אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

עד שאבא יחזור

כתבה: יהודית רותם
כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור 2015
251 עמוד, לא מנוקד

'קפוא מאימה בָּהִיתי בעוגה הנופלת ובקרם השוקולד נמרח על מצחיית הכובע. הקצין הביט למעלה וקלט את דמותי בחלון. מרוב פחד התחבאתי בין קפלי הווילון. דקות ספורות עברו, ונקישות עזות החרידו את כולנו. אמא פתחה את הדלת. ממקום מחבואי שמעתי שאגה:
'מי זה החוצפן שהעז לטנף את כובעו של קצין גרמני?' ' 

עד שאבא יחזור מתאר פרק קשה בילדותו של ילד יהודי שחי בסלובקיה בתקופת מלחמת העולם השנייה,הועבר מיד ליד - מבני משפחה לזרים גמורים, עד שעלה ארצה לבדו ונקלט בתל אביב. רובי נולד בפרשבורג (שמה של ברטיסלבה בפי יהודיה) במשפחה יהודית דתית. לאחר ה'אנשלוס' (סיפוח צ'כוסלובקיה לרייך) הפכה סלובקיה למדינה עצמאית-לכאורה, אך למעשה הייתה גרורה של גרמניה הנאצית. הסיפור נפתח בתקרית חמורה; הילד בן השבע שהשקיף מבעד לחלון שמט מידו פרוסת עוגה, וזו נפלה על כובעו של קצין גרמני שעבר ברחוב. הוריו המבוהלים של הילד נאלצו להתחנן בפני הגרמני הזועם שיסלח לילדם. רגעי החרדה הללו ומראה אביו - 'כל כך מושפל, כל כך חסר אונים ומפוחד' - נחרתו בזיכרונו של הילד לכל חייו.
באותו זמן הועברה חנות הבדים הגדולה והמצליחה שפרנסה במשך דורות את המשפחה המורחבת לידיים זרות, בית הספר נסגר, קרובים ומכרים החלו לעזוב את העיר והקהילה היהודית הגדולה והוותיקה הלכה והידלדלה. הוריו של רובי הבינו את חומרת הסכנה שאיימה עליהם. רובי, אמו ואחריו הקטנים נשלחו לבית הסבים בעיירה קטנה, והאב נשאר בעיר כדי לפרנס את משפחתו. כמה חודשים אחר כך, בזמן ביקור אצל משפחתו, נלקח האב עם יתר הגברים היהודים בעיירה. רובי לא ראה עוד את אביו.
הילד בן השמונה, שהפך במצוות אביו לגבר בבית ('הסגן שלי' כדברי אביו), לא הבין לעומקן את הסיבות לשינויים שהתחוללו סביבו, להתפרקות המסגרות ולאיבוד תחושת הביטחון. אמו הייתה שתקנית ומסויגת מאז איבדה אחד מתאומיה, והיה לה רק מעט להעניק או לומר לבנה הבכור. מהר מאוד הוטלה על רובי אחריות כבדה: הסבים החליטו לשלוח אותו מחוץ לסלובקיה, לקרוביו בהונגריה, בזהות בדויה. לאחר ששינן שמות, תאריכים ופרטים אחרים הקשורים לזהות החדשה והתאמן במתן תשובות שעלולים לשאול השוטרים במעבר הגבול הופקדה בידיו אחותו בת החמש והשניים יצאו ברכבת למסע המסוכן, שהיה רק השלב הראשון בשרשרת מעברים ממקום מקלט אחד למשנהו עד העלייה ארצה.
שני מוטיבים עוברים כחוט השני בעלילה: הקשר המיוחד שהיה לרובי עם אביו, התהיות על גורלו והקושי להשלים עם מותו, והשאלות שהתעוררו אצלו אך נשארו כבושות בנפשו: 'אבל מי הם הנאצים? הם גרמנים? [...] אבל למה הם באו לסלובקיה? מה הם רוצים? ולמה הם שונאים אותנו כל כך?' (22); 'ידעתי שלהתאבד זה משהו רע נורא, אבל לא הבנתי מה זה בדיוק. שוב רשמתי לעצמי לשאול' (23); 'לי ולאבא היה קשר מיוחד, שהתחזק בזכות האהבה שלנו למוזיקה. אבא ניגן בכינור והיה לו קול בריטון חזק ויפה [...] בשבתות, אחרי בית הכנסת, היינו הולכים יחד לבית הכנסת הרפורמי, הסינגוגה, להאזין לנגינה היפה של העוגב' (29); 'אף פעם לא שאלתי אותו לאן נעלם הכינור ומדוע' (30); 'כן, אבא דיבר אתי כמו אל נער בוגר, וכל מה שאמר שמרתי בזיכרוני' (36); 'עם אבא בבית, הכול נראה לי הרבה פחות מפחיד' (50); 'ואבא, מתי הוא יחזור?' (66); 'רק לאבא אספר, כשיחזור, הבטחתי לעצמי' (75); 'הם אמרו שאבא לא בחיים. אבל לא הייתי מוכן לקבל את זה. בשום אופן לא. אבא שלי חי. הוא יחזור אלי, ובכלל לא משנה מה יגידו כולם' (110); 'אמנם לקחו את אבא שלי לשם, ללאגר, אבל הוא עוד יחזור, כולכם תראו' (118).
רובי הוברח מהונגריה בקבוצה של החמישים ילדים יהודים, ולאחר מסע דרך בולגריה, יוון וטורקיה הגיע לארץ ישראל שתחת שלטון המנדט. בתל אביב נמסר לידי דודו ודודתו, זוג חשוך ילדים, שהשפיעו עליו בדרכם רוב אהבה וטובה. רק כשגדל הצליח להבין ללבם של הדודים, שחוו מפחי נפש במשפחה על רקע המחויבות לקרובים מ'שם', שהלכו והזדקנו עריריים ורצו להבטיח את הקשר שלו אליהם באמצעות אימוץ. אך הם התקשו לקבל את סירובו; רובי ידע שהדוד יתבע ממנו לנתק את קשריו עם חלק גדול מהמשפחה, כולל אמו, והעדיף לעזוב את בית הדודים ולהתחיל בחיים עצמאיים. הסיפור, שהחל בתיאור סצנה משפחתית קשה - מסתיים בהתחלת ההשלמה של רובי עם מות אביו ובמחשבות על פיוס עם אמו שנישאה מחדש, ועם אחיו.
בסיפור השואה הזה אין תיאורים קשים של רעב, של רכבות מוות או של ארובות אושוויץ. רובי לא נפגע בגופו, לא חווה השפלות והתעללויות. בתחנות השונות שעבר בהן לאורך השנים טיפלו בו אנשים שרצו את טובתו ועשו מה שיכלו להנעים את ימיו במחיצתם; אבל הילד לא הצליח להימלט מן הבדידות הקשה, היה טרוף געגועים לאביו ועמוס בסימני שאלה וברגשי אשמה. העצבות מורגשת היטב לאורך הסיפור כולו.
עד שאבא יחזור הוא סיפור ילדותו ונערותו של הסופר משה בר-יודא, בן זוגה של הכותבת יהודית רותם. מתאים לבני תשע עד שלוש עשרה. 

נירה לוין