחש עצמו נסיך חסר כוח. 'איך יעיר יפהפייה שישנה כמעט אלפיים שנה? הרי אין לו כוחות קסם, וזו לא באמת אגדה'. בערוץ השני שם-טוב מסירה מהשפה הנמה את כל קישוטיה, ומציגה אותה ככחושה-חלשה, שאי אפשר להשתמש בה עד שמישהו יעשיר אותה, יעדכן אותה, יגדיל את אוצר מיליה ויתאים אותה למציאות שלתוכה תתעורר. כך חוזר לתמונה הנסיך מן המעשייה, הלא הוא המיועד מטעם עצמו שכוחו במילים. תיאור מסע היצירה שעבר אליעזר בן-יהודה מרתק: 'אליעזר חשב שהוא מתפוצץ מרוב התרגשות וגזר מהצליל את המילה פצצה. הוא חשב שמשהו ענק התגלה לפניו, והמציא את תגלית [...] הוא התקלח והמציא את מקלחת. התנגב והמציא את מגבת'. את הסיפור חותמת הכותבת בחגיגת הנס שחולל בן-יהודה, שהבין שהמפתח הוא בידי הקטנים שאימצו את  המילים העבריות החדשות והחזירו את השפה המתעוררת לחיים.

הלשון הפואטית  

הלשון הפואטית של הסיפור תובעת מהילדים הצעירים לגייס את כישורי השפה והחשיבה שלהם; תחילה הסיפור מציע למאזינים ולקוראים-בעצמם פתיח שאמור להקל עליהם להבין את ההקשר התקופתי - אך עושה שימוש באוצר מילים לא שגור (התפללו, למדו תורה, יהודים בכל העולם, להקים מדינה, לחדש את השפה...). עמוד אחד אחר כך הסיפור מתמקם בשטח החופף של שתי סוגות - מעשייה וסיפור חיים ריאליסטי, ובהמשך נוקט לשון מעורבת – קונקרטית ומטפורית לסירוגין ('איך יעיר יפהפייה שישנה כמעט 2000 שנה?'; 'הוא ניסה ללחוש: קומי...'; 'אסור לדבר בשפה קדושה'; 'איך מעירים שפה משנתה?' וכיו'ב). סגנון כתיבה זה מנכיח השוואה בין העברית לנסיכה; שתיהן ישנו שינה ארוכה ונעדרו מן המציאות, שתיהן התעוררו הודות לפלא או נס, ושתיהן חזרו לחיים בזכות אהבה. אתגר נוסף – הילדים צריכים ליצור בתודעתם סכמה של שתי מערכות המאורגנות זו מעל זו: מערכת האובייקטים במציאות – מגבת, מדרכה, חביתה – ומערכת המילים 'של' החפצים – המילה 'מגבת' מעל המגבת הקונקרטית, המילה 'מדרכה' מעל המדרכה במציאות. על הילדים להבין שבן-יהודה לא המציא את החפץ הנקרא מגבת, אלא את שמו של החפץ בלשון.   

אין זו הפעם הראשונה שתמי שם טוב נדרשת לסיפורו של אליעזר בן-יהודה. ב- 2010 ראה אור הסיפור של אליעזר בן-יהודה (כנרת זמורה ביתן 2010, איירה רוני פחימה, 48 עמוד). שני הספרים עוסקים בהחייאת העברית; הסיפור של אליעזר בן-יהודה מרחיב מאוד בעובדות חייו של בן-יהודה ובמכשולים שהקשו עליו את עבודתו על רקע מאורעות התקופה, לעומת השפה הנמה המתמקד בהשלכות הדרמטיות של מעשה היצירה של בן-יהודה.  

הרהור על דיוק היסטורי
בן-יהודה הפך לסמל המייצג את החייאת העברית ואת שובה מדממת הקודש לשאון החולין. אבל בן-יהודה לא צעד לבדו בדרך הזו. בשולי הסיפור על המפעל העצום שקשה להגזים בחשיבותו ראוי היה לזכור את מי שהצטרפו לבן-יהודה, הביאו את החזון לידי מימוש בחידוש מילים ובהנחלת העברית כשפה מדוברת – זאב יעבץ, יחיאל מיכל פינס, דויד ילין, ביאליק ואיתמר בן אב'י, ולהזכיר את עצם קיומם – כקבוצה, אם לא בשמותיהם.  

האיורים
המאיירת איה גורדון-נוי פונה לקהל בוגר יותר מהקהל הצפוי של ספרים מצוירים, ומוסיפה בסגנונה הקולאז'י הייחודי רמיזות תקופתיות ורעיוניות על הטקסט של תמי שם טוב. בעמודים הראשונים נוכחת העברית באותיות ענק ובמילים התופסות עמוד שלם, ולצדן, באותיות זעירות, מילים ביידיש (אלטנוילנד, געוואלד) ואמרתו של הרצל 'אם תרצו אין זו אגדה', כביטויים לבליל העמדות בירושלים. זעקתו של בן-יהודה לעבר העברית– 'קומי' – מעוצבת כמסלול המרוצף בעשרות מופעים של המילה הכתובה, המתחיל בעפרונו של בן-יהודה ומתרחב עד שהוא הופך לזעקה קולית הבוקעת מפיו. המילים שטלטלו את דעת הקהל – אסור! אולי? כדאי... תופסות כפולה שלמה ומייצגות את המאבק הציבורי. איה גורדון-נוי גם מזמינה את הילדים לעקוב אחרי הרצף היצירה של  מילה חדשה: סביב ראשון החושב של בן-יהודה מרחפות בועות מחשבה שבהן '
'air plane, 'זה עף', 'זה באוויר', '?' ולבסוף המילה החדשה 'אווירון'.

ספרים מאותו מדף

הסיפור של אליעזר בן-יהודה, מאת תמי שם-טוב

המסע המופלא לארץ המילים, מאת רוביק רוזנטל

המסע המופלא לאחוזת לא הגדולה, מאת רוביק רוזנטל

ככה זה בעברית, מאת דתיה בן דור

 

השפה הנמה מתאים לבני שש עד תשע, ולחובבי העברית.

נירה לוין