אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

ארץ עוץ המופלאה

מאת: ל' (ליימן)פרנק באום
אייר: ג'ון ר' ניל
מאנגלית: גילי בר-הלל סמו
עוץ הוצאת ספרים 2013
214 עמוד, מנוקד

לאחר הצלחתו המדהימה של הקוסם מארץ עוץ נכתבו לו עשרות ספרי המשך; תריסר ויותר בידי פרנק באום עצמו, ואחרים – לאחר מותו של הסופר - נכתבו בידי סופרים שמינתה ההוצאה. בין הכותבים היה גם ג'ון ר' ניל, שאייר את כל ספרי ההמשך עד מותו בשנת 1943. ארץ עוץ המופלאה הוא ספר ההמשך הראשון; גם במרכזו עומד מַסָע, המתחיל כצעד של יחיד כנגד כוח החזק ממנו, ומסתיים בשמחת ניצחון של חבורה שלמה.
בספר שפתח את הסדרה, הקוסם מארץ עוץ (1904), מצאה את עצמה הילדה דורותי הרחק מביתה ומקרוביה, לאחר שהבית הועף בסופת הוריקן ונחת בארצה של המכשפה הטובה גלינדה. בעצתה של גלינדה יצאה דורותי למסע אל עיר האיזמרגד בירת ארץ עוץ, כדי לבקש מהקוסם הגדול שיעזור לה לחזור לטקסס. בדרך הצטרפו לדורותי כמה דמויות – דחליל, איש עשוי פח ואריה פחדן; כל אחד מן המצטרפים קיווה שהקוסם הגדול יעניק לו מה שהוא משתוקק לו ביותר; מוח לדחליל, לב לאיש הפח ואומץ לאריה. בספר ההמשך מופיעים חלק מן הגיבורים הוותיקים, אבל הגיבורים הראשיים חדשים, ובראשם הילד טיפ, שזהותו האמתית תתברר רק בסוף הספר.
טיפ, שאינו יודע דבר על הוריו, גדל בביתה של המכשפה הזקנה מומבי, שמעבידה אותו מבוקר עד ליל בלא טיפת חיבה. יום אחד, לאחר מעשה קונדס ועונש שבא בעקבותיו, טיפ מחליט לברוח מבית המכשפה. הוא מצרף אליו דחליל בעל ראש דלעת שיצר בעצמו, והשניים יוצאים לדרך. זוהי תחילתו של מסע ארוך, שבמהלכו מצטרפים לטיפ ולג'ק ראש-דלעת גם סוס-עץ שטיפ החיה בעזרת אבקת קסם, חיפושפיש בעל השכלה מושלמת, וגאמפ (על פי הספר זהו בעל חיים הדומה לאיל צפוני). הם עוברים חוויות רבות, בהן כיבוש עיר האיזמרגד בידי צבא הנשים של הגנרלית ג'ינג'ור, מסע אל עיר הווינקים - עירו של הקיסר איש הפח, נפילה לקן ענק של עורבים עוינים, וגילוי זהותה של הנסיכה עוצמה, היורשת החוקית של כס המלכות בעיר האיזמרגד.
ההומור והאימה הם חוטי השתי והערב שמהם ארוג הסיפור. השיחה בין ראש-הדלעת והדחליל, שכביכול אינם מבינים איש את שפת רעהו ונזקקים לשירותיה של מתורגמנית שובבה, היא אחד מרגעי ההומור בסיפור; הנפילה המחרידה לקן העורבים היא אחד מרגעי האימה. תושייתם של השותפים למסע היא המניעה את העלילה מאפיזודה אחת לזו שאחריה. כיבוש עיר האיזמרגד בידי צָבָא נשי הוא עילה להשמעת עמדות פמיניסטיות, אך הפלתו של המשטר החדש בעזרת עכברים הופכת את ההצלחה הנשית לחוכא ואטלולא. לאורך הסיפור זרועות אמרות מלומדות, כגון 'לכולנו יש מגרעות, חבריי הטובים - ועל כן עלינו לנסות להתחשב זה בזה' (91); 'אל נא תיתן לענני הגשם של מחר להאפיל על השמש של היום' (97); 'מראית עין עלולה להטעות' (153). במקרים מסוימים אמרות כמו אלה פותחות דיונים רבי עניין בין השותפים למסע, בהשראת נסיבות חייהם ונקודות המבט השונות שלהם על העולם. 

ארץ עוץ המופלאה כבר תורגם לעברית בעבר, בשנת 1988, בידי חנן פלד, בהוצאת ינשוף. מלבד ההבדל הסגנוני הבולט בין שני התרגומים, יש גם הבדלים בשמות הגיבורים: ה'חיפושפיש' של גילי בר-הלל נקרא 'חר-חרק' אצל חנן פלד, ה'גאמפ' הסתום של בר-הלל הוא 'הצבי' אצל פלד, 'ניק צ'ופר' הלא מוסבר של בר-הלל הוא פשוט 'ניק המקצץ' אצל פלד, וכן עוד. 
גילי בר-הלל, המתרגמת הנוכחית והעורכת הראשית של 'עוץ הוצאה לאור', כותבת באחרית דבר כי היא 'מתכבדת להגיש לכם את התרגום העברי המחודש הזה', אלא שבכוונות טובות אין די; הספר היה ראוי לתרגום איכותי יותר ולעריכה מוקפדת יותר. יעידו על כך לא מעט צרימות לשוניות וסגנוניות הגורעות מחוויית הקריאה, למשל - 'הוא בחר דלעת גדולה ושמנה [...] והחל מקלף אותה' (11, צ'ל 'מגלף'); 'שָכַח לסַפֵּק לדמות צוואר שאִתוֹ יהיה אפשר לחבר את ראש הדלעת לגוף' (12); 'הזקנה הובילה את ראש-דלעת לרפת של הפרות' (19); 'זה היה מבנה מעוגל עם כיפה' (19); 'בתחילה חשב הוד מעלתו שהאורח המשונה צוחק עליו' (57); 'ביקר בסוד אצל מומבי הזקנה' (181, הכוונה ל'בחשאי'); 'מלבושו לא היה אלא פראק-זנבות בצבע כחול' (110); 'נלחץ מאוד מהעיכוב' (195); 'אין ספק שהנשים ששעטו על מטבחי הבתים הכינו סעודה 
טעימה' (211) וכן עוד. פה ושם מופיעים ביטויים שאין להם שום הסבר, למשל 'היא פגשה קוסם עקום'
(15), או 'בדמותו של גריפון ענקי' (194). 

חותמת את הספר אחרית דבר מאת המתרגמת, הסוקרת את גלגוליו של הספר מאז שנכתב, את המקורות שהשפיעו על עיצוב הדמויות והעלילה ואת השפעתו של הספר על הבאים אחריו בסדרה.
ארץ עוץ המופלאה מתאים לבני שמונה עד אחת עשרה.
נירה לוין