איוון האחד והיחיד
מאת: קתרין אפלגייט
איורים: פטרישה קסטלאו
מאנגלית: שמעון בוזגלו
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2014
279 עמוד, לא מנוקד
'אנשים קוראים לי הגורילה מהכביש המהיר. הקוף מיציאה 8.
איוון האחד והיחיד, כסוף הגב האדיר.
אלה השמות שלי, אבל הם לא אני. אני איוון, רק איוון, איוון בלבד.'
איוון, גורילה זכר, חי בשבי מאז היה גור; את 27 השנים שחלפו מאז נלכד באפריקה, הוא מבלה בכלוב זכוכית בקניון קטן, שהנושא המרכזי שלו הוא 'קרקס'. איוון הוא אחד מכמה בעלי חיים המוחזקים במקום ומופיעים בפני קהל המבקרים שלוש פעמים ביום, 365 יום בשנה; בהם פילה היודעת לשבת על שרפרף, כלבונת היודעת לרכוב על גב הפילה, ארנב הנוהג במשאית ותרנגולת המשחקת בייסבול.
איוון מודע לשקיפות של כלאו. הוא מתבונן בנעשה סביבו, סוקר את בני האדם הנועצים בו עיניים ומשאירים את טביעות ידיהם על קירות הזכוכית שלו, חולם ומתגעגע למולדתו ולבני מינו. הוא מבטא את עצמו היטב ומשתף את הקוראים ברגשותיו ובמחשבותיו. 'לא לפני הרבה זמן עמד ילד קטן מול הזכוכית שלי, ודמעות זרמו לו על הלחיים החלקות והאדומות שלו. 'הוא בטח הגורילה הכי בודד בעולם,' הוא אמר, ותפס חזק חזק את היד של אמא שלו'. גם לאיוון הייתה אמא, והייתה לו גם אחות תאומה, ושתיהן קיפחו את חייהן בגלל חמדנותם וטיפשותם של בני האדם.
בסגנון אישי מאוד - כמו -יומני, פיוטי לעתים, נאיבי לכאורה אך חד ומדויק להפליא, איוון מציג תיאור מרתק של בני האדם החושף את המוסר ואת הערכים שלהם ואינו נמנע מביקורת ישירה; 'אחרי המופע שלנו בני האדם מסתערים על החנויות [...] שוב ושוב הם מעבירים מאחד לשני את הנייר הירוק שלהם, שיבש כמו עלים ירוקים ומריח מאלף ידיים. הם צדים בטירוף, בולשים, דוחפים, רוטנים. ואז הם עוזבים עם שקיות מלאות דברים: דברים נוצצים, דברים רכים, דברים גדולים. לא חשוב עד כמה השקיות שלהם מלאות, הם תמיד חוזרים לקנות עוד'.
חבריו של איוון סובלים גם הם מאטימותם של בני האדם; הפילה סטלה פצועה ברגלה, אבל אינה זוכה לטיפול רפואי. בוב, כלב עזוב המשוטט בקניון, זוכר איך הושלכו הוא ואחיו ממכונית נוסעת ואינו חושב טובות על בני האדם. 'בוב לא נותן לבני האדם לגעת בו. הוא אומר שהריחות שלהם עושה לו קלקול קיבה'.
אבל יש גם בני אדם אחרים, המיטיבים עם איוון, המתייחסים אליו ברגישות ובכבוד ומשפיעים עליו חיבה. אחת מהן היא ג'וליה, בתו של המנקה בקניון, ילדה שופעת שמחת חיים וחיבה המלמדת את איוון לצייר. מק, בעל הקרקס הקטן, שזיהה מיד את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בגורילה שלו, מספק לאיוון דפים וצבעים ומוכר ציורים ממוסגרים של איוון למבקרים בקניון.
כשפילונת תינוקת מצטרפת לביבר של מק, איוון וסטלה מבינים שעליהם להבטיח לה חיים של ביטחון ושלווה, הרחק מהמקל שמסמר נעוץ בקצהו. איוון מאמץ את כישוריו האמנותיים ואת כושר התכנון שלו, ובעזרת בני אדם שאכפת להם מתגשם חלום החירות.
ספרי ילדים לא מעטים מציגים גיבורים שהם בעלי חיים; צבי (בספר במבי), כלבה (בספר לסי שובי הביתה ובספר ביאטריצ'ה), חתול (בספר אדולפוס טיפס), חזיר (בספר חוות הקסמים), עכבר (בספר סיפורו של דספרו), פיל (בספרי הסדרה על בבר), חפרפר, עכברוש מים, תחש וקרפד (בספר הרוח בערבי הנחל) ורבים אחרים. הסיפור על הגורילה איוון, המשתייך לקבוצה זו, נכתב בהשראת סיפורו האמיתי של גורילה שנלכד בקונגו כשהיה גור, וחי 27 שנה בקניון במדינת וושינגטון בארצות הברית. עם השנים, וככל שעלתה רמת המודעות לצורכיהם ולזכויותיהם של בעלי חיים, התעוררה מחאה ציבורית שבזכותה הועברו בעלי החיים מהקניון לגני חיות מודרניים. איוון זכה לבית קבע בגן החיות של אטלנטה, השתלב בקבוצת גורילות ומצא בת זוג.
איוון האחד והיחיד הוא סיפור הומניסטי, המציג את פניו הטובים והפחות טובים של הטבע האנושי במיקרוקוסמוס המוכר גם לקוראים צעירים. קתרין אפלגייט אומרת ב'הערת המחברת' בשולי הספר: 'כשהתחלתי לכתוב את העובדות העגומות של הקיום הבודד של איוון, סיפור חדש התחיל לאט לאט לקרום עור וגידים. לפחות על הנייר, במקום שבו הכול אפשרי, רציתי לתת לאיוון, אפילו כאשר היה שבוי מאחורי קירות הכלוב הקטנטן שלו, קול משלו וסיפור משלו. רציתי לתת לו מישהו להגן עליו, ואת ההזדמנות להיות כסוף הגב האדיר שהוא נועד להיות מאז ומתמיד'.
איוון מת ב- 2012, בגיל חמישים.
איוון האחד והיחיד מתאים לבני עשר עד ארבע עשרה.
נירה לוין
איורים: פטרישה קסטלאו
מאנגלית: שמעון בוזגלו
ידיעות אחרונות ספרי חמד 2014
279 עמוד, לא מנוקד
'אנשים קוראים לי הגורילה מהכביש המהיר. הקוף מיציאה 8.
איוון האחד והיחיד, כסוף הגב האדיר.
אלה השמות שלי, אבל הם לא אני. אני איוון, רק איוון, איוון בלבד.'
איוון, גורילה זכר, חי בשבי מאז היה גור; את 27 השנים שחלפו מאז נלכד באפריקה, הוא מבלה בכלוב זכוכית בקניון קטן, שהנושא המרכזי שלו הוא 'קרקס'. איוון הוא אחד מכמה בעלי חיים המוחזקים במקום ומופיעים בפני קהל המבקרים שלוש פעמים ביום, 365 יום בשנה; בהם פילה היודעת לשבת על שרפרף, כלבונת היודעת לרכוב על גב הפילה, ארנב הנוהג במשאית ותרנגולת המשחקת בייסבול.
איוון מודע לשקיפות של כלאו. הוא מתבונן בנעשה סביבו, סוקר את בני האדם הנועצים בו עיניים ומשאירים את טביעות ידיהם על קירות הזכוכית שלו, חולם ומתגעגע למולדתו ולבני מינו. הוא מבטא את עצמו היטב ומשתף את הקוראים ברגשותיו ובמחשבותיו. 'לא לפני הרבה זמן עמד ילד קטן מול הזכוכית שלי, ודמעות זרמו לו על הלחיים החלקות והאדומות שלו. 'הוא בטח הגורילה הכי בודד בעולם,' הוא אמר, ותפס חזק חזק את היד של אמא שלו'. גם לאיוון הייתה אמא, והייתה לו גם אחות תאומה, ושתיהן קיפחו את חייהן בגלל חמדנותם וטיפשותם של בני האדם.
בסגנון אישי מאוד - כמו -יומני, פיוטי לעתים, נאיבי לכאורה אך חד ומדויק להפליא, איוון מציג תיאור מרתק של בני האדם החושף את המוסר ואת הערכים שלהם ואינו נמנע מביקורת ישירה; 'אחרי המופע שלנו בני האדם מסתערים על החנויות [...] שוב ושוב הם מעבירים מאחד לשני את הנייר הירוק שלהם, שיבש כמו עלים ירוקים ומריח מאלף ידיים. הם צדים בטירוף, בולשים, דוחפים, רוטנים. ואז הם עוזבים עם שקיות מלאות דברים: דברים נוצצים, דברים רכים, דברים גדולים. לא חשוב עד כמה השקיות שלהם מלאות, הם תמיד חוזרים לקנות עוד'.
חבריו של איוון סובלים גם הם מאטימותם של בני האדם; הפילה סטלה פצועה ברגלה, אבל אינה זוכה לטיפול רפואי. בוב, כלב עזוב המשוטט בקניון, זוכר איך הושלכו הוא ואחיו ממכונית נוסעת ואינו חושב טובות על בני האדם. 'בוב לא נותן לבני האדם לגעת בו. הוא אומר שהריחות שלהם עושה לו קלקול קיבה'.
אבל יש גם בני אדם אחרים, המיטיבים עם איוון, המתייחסים אליו ברגישות ובכבוד ומשפיעים עליו חיבה. אחת מהן היא ג'וליה, בתו של המנקה בקניון, ילדה שופעת שמחת חיים וחיבה המלמדת את איוון לצייר. מק, בעל הקרקס הקטן, שזיהה מיד את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בגורילה שלו, מספק לאיוון דפים וצבעים ומוכר ציורים ממוסגרים של איוון למבקרים בקניון.
כשפילונת תינוקת מצטרפת לביבר של מק, איוון וסטלה מבינים שעליהם להבטיח לה חיים של ביטחון ושלווה, הרחק מהמקל שמסמר נעוץ בקצהו. איוון מאמץ את כישוריו האמנותיים ואת כושר התכנון שלו, ובעזרת בני אדם שאכפת להם מתגשם חלום החירות.
ספרי ילדים לא מעטים מציגים גיבורים שהם בעלי חיים; צבי (בספר במבי), כלבה (בספר לסי שובי הביתה ובספר ביאטריצ'ה), חתול (בספר אדולפוס טיפס), חזיר (בספר חוות הקסמים), עכבר (בספר סיפורו של דספרו), פיל (בספרי הסדרה על בבר), חפרפר, עכברוש מים, תחש וקרפד (בספר הרוח בערבי הנחל) ורבים אחרים. הסיפור על הגורילה איוון, המשתייך לקבוצה זו, נכתב בהשראת סיפורו האמיתי של גורילה שנלכד בקונגו כשהיה גור, וחי 27 שנה בקניון במדינת וושינגטון בארצות הברית. עם השנים, וככל שעלתה רמת המודעות לצורכיהם ולזכויותיהם של בעלי חיים, התעוררה מחאה ציבורית שבזכותה הועברו בעלי החיים מהקניון לגני חיות מודרניים. איוון זכה לבית קבע בגן החיות של אטלנטה, השתלב בקבוצת גורילות ומצא בת זוג.
איוון האחד והיחיד הוא סיפור הומניסטי, המציג את פניו הטובים והפחות טובים של הטבע האנושי במיקרוקוסמוס המוכר גם לקוראים צעירים. קתרין אפלגייט אומרת ב'הערת המחברת' בשולי הספר: 'כשהתחלתי לכתוב את העובדות העגומות של הקיום הבודד של איוון, סיפור חדש התחיל לאט לאט לקרום עור וגידים. לפחות על הנייר, במקום שבו הכול אפשרי, רציתי לתת לאיוון, אפילו כאשר היה שבוי מאחורי קירות הכלוב הקטנטן שלו, קול משלו וסיפור משלו. רציתי לתת לו מישהו להגן עליו, ואת ההזדמנות להיות כסוף הגב האדיר שהוא נועד להיות מאז ומתמיד'.
איוון מת ב- 2012, בגיל חמישים.
איוון האחד והיחיד מתאים לבני עשר עד ארבע עשרה.
נירה לוין