אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
ימימה טשרנוביץ-אבידר
 

אֲדוּמַיִם מול כְּחוּלַיִם


כתבה: ג'וליה דונלדסון

צייר: אקסל שפלר

מאנגלית: רימונה די-נור

כנרת 2021

32 עמוד, מנוקד

 

'לעולם לעולם לא,

נכדי שלי גיא,

אל תתחתן עם כלה אֲדוּמַיִת.

הם שותים חלב ורוד!

הם אוכלים לחם חי!

לא, אל תתחתן עם כלה אֲדוּמַיִת.

 

לעולם, לעולם לא,

נכדה שלי מַאי,

אל תתחתני לעולם עם כְּחוּלַי.

הם שותים תה שחור!

הם אוכלים עשב חי!

לא, אל תתחתני לעולם עם כְּחוּלַי.'

 

שני עמים חיו על כוכב אחד; האֲדוּמַיִם היו כולם אֲדוּמִים, והכְּחוּלַיִם - כְּחוּלִים. שלום לא שרר ביניהם, והזקנים בכל צד נהגו להזהיר את נכדותיהם ונכדיהם מפני העם האחר ולגנות את הרגליו: 'יְשֵׁנִים בַּכּוּכִים עם רדת הלַיִל' אמרו האֲדוּמַיִם על הכְּחוּלַיִם. 'ישנים במיטות, מכוסים עד אוזניים', לגלגו הכְּחוּלַיִם על האֲדוּמַיִם. יום אחד מצאה לה מאי, נערה מן האֲדוּמַיִם, בן זוג מבני הכְּחוּלַיִם. מאי וגיא נפגשו בחורשה שבין שתי הארצות, שיחקו, טעמו מפֵּרוֹת העצים ובילו בנעימים. מאי וגיא המשיכו להיפגש בסתר על אף מחאת המשפחות, וכשהתבגרו ורצו להקים משפחה הם השאירו הכול מאחוריהם ונעלמו. נציגי שני העמים יצאו למסע חיפושים בין הכוכבים, ובצר להם התיידדו אלה עם אלה; 'יוֹם אֶחָד אָזַל הַתֶּה / לְשֵׁבֶט הַכְּחוּלַיִם. 'נַסּוּ לִטְעֹם חָלָב וָרֹד,' / אָמְרוּ הָאֲדוּמַיִם. / כְּשֶׁלְּסָבָא אֲדוּמַי צָמַח שֵׂעָר לָאֹרֶךְ, / הַסָּבְתָא הַכְּחוּלָה דָּאֲגָה לוֹ לְתִסְפֹּרֶת'. לבסוף, כשמאי וגיא נמצאו הם הציגו בשמחה את תינוקם - 'סגול כל-כולו!'.

בשם אֲדוּמַיִם מול כְּחוּלַיִם, המילה 'מוּל' רומזת על עימות, אך איור הכריכה המציג נערה ונער אוחזים ידיים רומז על פיוס צפוי. הטקסט הקצרצר בכפולה הראשונה מציג את העובדות: עַל כּוֹכָב רָחוֹק, עַל שְׂפַת הַמַּיִם, / גָּרָה לָהּ בֵּין הָאֲדֻמִּים / נַעֲרָה וּשְׁמָהּ מַאי. / לֹא הַרְחֵק, עַל גִּבְעָה בֵּין מִדְבָּר וְשָׁמַיִם, / גָּר לוֹ עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הַכְּחֻלִּים / נַעַר וּשְׁמוֹ גַּיְא'. האיור של אקסל שפלר מוסיף גם כאן פרטים רבים ומראה שלא רק סביבות החיים של שני העמים שונות: לאֲדוּמַיִם קרניים מעוגלות, חוטם גלילי ארוך, אוזניים קטנות, פדחת שעירה צבעונית ורגליים יחפות, ואת מזונם הם דגים בחכות. לכְּחוּלַיִם מחושים ארוכים, אוזניים וחוטם גליליים קצרים ומגפיים מחודדי חרטומים, ואת מזונם הם לוכדים ברשת.
ובכל זאת, אף שההבדלים בין האֲדוּמַיִם לכְּחוּלַיִם ברורים וחדים, רבים הרמזים לכך שסופן של הקבוצות הנבדלות הללו להתקרב ולהתאחד
: שמות הקבוצות – אֲדוּמַיִם וכְּחוּלַיִם – מתחרזים, שייכים לשדה סמנטי אחד ובנויים בתבנית פונטית זהה, וכל נקודות הדמיון הללו מעידים על פוטנציאל ההתקרבות ביניהם.  הבריחה של שני הצעירים (לא במקרה מדובר ב'נערה' ו'נער', ולא ב'ילדה' ו'ילד') – מאיימת על שני העמים אך גם חושפת מצוקה משותפת – פחד קמאי מפני השונים מהם. המצוקה מביאה לאיחוד הכוחות לחיפוש אחר הנמלטים, וסוללת את הדרך לשינוי חברתי דרמטי.   

צמד היוצרים הוותיק ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר בחרו להקדיש את הספר לילדים החיים במציאות דמוגרפית-חברתית דינמית, אך ההוצאה החליטה לדחוק את המילים 'לכל ילדי אירופה' לעמוד הקרדיטים שבסוף הספר, הרחק מעיני הקוראים ומתשומת לבם של המבוגרים. ברוח זו מסתפק הכיתוב על הכריכה האחורית בהשוואה לסיפור הקלאסי על רומיאו ויוליה, ומתעלם מכוונתם המפורשת של היוצרים. אירופה, שאיחדה את עצמה כארגון כלכלי-חברתי מוצק לכאורה מתקשה עדיין להתמודד עם פריצת הגבולות ועם ריבוי התרבויות, אבל נמעניו של הספר הם ילדים בכל מקום, ובהחלט גם בישראל.    

לאחר שירדו השלום והשמחה על שני העמים, אֲדוּמַיִם וכְּחוּלַיִם התערבבו אלה באלה בלא חשש ושרו את המנונם המשותף, שאינו אלא קול קורא (או שמא קריאה למרד?) המיועד לקטנים, שעתידם – עתידנו – בידם:

'אֲדוּמַיִם, כְּחוּלַיִם – מִי שֶׁלֹּא תִּהְיוּ,
שַׂחֲקוּ עִם אֵיזֶה חָבֵר שֶׁתִּרְצוּ.
שִׁירוּ, סַפְּרוּ כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ,
אַל תַּקְשִׁיבוּ לְמִי שֶׁיַּגִּיד לָכֶם לֹא.'

על ג'וליה דונלדסון ועל אקסל שפלר קראו בדףדף.  

הנוסח העברי של המתרגמת המנוסה רימונה די-נור הוא מלאכת מחשבת, המשלבת מודעוּת לגיל הקוראים, הומור ואמפתיה, ולצידם חיצי ביקורת - דקים אך חדים.    

ספרים מאותו מדף:

מולו וצגאי, ו-מולו וצגאי חוצים את הים, מאת תמר ורטה - זהבי

מעשה בקדרה ובמצקת, מאת מיכאל אנדה

למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה, מאת יוסי גודארד

לשחרר את קנגורו תום, מאת יצחק זמיר

אוטובוס ושמו עדן, מאת בוב גרהם

 

אֲדוּמַיִם מול כְּחוּלַיִם מתאים לבני ארבע עד שבע, ולמבוגרים שרואים רק צבע אחד.

נירה לוין