המשפחה נחפזת לתחנת הרכבת כדי לחגוג עם סבא שבבאר שבע ביום הולדתו, אבל נסיעה של משפחה שלמה אינה עניין של מה בכך; הם מתכוננים ומתארגנים, אך כשנדמה שכולם מוכנים מתברר ששוב שכחו משהו: להשקות את העציצים, להאכיל את החתולים... גם אחרי שהרכבת יוצאת לדרכה יש עיכובים לא צפויים: 'את פסי הרכבת חוצים ברווזים', ואחר כך עולים לרכבת 'נגנים של תזמורת עם הכלים'. רק אחרי נסיעה ממושכת הם פוגשים את סבא בתחנה בבאר שבע. 'אז ניגנה התזמורת ושר כל הרחוב: היום יום הולדת לסבא דוב!'
הסיפור הקטן של נתי בית כולו אופטימיות, סובלנות ורוח טובה. בכל משפחה יש מאחרים, אך במשפחה של רוני והוריה לא זו בלבד שאין נוזפים במעכבים למיניהם, אלא עוזרים להם להשלים מה ששכחו. גם במשך הנסיעה אין תלונות וטרוניות. רק רוני הקטנה אינה מתאפקת, ולוחשת: 'מהר! מהר! טוסי, רכבת, שלא נאחר!'.

נתי בית הוסיף כמה נקודות חן לאורך המסע מהבית לבאר שבע. כשהמבוגרים מתארגנים לנסיעה – רוני נפרדת לשלום מהבובות, ובית אחד בסיפור המחורז מוקדש לשמותיהן. כשאבא ממהר להשקות את העציצים – בית אחד מפרט את שמות הצמחים מרוזמרין ולענה עד מרווה ויסמין. כשאמא נזכרת שצריך להאכיל את החתולים – בית אחד מפרט את שמותיהם, ממיצי ופלפלת עד בונבון וחבקוק. כך מפורטים שמות כלי הנגינה של נגני התזמורת. בכל התחנות החביבות הללו מרחיב המאייר עמית טריינין את הטקסט ומציג את האובייקטים הרלוונטיים באיורים מסוגננים צבעוניים מאוד ונלבבים. הקטנטנים יוכלו ליהנות מדקלום קצוב של המילים הזרות-מוזרות: 'צ'לו, טרומבון, חלילים, חצוצרות, / נבל, אבוב, סקסופון, כינורות, / טובה, תופים, קלרינט, קסילופון...' וכן הלאה ולטפוח לעצמם על השכם בין פרצי הצחוק.

נתי בית הוא סופר ישראלי הכותב לילדים.

עמית טריינין (1965-) הוא בוגר המחלקה לעיצוב גרפי ב'בצלאל', ניהל את המחלקה לתקשורת חזותית ב'מנשר' ומרצה בשני בתי ספר אלה לאמנות.

ספרים מאותו מדף:

דוקטור איכואב, מאת קורניי צ'וקובסקי

המסע אל האי אולי, מאת מרים ילן שטקליס

להתראות באנטארקטיקה, מאת נורית זרחי

לילה בלי ירח, מאת שירה גפן ואתגר קרת

ג'ק ועץ ההוקוס פוקוס, מאת ג'וליה דונלדסון

מהר מהר שלא נאחר! ישמח מאזינים מגיל שלוש וקוראים עד גיל שבע.

נירה לוין