אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

בלה וזוזו - כמעט ארבעה ימים


כתבה: איילת דיין שוורץ

איורים: ענבר הלר אלגזי

צלטנר 2021

26 עמוד, מנוקד

 

'בֶּלָה,' אָמְרָה זוּזוּ,

'אֲנִי יוֹצֵאת לְחֻפְשָׁה. אֲנִי נוֹסַעַת לִ-3 יָמִים וָחֵצִי,

כִּמְעַט 4, וְאָז אֶחֱזֹר.

אַתְּ תִּשָּׁאֲרִי כָּאן וְתַעֲשִׂי מָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ.

אֲנִי מַבְטִיחָה שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר מַהֵר.'

 

זוזו מתכוננת לצאת לחופשה. היא אורזת מזוודה, נפרדת מזוזו הקטנה, ויוצאת לדרכה. בלה נשארת לבדה, ואף שזוזו אמרה לה 'תַעֲשִׂי מָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לָךְ' – לבלה אין חשק לשום דבר. הגעגועים לזוזו התגברו מרגע לרגע. בלה נזכרה באשכולות הענבים שראתה פעם בשוק וחשבה שהגעגועים לזוזו רבים כמו הענבים על הדוכן; 'המון, כמו המון געגועים'. בלה ציירה ענבים עד שהחדר התמלא בענבים מצוירים, 'עד שנגמרו לה כל הדפים. למוחרת יצאה בלה מהבית והבחינה בעלים הרבים שנשרו מהעץ שבחצר. 'כל כך הרבה עלים, הרבה כמו שאני מתגעגעת לזוזו'. בלה אספה את העלים ומילאה את הסלסילה. גם ביום השלישי מצאה בלה דרך להיות קרובה לזוזו במחשבותיה, ולעבור בשלום את שלושת ימי הבדידות כשזוזו רחוקה ממנה. היא לא עשתה מה שהיא אוהבת לעשות בדרך כלל, אלא מה שהרגישה צורך לעשות עכשיו, כשזוזו רחוקה.
דמויותיהן של בלה וזוזו בשעת הפרידה מופיעות על כריכת הספר. זוזו, שועלה גדולה, לבושה מעיל וצעיף ולידה מזוודה. בלה, שועלה קטנה, עומדת על כיסא כדי להתחבק עם בלה הגדולה לפני הפרידה. הסיפור אינו מספק פרטים על שתי הדמויות או על טיב הקשר ביניהן. הטקסט מצמצם את עצמו לאירוע אחד בחיי השתיים וזוזו ועוסק רק בתיאור רגע הפרידה וימי הבדידות של בלה. האיור, בדרכו השקטה, מראה שהקשר בין שתי הדמויות קרוב, חם ורך; כפותיהן של שתי השועלות ענוגות, פניהן שקטות ומלאות הבעה, עיניהן עצומות. אין כאן ביטויים דרמטיים של קול, של תנועה או של מילים, ובכל זאת צער הפרידה, תחושת הבדידות ועוצמת הגעגועים – נוכחים ועוצמתיים.  

האיור בשער הפנימי של הספר מציג את הקו הסגנוני בספר כולו; נראה בו ביתן של בלה וזוזו – בהיר ומואר מבחוץ ומבפנים, חלונותיו גדולים, בחצרו הירוקה שני עצים, והוא מעורר במתבונן את הצורך להתנשם, לשאוף את האוויר הצח שסביב הבית. האיור הקטן מצליח להציג מרחב של שקט, ושל שלווה נינוחה. הציור בעפרונות בגוונים פסטליים של אפור-כחול-תכלת-ירוק-ירקרק והכתום השועלי יוצרים אפקט של צבעי מים המוסיף לתחושת הרוגע. על הרקע הקריר-אוורירי הזה מתרחשת הדרמה המאופקת של בלה; תחילה היא מתייחדת עם העצב בישיבה ממושכת ליד החלון הפתוח, אחר כך מאפשרת לגעגועים ללחלח את עיניה ולבסוף פונה לביטוי רגשותיה באמנות (ציור הענבים שמזכירים לה חוויה נעימה שחלקה עם זוזו) ובעשייה (איסוף העלים והצדפים הרומזים על הזמן החולף). היא איננה נאבקת ברגשות העוטפים אותה ואינה מנסה להסיח את דעתה מהם, להיפך; בלב מכירה בעצב ובגעגועים, חווה אותם ומתרכזת בהם, תוך ציפייה לטוב.

וזוזו קיימה את הבטחתה, ושבה.

יופי של סיפור על פרידה זמנית, המזמנת התבוננות באירועים ובקבלת הרגשות המלווים אותם; בלא כעס, בלא טרוניה ותחושת קיפוח, אלא מתוך הכרה בצורך לתת מקום לרגשות המתעוררים ולהגיב בדרך של ביטוי אישי.

בשולי הספר עמוד המזמין את שתי היוצרות להציג את עצמן:

הכותבת איילת דיין שוורץ – 'תופרת בובות ומציירת חברים קטנטנים יחד עם יונק דבש ששר לי מעבר לגלים'.

המאיירת ענבר הלר אלגזי - 'תמיד עם אצבעות שחורות מדיו, אני אוספת רגעים קטנים, מבטים וסיפורים שאני מוצאת בשיטוטים בעיר או על גדות הנהר'.

ספרים מאותו מדף:

זוזי שמש מאת עפרה עמית, ציירה עפרה עמית

חולד והגוזל, מאת מרג'ורי ניומן, צייר פטריק בנסון

החיים המאושרים שלי, מאת רוזה לנגרקרנץ, ציירה אווה אריקסון

מחלת הגעגועים של סולי, מאת נורית זרחי, ציירה טלי מנשס

להתראות באנטארקטיקה, מאת נורית זרחי, ציירה בתיה קולטון

 

בלה וזוזו ראשון בסדרה 'המפגישה אותנו עם רגשות שלא תמיד פשוט להתמודד איתם', מתאים לבני ארבע עד שבע, ולמי שחווים פרידה.

נירה לוין