אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מותק שלי

כתבה: נירה הראל

צייר: ינאי סגל

זברה הפקות 2021

24 עמוד, מנוקד

 

'לילה.

אביגיל ישנה במיטה,

פתאום קול בכי מעיר אותה.

מי זה בוכה?

היא מדליקה אור ומתיישבת.

אין בחדר אף אחד.

אביגיל קמה,

מסתכלת סביב, מקשיבה ומבינה.

זו המפלצת בוכה.'

 

אביגיל רוצה לצייר מפלצת, אבל... איך נראית מפלצת? טוב שאמא עוזרת לאביגיל לחשוב. אביגיל מתחילה בפרצוף וממשיכה בשמלה ובקישוטים, מוסיפה למפלצת המצויירת בית וחית מחמד, אבל היא מרגישה ש'חסר לה עוד משהו, אני לא יודעת מה'. אמא מציעה להמשיך את הציור למוחרת. בלילה, כשאביגיל ישנה, היא שומעת שהמפלצת בוכה. מתברר שגם מפלצת מצויירת צריכה מישהו שיאהב אותה. את זה אביגיל מבינה היטב.
'אביגיל לוקחת את הדף, שמה אותו לידה
ואומרת: לילה טוב, מותק שלי.
לילה טוב אמא, אומרת מותק.
ושתיהן נרדמות.'

הסיפור הקטן מאיר חוויה שגרתית לכאורה של ילדה קטנה: האיור של ינאי סגל מציג את אמא ואת אביגיל ליד אותו שולחן; אמא מול המחשב ואביגיל מול נייר וצבעים. כשאביגיל בוהה בדף החלק - 'כי אני לא יודעת איך נראית מפלצת' - אמא לא מאיצה באביגיל ולא מוכיחה אותה, אלא מכוונת אותה לנקודת התחלה מבטיחה תוך כדי שיח ההולם בדיוק את מידותיה של הקטנטונת. 'איזה פרצוף יש לה?' אמא שואלת, ואביגיל מצליחה לדמיין ולאפיין אותו בשתי מילים מדויקות - 'מפחיד... וגם מצחיק' - ומתחילה לצייר. כך ממשיכה אמא ו'מפרקת' את המשימה למנות קטנות המתאימות לכוח הדמיון של אביגיל.
האיפוק והדיוק בטקסט, המאפיינים רבים מספריה של נירה הראל, מעצימים את הרגע הגדול שבסוף הסיפור. אביגיל היא ילדה קטנה, אבל כבר יש בה רגישות לאחרים - גם אם מדובר במפלצת, גם אם זו רק מפלצת מצויירת. אביגיל השוכבת במיטתה הבטוחה, כשאמא מעבר לקיר, מבינה ללבה של המפלצת שנשארה לבדה בחושך. היא יודעת מה נחוץ כאן, וניגשת להרגיע במילת חיבה כנה ובמעשה שפעם הרגיע אותה עצמה. זהו סיפור קטן על רגע גדול: של חמלה, של נחמה, של אנושיות. 

הטקסט החסכני של נירה הראל נכתב לצעירים מאוד, ונועד להקראה. השיחה בין אמא לאביגיל זורמת בעברית דיבורית תקינה ותקשורתית, לא מתיילדת אך זמינה לכל אוזן. הטקסט מציג רק סימני פיסוק הרלוונטיים להַנְגָנָה (אינטונציה) של המבוגר המקריא, כך שאפילו מירכאות המלוות בדרך כלל את הדיבור הישיר בשפה הכתובה נעדרות ממנו. הטקסט המתון אינו כובל את עצמו לחריזה נוקשה ומהודקת אלא גולש מדי פעם בנינוחות לחריזה טבעית מזדמנת.

סגנון האיור שבחר ינאי סגל רחוק מאוד מאיפוק וממתינות: הספר כולו – הכפולות עצמן וכל הפרטים שבתוכן - טבול בצבעוניות עזה ומשתלטת, הדמויות והחפצים פלקטיים ותחומים בקונטור שחור עבה. הדפדוף בספר מכניס רעש לסיפור הקטן ועלול להקהות את רושמו של הסיום. חבל.  

ספרים מאותו מדף:

אורה, מאת מיריק שניר

לילה טוב מפלצת, מאת שירה גפן

מפלצולה, מאת רחלי בהרל

פחדרון בארון, מאת מרסר מאייר

צפרדע פוחד, מאת מקס פלטהאוס

 

מותק שלי מתאים לבני שנתיים-שלוש.

נירה לוין