אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אמא, צריך לישון!


כתבה: הִלִית בלום

איורים: ולי מינצי

כנרת זמורה 2020

24 עמוד, מנוקד

 

'עמליה לא די לה,

היא לא רוצה לילה,

לא רוצה,

לא רוצה,

לא רוצה לילה!

לא פיג'מה,

לא לשכב,

לא רוצה לישון עכשיו!'

 

שעת השינה המתקרבת מגבירה את ערנותה ואת סרבנותה של עמליה והיא גוררת את אמא למרדף מעייף: 'עמליה בורחת, צוחקת, קופצת, / אמא רודפת, רודפת... תופסת! / עמליה שוב בורחת. / אמא נאנחת.' כשאמא המותשת נחה לרגע ועוצמת עיניים עמליה מוותרת על המרדף - אבל לא על אמא. בזכות השינוי הלא צפוי בשגרת הערב יש לה הזדמנות לטפל באמא; לכסות אותה, להניח לידה דובון ופילון 'שיהיה לאמא רך', וגם כוס מים וספר. בסופו של דבר, ממקומה ליד אמא עמליה מרגישה שהיא מוכנה לשינה.

'עמליה נחה, נחה אמא,

הירח מציץ פנימה,

טוב לשכב כאן ראש אל ראש,

להתחבק לצחוק ללחוש,

לחבק את פּוּ וְכַר,

לא לזכור שיש מחר.'    

בחירותיה של עמליה מאירות את השְׁנִיוּת המובנית בַּהתפתחות: כשאמא מנסה לאכוף על ילדתה הקטנה את שגרת שעת השינה, עמליה עושה ככל יכולתה לחמוק מידי הרודפת – ומהשינה. ובכל זאת, כשאמא עוצמת עיניים והחירות קורצת לעמליה – הקטנה בוחרת להישאר בקרבתה של אמא, ולשמר את תחושת הביטחון שמעניקה לה נוכחותה – גם כשהיא יְשֵׁנָה. אבל עמליה אינה מסתפקת בזה. היא נמשכת להיפוך התפקידים, נכנסת לנעלי מבוגרת ומחקה את מעשיה של אמא בשעת ההשכבה – החל בדאגה לשמיכה וכלה בהקרבת המוצץ שלה עצמה. כשעיניה של אמא עצומות עמליה יכולה ליהנות משינוי הסטטוס; היא המחליטה, המתכננת, הבוחרת מה יקרה בחדר. כמה טוב להיות גדולה לרגע! וכמה טוב לחזור לחיקה החם של אמא...

הסיפור של הלית בלום כתוב בחרוזים רכים המתגלגלים לאורכו וחלקיו השקולים מזמינים היזכרות בשירי הילדים הישראליים הקלאסיים. איוריה של ולי מינצי מעניקים רקע צבעוני-חלומי לשעת החסד שבין שינה לערוּת.        

ספרים מאותו מדף:

היֹה היה פילון אחד, מאת אדוארד אוספנסקי

החלום השלישי של ללה, מאת אבישי פרידלר

לילה טוב אלפונס, מאת גונילה ברגסטרום

שלום כוכב הערב, מאת רפאל ספורטה

 

אמא, צריך לישון! מתאים לבני שנתיים עד ארבע.

נירה לוין