אח מפח

כתב וצייר: יניב שמעוני

כנרת 2021

90 עמוד, רומן גרפי לא מנוקד

'הם לא יתפסו אותי היום.

הם אמרו שמותר לי לחזור הביתה דרך עלי שלכת.

השטח פנוי.

אני יכול לרוץ את כל הרחוב, ואז בשתי דקות אני בבית.

אומץ, גידי, אומץ!'

דקות ספורות לפני הצלצול גידי כבר אורז את הספרים והמחברות ומתכונן לזינוק. כשהפעמון מבשר את סוף השיעור גידי מטיל את התיק על כתפיו ומתחיל לרוץ לעבר היציאה, תוך שהוא דוחף ילדים במסדרון ומדלג בשעטה על מדרגות. כשהוא מגיע לרחוב ומעז לנשום לרווחה צצים מולו שלושה בני גילו, שלושתם בחולצות התלבושת האחידה של בית הספר: אחד מהם החבוש קסדת ויקינג מנופף מולו בחרב עץ, האחר מרים זרועות שעירות ואגרופים קמוצים, והבת, הלבושה חצאית טוטו ורודה שולפת מספריים מול פניו ומאיימת לגזור את שערו. שלושת הילדים חוסמים את דרכו בחיוך מאיים חושף שיניים. גידי הנפחד מתפתל ומצטדק ('אמרת שהיום מותר לי לחזור דרך רחוב עלי שלכת') והבריון הקורא לעצמו דני הוויקינג ממשיך להתעלל בו ('אמרתי שמותר לך לחזור הביתה דרך כל רחוב חוץ מרחוב עלי שלכת, גידוש דידוש!'). גידי נמלט לתוך חצר סמוכה והבריונים הרצים בעקבותיו נעצרים רק כשבעל החצר – זקן כחוש וגבוה שפניו קודרות – מגיח מסבך השיחים ובידיו מכשיר מתכת גדול. 'עופו מכאן,' פוקד הזקן על שלושת הרודפים, וכשהם נעלמים הוא מלגלג על פחדנותו של גידי ומשלח גם אותו לביתו.

הנרטיב מוכר: גידי, גיבור הספר, הוא האנטי-גיבור הקלאסי, שנופל קורבן לחזקים ממנו המזהים את חולשתו וממררים את חייו בשיטתיות ובעקביות. שלא בטובתו נכנס גידי לשגרת התחמקות-בריחה-הישרדות. סופו של הפרק השני מראה שגם בבית לא קל לגידי; הוריו החביבים למראה עובדים עד מאוחר, וגידי - בן יחיד, מעסיק את עצמו בבית שעות ארוכות, לבדו. כשההורים חוזרים הביתה הם מפזרים חיוכים המרחפים מעל הילד אך לא נוגעים בו. 'אוף, כמה פעמים אמרתי שאני לא אוהב עגבניות...' חושב גידי בפעם המי יודע כמה אחרי ארוחת הערב. מצוקותיו של הילד – קטנות כגדולות – אינן מהדהדות בשיח המשפחתי. צלליתו המצוירת של גידי - יושב על ענף עץ, משקפיו בידו האחת והוא מוחה את דמעותיו בידו האחרת – שוברת את הלב.        

הילד בן העשר שאינו מוצא את מקומו בבית ובין בני גילו מפתח קשר משמעותי ומרגש עם הזקן שבחצרו מצא מקלט. ארשת פניו של אַדְלֶר הקיפח קודרת ומאיימת ומראהו רומז על חיים בשוליים, אך המספָּר המקועקע על אמת ידו מעיד על עבר טראומטי. הזקן והילד – שניהם לא שייכים, שניהם מתבודדים, שניהם חווים או מדחיקים מצוקה - חוברים והופכים לצוות. גידי ממלא תפקיד של סָפֵק-שוליה ספק-שותף במלאכות שאדלר עושה בחצרו, והזקן מעניק לילד ביטחון ועניין ובעיקר את הסיכוי להחזיר לעצמו שליטה בחייו. גידי מבלה שעות רבות בין הגרוטאות שבחצר והשניים מרכיבים יחד רובוט עצום ממדים. הבנייה המשותפת היא מטפורה לבניית החוזק הפנימי ששני השותפים זקוקים לו, כל אחד מסיבותיו. כשהרובוט מושלם אומר אדלר הזקן: 'זה מה שבנית! הוא שלך והוא יהיה מה שתרצה שהוא יהיה'. גידי מכריז שהרובוט הענקי יהיה האח הגדול שלו. 'מה אח גדול עושה? המון דברים! אבל הכי חשוב שהאח הגדול שומר על האח הקטן שלו, שזה אני!' גידי קורא ספרים על רובוטים ומאמן את הרובוט בלחימה, אבל די מהר מגלה שכבר אינו זקוק להגנה חיצונית. גידי מוצא את הכוח לרסק את ברית הבריונים בבית הספר, מחלץ מידיהם תלמיד חדש שנטפלו אליו, זוכה לאהדה מבני גילו וחייו משתנים. 

הרומן הגרפי של יניב שמעוני מצייר עלילה דרמטית שהתרחשה הרחק בעבר - ב-1989 במרחב שבין מציאות לדמיון; ילדים כגידי אינם נדירים, וכמותם גם זקנים עריריים ומעוררי חשד. גם רובוטים מְתַקְשְׁרִים וידידותיים אינם בגדר פנטזיה; עם זאת הטקסט החזותי בספר מצליח לפזר עמימות סביב חלקו של הרובוט במאבק שמנהל גידי בכוחות הרשע. יהיו קוראים שיפרשו את הציורים כהיחלצות ממשית של הרובוט לעזרת גידי, ואחרים יחושו שהרובוט שנבנה בחצר של אדלר היה מקור השראה לעוצמה ולביטחון העצמי שצבר הילד.    
הרובד המאויר של הרומן הגרפי מאפשר ליוצר להטעין משמעות נוספת על הטקסט; לדוגמה, על קיר הכיתה שגידי לומד בה תלויה הכרזה 'ואהבת לרעך כמוך', כשהשעון הכיתתי מפריד בין 'רעך' לבין 'כמוך' ומבליט את הצד האירוני של המסר. דוגמה אחרת, המורה המקריאה מספר בַּמִדְבָּר את הפסוקים 'ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים...' רומזת מבלי דעת על שרשרת הענקים בספר שכל אחד ממלא תפקיד בעלילה: שלושת הבריונים, אדלר הזקן, הרובוט ולבסוף גידי עצמו. לאורך הספר מציגים האיורים את הפער בין חולשתו של גידי במציאות לכוח הפיזי של גיבורי העל שהוא מכיר ומבקש לעצמו; בסופו של דבר גידי מוצא בעצמו את הכוח האמיתי ואת היכולת להתפייס עם המציאות.

יניב שמעוני יצר דמויות אמינות במילים שכתב, ואז מתח אותן אל השוליים באיוריו, כך שהסיפור ניצב במציאות החברתית-רגשית של הקוראים אך משאיר די מקום לחיבתם לגיבורי העל. ששת הדיוקנים של גידי, אדלר, נטע, דני הוויקינג, שרית הספרית וארז השתקן על דש הספר רומזים שאח מפח הוא ספר ראשון בסדרת קומיקס חדשה.         

יניב שמעוני (1961-) הוא מאייר, אנימטור, קומיקסאי ומעצב, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, חתן פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים לשנת 2010. אח מפח הוא הספר הראשון שכתב ואייר.

 ספרים מאותו מדף:

זלמן, מאת רינת פרימו

לצפות בכוכבים, מאת ג'ן ואנג

הרוח של אניה, מאת ורה ברוסגול

פלורה ויוליסס, מאת קייט די-קמילו

אח מפח מתאים לבני שבע עד עשר.

נירה לוין