כתבה ואיירה: עינת צרפתי
כתר 2019
38 עמוד, מנוקד
'באותו ערב ערכנו באולם הנשפים ארוחה משגעת,
הגלידה חולקה כיד המלך וכולם היו בעננים.
אבל כבר בארוחת הבוקר התחילו הצרות.
'פוי! שטרודל השקדים המלכותי
שלי מלא בגרגרי חול!'
זעק מלך אחד.'
ילדה באה עם הוריה לחוף ים הומה אדם. בעוד האם מתפרקדת על המחצלת עם ספר ופירות קיץ, ובעוד האב נועץ את רגל השמשייה בחול, הילדה שולחת מבט עורג אל הגלים ומחזיקה היטב בדלי ובכף שהביאה אתה. הגיע הזמן להרפתקה! היא מתחילה בארמון חול רגיל בהחלט שהילדה בונה על חלקת החול שבין אבא-אמא לגלים, ומסתיימת ממש באותו מקום, רגע אחרי ש'בא הים ושטף את הכול', כשהילדה מתחילה לבנות ארמון חדש.
בין שתי נקודות מציאות אלה הילדה גולשת אל המרחב המתקיים רק בדמיונה; הארמון שבנתה מתרחב ומתנשא לגובה כטירה מן האגדות ופותח את שעריו לאורחים רמי מעלה, כיאה לארמון מלכות. הילדה, המציבה את עצמה על אחד מגרמי המדרגות שבתוך ארמון החול המרהיב, מתבוננת בחבורת המיוחסים במחלצות, 'מלכות ומלכים מכל העולם' המתפעלים מן הפאר והשפע. אבל 'כבר בארוחת הבוקר התחילו הצרות'. האורחים מואסים בחול הפולש למזונם, לבגדיהם ולמצעים שבמיטותיהם. אפילו הצמחים בחממות נובלים, ו'כולם כעסו כל כך!'. הילדה, שהאורחים הנרגנים מפנים אליה את תלונותיהם, מחליטה שאין הם ראויים לארמון שבנתה להם. בעזרת בן ברית בצורת גל גדול, ובהנאה לא מסותרת, היא שמה קץ לאפיזודה המקוממת.
הצהוב-זהב השולט באיוריה של עינת צרפתי הוא הרקע המשותף להמונים הגודשים את החוף ולבעלי הדם הכחול שבארמון החול; הוא מייצג את החול שעל שפת הים וגם את העושר של האורחים בארמון, ומעביר את הסיפור מחוֹל החוּלִין לזְהַב המלכוּת. הילדה המתבוננת במה שמתחולל בארמון שבנתה מנצלת את כוח הדמיון שלה לאקט של מחאה חברתית: בעוד פשוטי העם נהנים ממה שיש על אף הצפיפות וחוסר הנוחות, העשירים רואים בעיקר מה שאין – ומאבדים את זכותם להתקיים.
כדאי להזמין את המאזינים הצעירים להתבונן באין-ספור הפרטים שבכפולות המאוירות הנהדרות של המאיירת-כותבת עינת צרפתי. כל אחת מהן משופעת בקריצות של הומור, איגיון, שנינה ופליאה לצעירים המאזינים ולמבוגרים המקריאים, וכל אחת מהן מזמינה מחשבה ושיח. למשל, ראו בכפולה הראשונה של הספר (חוף הים) את הילד החובש לראשו כובע-מדוזה, את הילדה הבונה איש-שלג מֵחוֹל, את הקשישה הרובצת על שמיכה עם חתול, כדור צמר וסריגה ואת חברתה הסורגת צעיף וגרבי צמר, את האיש שזוגתו היא בת-ים, את שלוש המכשפות היושבות סביב קדרה-על-מדורה, את שודד הים, את סנפיר הכריש המציץ מתוך החול, את הארנבים על הטרמפולינה ואת האיגלו הנחבא בין העצים; כמה הנאה אסתטית ומנטלית מספק השיטוט בין הפרטים הביזאריים, המשעשעים ומכמירי הלב הללו!
כמו בספר הקודם שכתבה ואיירה צרפתי – השכנים – גם במרכז ארמון בחול ניצבת ילדה המתבוננת בסביבתה ובוראת בכוח דמיונה את מה שמעסיק את מחשבותיה. בכל אחד משני הספרים, הסביבה היא המשלחת את הילדה (אותה ילדה?) למסע דמיוני. גם הסיפור הזה מסתפק בטקסט מצומצם; דומה שהפעם המטרה היא להציב גבולות לדמיון, ולהציע לפחות דרך אחת לפרשנות.
על עינת צרפתי, מאיירת וכותבת, קראו בדףדף.
ספרים מאותו מדף:
הלוויתן ואני, מאת דניאלה כרמי
לוויתן הסערה, מאת בנג'י דיוויס
סבא יאשקה מציל את החוף, מאת יוסי אבולעפיה
דרקון בארמון, מאת ג'ודי מור
איך מציירים תמונה של ציפור, מאת ז'ק פרוור
ארמון בחול מתאים לבני ארבע עד שבע.
נירה לוין