כתבה: מיה מיטב
אייר: אביאל בסיל
דני ספרים 2020
ספר קרטון לפעוטות
- אבא, מה זה עושה?
- כלום, זו מזוודה ישנה.
איפה מצאת אותה?
...
- אבא, מה זה עושה?
- כלום, זה מאוורר קטן.
תיזהרי! זה לא משחק.
אבא ובתו בבית. אבא עסוק בענייניו, והילדה גם היא מעסיקה את עצמה; בכל פעם שהיא מוצאת חפץ שמעניין אותה היא שואלת: 'אבא, מה זה עושה? אבא עונה מה שעונה, הילדה לוקחת את החפץ והשיחה הלקונית מסתיימת. בחדרה, ובכוחות עצמה, הילדונת בונה מהחפצים שליקטה מכונה מעופפת, ומזמינה את אבא להצטרף לטיסה.
שמונה מתוך עשר הכפולות בספרון נענות למבנה סְכֶמָתִי אחד; בעמוד הימני מופיעות הדמויות היחידות בספר - אבא וילדתו. אבא עסוק בענייני הבית: הוא מבשל, שואב אבק, שוטף כלים ומדי פעם חוטף רגע עם הטלפון שלו, והבת מסתובב בבית ולוקחת לידיה חפץ זה או אחר. הדיאלוג תבניתי ולקוני; הילדה שואלת 'מה זה עושה?' והאב מבהיר מהו החפץ ('זה כדור בלי אוויר'; 'זה מכסה של סיר') וחותם במידע שימושי ('תיזהרי, זה לא משחק!'), בהצעה ('רוצה להתמסר אתי?') או בבקשה להחזיר את החפץ במקומו. רוב תשובותיו של האב הסבלני מתחילות במילה 'כלום', המעידה על הפער בין נקודת המבט הפונקציונלית-בנאלית של המבוגר לבין זו של הילדה המתבוננת בעולם בעיניים רעננות ויצירתיות. אף שהבת חוזרת ושואלת, האב אינו מתעניין בסיבת השאלות. כל אחד מהם נע בתחומו באין מפריע.
הכותבת מיה מיטב מציגה בחיוך אוהד תמונה משפחתית שכיחה; המבוגרים בענייניהם, הילדים בעיסוקיהם, ושני העולמות נפגשים רק לאינטראקציות קצרות. סופו האופטימי של הסיפור מראה שגם תמונה משפחתית כזאת עשויה להניב רגעים של נחת וקרבה; הקטנטונת זקוקה להכרה של אבא בהישגיה ומזמינה אותו לראות מה בנתה; אבא שמח לגלות שבתו רואה בו שותף רצוי, והוא נכנס בעליצות לממלכה הדמיונית שנבנתה מתחת לאפו.
הדיאלוגים הקצרצרים בלשון בהירה, המבנה הקבוע שלהם ורכיביהם החוזרים, האיורים הממחישים את התוכן והעיצוב המציג את שתי ה'זירות' של הסיפור מנגישים את הספר החביב הזה לפעוטות מגיל שנה. לאחר האזנות חוזרות ישמחו הקטנטנים לקחת חלק פעיל ב'הקראה' ולתרגל את הדיבור ההולך ומתפתח.
ספרים מאותו מדף:
אבא! אבא! מאת נירה הראל
אני הולך לשם, מאת מתיו מודא
כולם יצאו לטייל, מאת רבקה דוידית
מאחורי הדלת יש שביל, מאת גיל-לי אלון קוריאל
אורה, מאת מיריק שניר
אבא, מה זה עושה? ישמח מאזינים בני שנה ומעלה.
נירה לוין