אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מוטקה?


כתבה: דקלה קידר

איירה: אורית ברגמן

כנרת 2021

40 עמוד, מנוקד

 

'אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִזְּמַן עַל מוֹטְקֶה הַקָּטָן מִגִּנַּת דְּבוֹרָה.'

'קָטָן זֶה אֲנִי!' הִתְרַגַּשְׁתִּי. 'אֲבָל אֵיךְ מַגִּיעִים לְגִנַּת דְּבוֹרָה?'

'קַלֵּי קַלּוּת: רוּץ בַּשְּׂדֵרָה עַד הַפִיקוּס.

וּכְשֶׁתָּרִיחַ אֶת הַדְּגִיגוֹנִים מֵהַמִּזְרָקָה,

דַּלֵּג יָמִינָה!'

'מָה פָּשׁוּט מִזֶּה? מוֹטְקֶה הַקָּטָן, אֲנִי בָּא!'

כשאלונה והכלב שלה יצאו לטיול היומי בגינת אמסטרדם, פרנקו הכלב העדיף לחשוב על השיר הבא שיכתוב במקום להתרועע עם כלבים אחרים. לפתע דהר אליו כלב זר, שעיר וענקי, נעצר בחריקת כפות ונבח, 'אופס טעות! הייתי בטוח שאתה מוטקה. אתה כל כך דומה לו...' ומיהר לדרכו. פרנקו  נבהל כהוגן, אך כשנרגע שב והרהר בבדידותו המתמשכת. אולי כדאי גם לו לחפש את אותו מוטקה, ששמו הולך לפניו? פרנקו מתעניין אצל יודעי דבר, מקבל הוראות הגעה ואחרי מסע ארוך הוא מוצא את מבוקשו והרבה יותר מזה; לא חבר אחד, אלא אחדים!

סיפור המסע אל החברוּת נמסר בגוף ראשון, מפיו של פרנקו, הכלב של אלונה. רמז ראשון לאישיותו המיוחדת של פרנקו מופיע בשורות הפתיחה, המתארות את מחשבותיו ההגותיות: 'פתאום שמתי לב שהזנב שלי עושה צל על הנמלים. ושאלונה עושה צל עליי, ושהעצים עושים צל עליה. הסתכלתי למעלה וחשבתי, מי עושה צל על העצים?' אלונה מדרבנת את פרנקו להיות חברותי – 'אולי הפעם תנסה לשחק עם כולם?' – אבל פרנקו מתבצר בייחודיותו: 'לשחק סמרטוט-רגל? הרי חול באצבעות עושה לי צמרמורת, נביחות עושות לי סחרחורת, וקפיצות – מקפיצות לי את הלב.' פרנקו כָּמֵהַ לקשר עם 'מישהו בעולם, שטיפטיפונת דומה לי!', ומעיד על עצמו שהוא אוהב 'להתבונן, להקשיב, לחבר שירים.' במסלול הארוך שעשה כדי לרכוש חבר נתקל פרנקו בשלושה כלבים ששמם מוטקה, אך סבר שכל אחד מהם שונה ממנו עצמו. ואף על פי כן, כשפרנקו איבד את דרכו כשניסה לחזור לאלונה – שלושת הכלבים שאף אחד מהם אינו הוגה או משורר – דווקא הם נחלצו לעזרתו וכיוונו אותו בדרך הביתה.    

הסיפור מאתגר מכמה בחינות; הכלב של אלונה – המְסַפֵּר את הסיפור -  נותר חסר שם עד העמוד האחרון של הספר, ולעומתו שלושה כלבים שונים נושאים את השם 'מוטקה', החוזר ומופיע לאורך הסיפור. הכותבת דקלה קידר והמאיירת אורית ברגמן, סופרת בעצמה, הרחיבו וגיוונו את דרכי המסירה; לצד מה שנאמר בטקסט הרצוף, גיבורי הסיפור מגיבים בבועות דיבור ומשתפים בבועות מחשבה, וההוראות להמשך דרכו של פרנקו אל הגינה הבאה מיוצגות גם באיורים קטנים של אובייקטים כמו 'פיקוס', 'פסל', 'קקטוסים' וכיו'ב. כך נוספת למסלולו של פרנקו הילה של מפת אוצר, המזמינה את הקוראים הצעירים לעקוב אחריו עד הגילוי הגדול. בנוסף לכך, לכאורה העלילה מעבירה את פרנקו ממקום למקום – מגינה ציבורית אחת לאחרת – אך לאמיתו של דבר לכל הגינות מהות אחת. ברגמן בחרה לעצב את ארבע הגינות בצבעים מִפָּלֶטָָה אחת שבולטים בה גוני הירוק, החום, הצהוב, התכול והלבן.  ההבדלים בין הסביבות אינם בולטים ומזמינים התבוננות. כאילו בחרה המאיירת לרמוז לכלב הצמא לחֶבְרָה שבניגוד למה שהוא חושב – החברוּת אינה נדירה, החברים כבר כאן, בסביבה הקרובה שאתה מכיר, כל אחד מהם מיוחד בדרכו, אך לכולכם מהות אחת.       

יצירתן של דקלה קידר ואורית ברגמן היא שיר הלל מתרונן, שנון, רגיש ולא פחות מזה מצחיק – לפתיחות ולאנושיות, לטבע העירוני בכלל ולגינות הקהילתיות וגינות הכלבים בתל אביב: גינת אמסטרדם, גינת דבורה, גן גימפל וגינת פינצ'וק הם המיקרוקוסמוס שבו מתרחש הכול.   

דקלה קידר (1975-) היא סופרת ותסריטאית הכותבת לילדים, מוכרת לקוראים מספרה ג'ורג'י ומסדרת הספרים על החתול כראמל.  

 

ספרים מאותו מדף:

הבית הגבוה והבית הנמוך, מאת נורית זרחי

על הגשר הקט, מאת עילם בן דרור

הגן הסקרן, מאת פיטר בראון

פלורט, מאת אנה ווקר

ג'ונם, מאת צדוק צמח

 

מוטקה? ישמח בני ארבע עד שבע, וגם חובבי כלבים וגינות שכונתיות.

נירה לוין