אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

לשחרר את קנגורו תום


כתב: יצחק זמיר

איורים: אורית ברגמן

שוקן 2021

159 עמוד, מנוקד

 

'בבוקר, עוד לפני ששתיתי קפה, ירדתי במעלית, ניגשתי אל יעקב השוער שישב מאחורי הדלפק וביקשתי שיספר לי בדיוק מה קרה. הוא סיפר לי שכאשר הקנגורו נכנס לבניין הוא ביקש מן הקנגורו שיחכה רגע בפינת הישיבה, משום שעליו לברר משהו. יעקב העמיד פנים שהוא מברר משהו בטלפון, אבל בעצם לחץ על הכפתור הסודי בדלפק והזעיק את המשטרה. תוך דקות עצרה בחוץ ניידת משטרה, ושני שוטרים, גבוהים ומפחידים, נכנסו לבניין. כשהם ראו את הקנגורו בפינת הישיבה, הם ניגשו אליו, ובלי לשאול מי הוא ומה הוא עושה כאן, סובבו לו את הידיים מאחור – לקנגורו יש כאלה ידיים קצרות וחלשות – ושמו עליהן אזיקים.'

הַמְסַפֵּר, שרצה לשלוח לנכדיו שבחוץ לארץ שלוש מנות ג'חנון, יצא מביתו בתל אביב למצוא מסעדה שמוכרת ג'חנון. בדרכו הוא נתקל בפיל וקשר עימו שיחה. הפיל הפנה את בן שיחו לכיכר הסמוכה: 'בתוך הכיכר ראיתי אריה מוכר ג'חנון'. הַמְסַפֵּר מיהר אל האריה והזמין שלוש מנות ג'חנון, והאריה הבטיח שקנגורו שעושה משלוחים יביא את הג'חנון באותו ערב. הַמְסַפֵּר, שחשש שהשוער בבניין לא יניח לשליח קנגורו להיכנס, הקדים וביקש מהקנגורו ללבוש שמלה כדי לא לעורר חשד, אבל התחפושת לא הועילה; השוער הזעיק את המשטרה והקנגורו נלקח למעצר.

מרגע פתיחת הספר, הקוראים הצעירים עסוקים בהשערות ובהפרכתן; שם הספר – לשחרר את קנגורו תום – מעורר ציפייה לסיפור ריאליסטי עם נופך סביבתי-חברתי, שיעסוק מן הסתם בהצלת קנגורו שנפל קורבן לציידים רודפי בצע; אבל העמודים הראשונים, המתארים מפגש  של ישראלי בוגר ושקול עם בעלי חיים מדברים במרכז תל אביב מפריכים את ההשערה הזו. הציפייה החדשה שעשויה להתעורר - לסיפור דמיוני או איגיוני, הומוריסטי או דמוי מעשייה על בעלי חיים מדברים – מתרסקת גם היא, כשמתברר שהקנגורו המדבר נעצר בידי המשטרה ושהעלילה פונה לכיוון מציאותי ורציני.    

בעוד הקוראים תוהים באיזו זירה סיפורית הם נמצאים – הם נכנסים לחלקו העיקרי של הספר; הַמְסַפֵּר, המציג את עצמו כ'אדם מבוגר, סבא לנכדים, גר עם סבתא רינה בתל אביב', מבין שהוא אחראי לכל מה שהמשטרה תעשה לקנגורו. מכאן והלאה, על פני ארבע חמישיות מעמודי הספר, מתנהל מהלך שיטתי רצוף לשחרור הקנגורו מידיהם הבלתי גמישות של המשטרה ושל החוק – וכל זה תוך כיבוד החוק.  

הקנגורו ובעלי חיים אחרים, הַמְסַפֵּר, בני משפחתו ומכריו, שוטרים, עורכי דין ושופטים – לכולם תפקיד חשוב בסיפור, אך הגיבורה הראשית היא ללא ספק מערכת היחסים בין הפרט לבין החוק. הקוראים מצטרפים למְסַפֵּר, ותוך כדי תנועה הם נתקלים בשאלותיו הפרגמטיות: 'מותר לשוטר לעצור את מי שהוא רוצה, רק מפני שהוא לא מוצא חן בעיניו, אפילו  אם הוא לא עשה משהו רע?'; 'יכול להיות שלקנגורו אין כסף לעורך דין. אז אף אחד לא יוכל לבקר אותו?'; וכשמתברר שהקנגורו הוא קנגורָה (נקבה) - 'האם מותר למשטרה להחזיק קנגורו-נקבה  באגף גברים רק מפני שאין בבית המעצר אגף נשים?' וכו'. הקוראים, שרובם מאמינים  שחוק צריך להיות מפורש וחד-משמעי – נתקלים בריבוי הפנים של החוק, בפער שבין החוק לצדק, בניסיונות כשרים יותר או פחות לפרש את החוק, ובמצבים המניבים אִיוּם, הצעת שוחד ועסקת טיעון. עם זאת, לא נפקד מהסיפור מקומן של ההגינות והחובה המוסרית של כל אדם: 'הבכי של הקנגורו שבר את לבי [...] היה ברור שהיא סובלת: סגורה בתא קטן, חשוך וקר, בודדה ומיואשת [...] ולמה זה מגיע לה? הרי היא לא עשתה רע לשום אדם. בסך הכול היא עבדה בתור שליחה והביאה לי את הג'חנון שהזמנתי. ידעתי שאם אני לא אדאג לה, איש לא ידאג לה [...] יש לי מספיק בעיות גם בלי הקנגורו, אבל החיים זה לא רק היגיון. לבן-האדם יש לא רק מוח, אלא גם לב. והלב שלי לא נותן לי להפקיר אותה'. 

הַמְסַפֵּר נעזר בבנו העורך דין, ויחד הם פועלים כדי שיושבו לקנגורו העצורה כל זכויותיה. כשהמשטרה מגישה נגדה כתב אישום חמור, המספר ובנו נרתמים להגן עליה בבית המשפט. בתוך כך הקוראים מתוודעים לסוגיות חברתיות-משפטיות נוספות; הם לומדים להיות סובלניים ובלתי שיפוטיים ביחסם לשונים מהם, מבינים את כוחן של הפגנות ותמיכה ציבורית במאבק ואת טעמיהן של ההגבלות שמטיל החוק על הזכות להפגין, ולאחר שהם קוראים את דברי הקנגורו ('נמאס לי להיות חית מחמד שכל אחד יכול לבוא וללטף, כאילו אני צעצוע') הם מגלים שגם זכויות בעלי חיים מעוגנות בחוק.

תוך כדי המאבק לשחרורה של קנגורו תום, הקוראים זוכים לסיור מודרך מסעיר במערכת המשפט הישראלית. המדריך בסיור הזה הוא הַמְסַפֵּר, המציג תופעות ואירועים בסגנון אישי אמין המכבד את הקוראים ומעורר אהדה; הוא חושב ושואל, מעלה תמיהות, מתרעם על עוולות, מַרְאֶה שלפעמים האמת מונחת בין נקודות מבט שונות ובעיקר מעורר חשיבה ומעודד הבעת דעה. אגב סיור, הקוראים רוכשים מילים ומונחים מהשדה הסמנטי המשפטי. בפתיח לספר מציע הכותב יצחק זמיר – 'את הסיפור כתבתי לילדים, וכל ילד יכול לקרוא אותו לבדו ולעצמו, אבל אני חושב שיהיה מעניין יותר אם תקראו את הסיפור עם אדם מבוגר [...] כך שלאחר קריאת כל פרק תוכלו לקיים שיחה על השאלה שבסופו'. רוב השאלות שבשולי הפרקים, כמו 'האם לדעתכם צריך להפריד בין גברים לנשים באגפים נפרדים בבית המעצר, בבית הכנסת או באוטובוס? מדוע?' - אכן עשויות לעורר מחשבה ודיון בשיח במשפחה, בין חברים או במסגרות חינוכיות.  

יצחק זמיר (1931) ששימש היועץ המשפטי לממשלה בשנים 1978–1986 וכיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1994–2001, כתב סיפור הומניסטי, מותח ומעניין, שרכיביו הדמיוניים מעוגנים היטב במציאות הישראלית העכשווית. הוא פונה לילדים בקול מתון וברור של מי שמבין את חשיבות הדיוק והבהירות, אינו מתיילד ובוחר שלא להתהדר בתאריו. מלבד העלילה היוצאת דופן, כוחו של הספר בסגנון האישי של הכותב, המשאיר מקום גם להומור ולעוקצנות שנונה. קוראים שונים יחוו את הסיפור ברמות שונות; חלקם, יש לקוות, יבינו שבעלי החיים בסיפור – הפיל, האריה, הקנגורו וחבורת תומכיהם מהספארי – מייצגים את שולי החברה, את האנשים שזכויותיהם מוטלות בספק, או נרמסות, ואין פוצה פה ומצפצף. את הספר מלווים האמון במערכת המשפט והתמיכה במי שנאבקים בחוסר צדק.

ספרים מאותו מדף:

בילבי גרב-ברך, מאת אסטריד לינדגרן

המלך מתיא הראשון, מאת יאנוש קורצ'ק

יש ילדים זיגזג, מאת דויד גרוסמן

הגנב האמיתי, מאת ויליאם סטייג

הדחליל ומשרתו, מאת פיליפ פולמן

 

לשחרר את קנגורו תום מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה, לרודפי צדק לכל, ולאוהבי כל חי.

נירה לוין