כתבה: שהם סמיט
איורים: 50 מאיירים שונים
דביר 2019
85 עמוד, לא מנוקד
'לספר הזה קוראים 'אגדות אמיתיות'. איך זה יכול להיות? בחרנו לקרוא לספר כך כי יש בו חמישים סיפורים על נשים אמיתיות, שעשו דברים מופלאים ובאמת הפכו אגדה למציאות. רצינו שתפגשו אותן, ותכירו את הדברים החשובים שהן עשו ממש כאן, בישראל. בחרנו בהן כי הן הגיעו להישגים גדולים, או עברו דרך מלאת אתגרים כנגד הזרם וכנגד כל הסיכויים, כי לכל אחת מסלול חיים מעניין, ויחד הן מציגות מפת דרכים ובה חמישים נתיבים שבהם גם אתן מוזמנות לצעוד. הן יובילו אתכן לכל קצווי הארץ, יפגישו אתכן עם המצאות ותגליות, עם מבצעי הצלה נועזים, עם יוזמות חדשניות ועם מאבקים ללא פשרות.' (מתוך ההקדמה לספר)
אגדות אמיתיות מציג חמישים נשים על המנעד שבין נשכחות למפורסמות, שההישגים שלהן חרגו מתחומי חייהן האישיים, השפיעו על רבים ושינו מציאות בתחומים שונים – משפט, ספרות ועיתונאות, רפואה, מדע, יהדות, ייזום חברתי, אזרחות וזכויות אדם, צבא וספורט, אמנות פלסטית, מוזיקה ומחול, תיאטרון וקולנוע, אדריכלות ועיצוב. במשך השנים הן היו למופת ולמקור השראה לצעירים בראשית חלומותיהם. כולן, גם אלה שלא נולדו בישראל, בחרו לפעול כאן בארץ ולעשות את מעשיהן הגדולים בישראל.
פרקי החיים של חמישים הנשים המרתקות בספר משתלבים לרצף מעורר התפעלות של עשייה, מסוף המאה ה- 19 עד היום. הנרייטה סאלד שנולדה ב- 1860 בארצות הברית פותחת את הספר; עדי אלטשולר, שנולדה כ-100 שנה מאוחר יותר, סוגרת (לפי שעה) את רשימת הנשים המרשימות האלה.
את הביוגרפיות הקצרות של חמישים הנשים כתבה שהם סמיט, היודעת לשלב מינון מספֵּק של פרטים אישיים, מהלכי חיים ואירועים מכוננים. לשונה בהירה ומדויקת, ומעֶמדה של הערכה מאופקת היא מבליטה בכל סיפור גם את האישי-אנושי, ברגישות ובלא רגשנות.
בשונה מספרים אחרים מאותה סוגה, שבחלקם הטקסטים מאופיינים בשבלוניות, סמיט תפרה לכל אחת מגיבורותיה כרטיס ביקור-סיפור אישי. חלק מהסיפורים מתחילים בשאלה לקוראים או באמירה כללית ועוברים אל המרחב הפרטי; באחרים היא פותחת דווקא באנקדוטה או בסיפור מקרה, בציטוט או בזיכרון ילדות כנקודת מוצא לעובדות הביוגרפיות. היא משלבת מידע על דמויות נוספות שפעלו במקביל, איננה מסתירה כשלים וכישלונות, ומשתדלת למצוא דרכים להוסיף לשֵׁם בשר ודם ולקשרו לחיי היום-יום של הקוראים.
מעניין לגלות את מספרן הגדול של נשים שהצליחו לפרוש כנפיים דווקא ממעמקיו של משבר – אישי-רגשי, משפחתי, כלכלי או היסטורי-תקופתי, יצאו מחוזקות ואמיצות ובחרו בדרך חיים המחייבת אופטימיות, יוזמה ויצירתיות, חוסן ויכולת התמדה. רבות מאוד פרצו בנחישות מחסומי מסורת ומוסכמות חברתיות, ואחדות פעלו במקומות מאתגרים במיוחד, או בתנאים קשים ומגבילים.
לכל דמות בספר מוקדשת כפולה; בראש העמוד הימני מופיע שם האישה ותחתיו כותרת המבקשת לתאר בלשון פואטית, בביטוי מטפורי או מסקרן - את תמצית פועֳלָהּ. העמוד השמאלי מוקדש לאיור המציג את הדמות ורומז בדרך גראפית על תחום פעילותה ועל הישגיה; כל אישה זכתה לאיור ייחודי פרי מכחולו של אחת או אחד מחמישים המאיירות והמאיירים 'שנתנו לכל אחת מהן פרשנות ויזואלית מקורית ויצירתית'. העובדות הביוגרפיות (תאריך לידה ומקום) ושם המאייר מופיעים בכל כפולה. הספר נחתם בקטע מידע שכותרתו 'היה היה...', ובו תיאור קצר של תהליך הולדת הספר ותיאור ההתלבטויות בבחירת הדמויות שייכללו בו.
הרהורים על תשומת לב לפרטים:
רק מעטים מחמישים שמות הנשים מנוקדים במלואם (צִבְיָה לוּבֶּטְקִין) או בחלקם (יואל מארֶק), ורובם מופיעים בלא רמז שיכוון להגייה נכונה. איך יהגו קוראים צעירים את שם המשפחה הלא מנוקד של אליס: שְׁלוֹי? שָׁלֵוִי? ואיך ייגשו להגיית שמה הלא מנוקד של אמל אלסאנע-אלחג'וג'?
הפתיח לספר מתחיל ב'שלום ילדות וילדים' אבל מהפִּסקה השנייה הוא פונה רק לילדות: '...גם אתֶן מוזמנות לצעוד' ו'הם יובילו אתכֶן... יפגישו אתכן...השרביט יעבור אליכן... גם אתן יכולות!'; זאת אף שבעמוד השני של הפתיח כתוב – 'כי ילדים וילדות רוצים לדעת...' האם הפנייה החוזרת לבנות בלבד היא החלטה מודעת?
על שהם סמיט, סופרת ישראלית מוערכת עטורת פרסים, הכותבת לילדים ולמבוגרים, קראו בדףדף. בשנים האחרונות פרסמה סמיט ביוגרפיות וסיפורי חיים לילדים, המכבדים הן את הדמויות שכתבה עליהן והן את הקוראים. בספריה היא מצליחה להחזיר לחיים דמויות המרוחקות מהילדים מכל בחינה שהיא ולהנגיש את סיפוריהן לתלמידי בית הספר היסודי, למשל: אגדת אסטריד (סיפורה של אסטריד לינדגרן), דודה לאה (סיפורה של לאה גולדברג), יקינתון (על החברות בין מחברות 'פזמון ליקינתון', לאה גולדברג ורבקה גוילי), אברה (סיפור חייו של הצייר העולה מאתיופיה אברהם פרדו).
חמש בעלות הדבר – המעצבות אלה מוסקוביץ, טל מימון ומורין גלימר, העורכת יעל מולצ'דסקי והסופרת שהם סמיט מסבירות בפתיח את ייעודו של הספר: 'הספר אגדות אמיתיות הוא צידה לדרך. כי ילדות וילדים רוצים לדעת את האמת על חייהם של האנשים שהלכו בדרך לפניהם, על הדברים הטובים שקרו להם, אבל גם על הקשיים, האתגרים והמאורעות העצובים שפקדו אותם. והם רוצים גם לחלום על מעשים אגדיים שעוד לא התממשו, ולקוות שיצליחו להגשים אותם בעתיד.'
בהתאמה, הספר נפתח בהקדשה קולעת - 'לחַוָה, שטעמה ראשונה מפרי עץ הדעת' – שמוסיפה לנשים בספר את האישה הראשונה, סקרנית ונועזת, ששברה את הכללים ושינתה את העולם.
ספרים מאותו מדף:
סיפורים לפני השינה לילדות מורדות (ספר 1 וספר 2), מאת אלנה פאווילי ופרנצ'סקה קוואלו
הספרים המצוירים בסדרות'הישראליות ו-קטנות גדולות, מאת כותבים שונים
ואני אומרת, לא! מאת דבי לוי
אגדות אמיתיות מתאים לילדות ולילדים מגיל 9, ולסקרנים מבוגרים.
נירה לוין