פלא
מאת: ר'ג' פַּלאסיו
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
זמורה-ביתן 2013
316 עמוד, לא מנוקד
'אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד בכלל לא שם לב אליהן. הייתי מבקש שאוכל ללכת ברחוב בלי שאנשים, ברגע שהם רק רואים אותי, יעשו את הקטע הזה של להביט לצד השני [...] דרך אגב, קוראים לי אוגוסט. ואני לא מתכוון לתאר את עצמי. איך שלא תדמיינו אותי, כל הסיכויים שזה הרבה יותר גרוע'.
אוגוסט (אוגי) פולמן הוא ילד כבן עשר שנולד עם עיוות נדיר בפניו. כל מי שרואה את אוגי אינו יכול להימנע מתגובה - בין אם מדובר בהסטה מיידית של המבט ובין אם מדובר בהבעת סלידה גלויה, בכינויים בוטים דוגמת 'מפלץ' או ברדיפה רגשית-חברתית מהסוג הגרוע ביותר. אוגי, החווה את ההתנהגויות האלה מאז ינקותו, גדל במשפחה הטובה ביותר שיכול היה לזכות בה; הוא אהוב, הוא מטופל ומטופח מכל בחינה, והוריו ואחותו מגוננים עליו מבלי להסתיר אותו מפני העולם או את העולם מפניו. עד עתה, גם בגלל 27 הניתוחים שעבר, אוגי למד במסגרת חינוך ביתי. הסיפור נפתח רגע לפני כניסתו לבית הספר - בפעם הראשונה בחייו.
איש לא ציפה שהכניסה למסגרת חברתית גדולה ומגוונת כמו בית ספר תהיה קלה, אך עניינו של הסיפור אינו בתיאור מצוקותיו של אוגי ובסחיטת בלוטות הדמעות של הקוראים; עניינו של הסיפור הוא בפקיחת עיניים ובהתבוננות במה שמתפרץ מלוֹעה של חברה כשהיא נתקלת ב'בלתי צפוי', ב'מעורר רחמים', ב'מגעיל ומזוויע'. הסיפור מרתק ומרגש ומורכב, ובעיקר מציף שאלות ומחשבות במישור הרגשי, המשפחתי, החברתי והמוסרי. עם זאת, פלא הוא סיפור לילדים, והסוגיה הקשה שבמרכזו נדונה במסגרת עולמות התוכן הילדיים ונצבעת בין היתר גם בהומור, באופטימיות ובתקווה.
מבנהו של הספר הוא חלק ממורכבותו. הסיפור עשוי משמונה מונולוגים שונים, שלושה מהם של אוגוסט עצמו וחמישה של דוברים אחרים - אחותו הגדולה וִיָה; חבריו החדשים מבית הספר סאמר וג'ק; ג'סטין, החבר של ויה; מירנדה, חברתה לשעבר של ויה. מכיוון שהמונולוגים נמסרים בגוף ראשון מפי דוברים שונים, הם משקפים את המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניו הסובייקטיביות של כל דובר. 'אוגוסט הוא השמש. אני ואמא ואבא כוכבי לכת שמקיפים את השמש. שאר בני המשפחה והחברים שלנו הם אסטרואידים ושביטים שמרחפים סביב כוכבי הלכת שמקיפים את השמש. הגרם השמיימי היחיד שלא מקיף את אוגוסט השמש הוא הכלבה דייזי, וזה רק כי בעיניים הכלביות הקטנות שלה, הפרצוף של אוגוסט לא נראה מאוד שונה מכל פרצוף אנושי אחר. בשביל דייזי, כל הפרצופים שלנו נראים אותו דבר, שטוחים וחיוורים כמו הירח'. כך נפתח החלק השני בסיפור, המונולוג של ויה, ומציף מיד שאלות על היחסים בין הדמויות בתוך המשפחה - גם כשמדובר במשפחה האופטימלית.
מבנה של רצף מונולוגים מעניק לקוראים הזדמנות להתבונן באנשים ובאירועים מזוויות שונות, להתנסות בהבנת נקודות מבט שונות, ולהקהות את להבי השיפוטיות המתפרצים לתוך עלילת הסיפור לאורכה. מה מרגישים הילדים ש'נבחרו' בידי המנהל להתיידד עם אוגי בימיו הראשונים בית הספר? מה גורם לבני אנוש להיות הרסניים ואכזריים מול נָכוּת? מה גורם למבוגרים לחפש דרכים לסלק את הילד הנכה ממחיצת ילדיהם הבריאים? מה מאפשר ליחידי סגולה לעמוד מול הרוב האדיש והמיעוט המתעלל ולהיות טבעיים ואנושיים? ומהו ה'טבעי' או ה'אנושי'?
כל אחד מן המונולוגים נפתח במעין מוטו, ציטטה משיר ידוע או מיצירה ספרותית; בין היתר מופיעות שורות משירים של דיוויד בואי וכריסטינה אגילרה, שורות מהנסיך הקטן של סנט-אכזיפרי ומהמלט של שייקספיר. המונולוג של ג'סטין (חלק חמישי של הסיפור) נפתח במילים 'לפעמים אני חושב שהראש שלי גדול כל-כך כי הוא מלא בחלומות', מילותיו של ג'ון מריק באיש הפיל מאת ברנרד פומרנץ. סיפורו של איש הפיל פוגש את סיפורו של אוגי גם ברמה קונקרטית יותר; כשהמורה לתיאטרון בתיכון של וִיָה מתכנן להעלות את המחזה איש הפיל בביצועם של תלמידי בית הספר, מתערבת אחת הדמויות השוליות לכאורה בסיפור, ומשנה את ההחלטה. באורח ציני, שמו של המחזה החלופי היה 'העיירה שלנו'.
פלא מתאים לנוער צעיר וליתר בני האדם.
נירה לוין
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
זמורה-ביתן 2013
316 עמוד, לא מנוקד
'אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד בכלל לא שם לב אליהן. הייתי מבקש שאוכל ללכת ברחוב בלי שאנשים, ברגע שהם רק רואים אותי, יעשו את הקטע הזה של להביט לצד השני [...] דרך אגב, קוראים לי אוגוסט. ואני לא מתכוון לתאר את עצמי. איך שלא תדמיינו אותי, כל הסיכויים שזה הרבה יותר גרוע'.
אוגוסט (אוגי) פולמן הוא ילד כבן עשר שנולד עם עיוות נדיר בפניו. כל מי שרואה את אוגי אינו יכול להימנע מתגובה - בין אם מדובר בהסטה מיידית של המבט ובין אם מדובר בהבעת סלידה גלויה, בכינויים בוטים דוגמת 'מפלץ' או ברדיפה רגשית-חברתית מהסוג הגרוע ביותר. אוגי, החווה את ההתנהגויות האלה מאז ינקותו, גדל במשפחה הטובה ביותר שיכול היה לזכות בה; הוא אהוב, הוא מטופל ומטופח מכל בחינה, והוריו ואחותו מגוננים עליו מבלי להסתיר אותו מפני העולם או את העולם מפניו. עד עתה, גם בגלל 27 הניתוחים שעבר, אוגי למד במסגרת חינוך ביתי. הסיפור נפתח רגע לפני כניסתו לבית הספר - בפעם הראשונה בחייו.
איש לא ציפה שהכניסה למסגרת חברתית גדולה ומגוונת כמו בית ספר תהיה קלה, אך עניינו של הסיפור אינו בתיאור מצוקותיו של אוגי ובסחיטת בלוטות הדמעות של הקוראים; עניינו של הסיפור הוא בפקיחת עיניים ובהתבוננות במה שמתפרץ מלוֹעה של חברה כשהיא נתקלת ב'בלתי צפוי', ב'מעורר רחמים', ב'מגעיל ומזוויע'. הסיפור מרתק ומרגש ומורכב, ובעיקר מציף שאלות ומחשבות במישור הרגשי, המשפחתי, החברתי והמוסרי. עם זאת, פלא הוא סיפור לילדים, והסוגיה הקשה שבמרכזו נדונה במסגרת עולמות התוכן הילדיים ונצבעת בין היתר גם בהומור, באופטימיות ובתקווה.
מבנהו של הספר הוא חלק ממורכבותו. הסיפור עשוי משמונה מונולוגים שונים, שלושה מהם של אוגוסט עצמו וחמישה של דוברים אחרים - אחותו הגדולה וִיָה; חבריו החדשים מבית הספר סאמר וג'ק; ג'סטין, החבר של ויה; מירנדה, חברתה לשעבר של ויה. מכיוון שהמונולוגים נמסרים בגוף ראשון מפי דוברים שונים, הם משקפים את המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניו הסובייקטיביות של כל דובר. 'אוגוסט הוא השמש. אני ואמא ואבא כוכבי לכת שמקיפים את השמש. שאר בני המשפחה והחברים שלנו הם אסטרואידים ושביטים שמרחפים סביב כוכבי הלכת שמקיפים את השמש. הגרם השמיימי היחיד שלא מקיף את אוגוסט השמש הוא הכלבה דייזי, וזה רק כי בעיניים הכלביות הקטנות שלה, הפרצוף של אוגוסט לא נראה מאוד שונה מכל פרצוף אנושי אחר. בשביל דייזי, כל הפרצופים שלנו נראים אותו דבר, שטוחים וחיוורים כמו הירח'. כך נפתח החלק השני בסיפור, המונולוג של ויה, ומציף מיד שאלות על היחסים בין הדמויות בתוך המשפחה - גם כשמדובר במשפחה האופטימלית.
מבנה של רצף מונולוגים מעניק לקוראים הזדמנות להתבונן באנשים ובאירועים מזוויות שונות, להתנסות בהבנת נקודות מבט שונות, ולהקהות את להבי השיפוטיות המתפרצים לתוך עלילת הסיפור לאורכה. מה מרגישים הילדים ש'נבחרו' בידי המנהל להתיידד עם אוגי בימיו הראשונים בית הספר? מה גורם לבני אנוש להיות הרסניים ואכזריים מול נָכוּת? מה גורם למבוגרים לחפש דרכים לסלק את הילד הנכה ממחיצת ילדיהם הבריאים? מה מאפשר ליחידי סגולה לעמוד מול הרוב האדיש והמיעוט המתעלל ולהיות טבעיים ואנושיים? ומהו ה'טבעי' או ה'אנושי'?
כל אחד מן המונולוגים נפתח במעין מוטו, ציטטה משיר ידוע או מיצירה ספרותית; בין היתר מופיעות שורות משירים של דיוויד בואי וכריסטינה אגילרה, שורות מהנסיך הקטן של סנט-אכזיפרי ומהמלט של שייקספיר. המונולוג של ג'סטין (חלק חמישי של הסיפור) נפתח במילים 'לפעמים אני חושב שהראש שלי גדול כל-כך כי הוא מלא בחלומות', מילותיו של ג'ון מריק באיש הפיל מאת ברנרד פומרנץ. סיפורו של איש הפיל פוגש את סיפורו של אוגי גם ברמה קונקרטית יותר; כשהמורה לתיאטרון בתיכון של וִיָה מתכנן להעלות את המחזה איש הפיל בביצועם של תלמידי בית הספר, מתערבת אחת הדמויות השוליות לכאורה בסיפור, ומשנה את ההחלטה. באורח ציני, שמו של המחזה החלופי היה 'העיירה שלנו'.
פלא מתאים לנוער צעיר וליתר בני האדם.
נירה לוין