אוליביה והנסיכות בוורוד
מאת: איאן פלקונר
מאנגלית: יעל מולצ'דסקי
הוצאת מחברות לספרות 2013
32 עמוד, מנוקד
'כל הבנות רוצות להיות נסיכות. ביום ההולדת של פיפה כולם באו בחצאיות בלט גדולות וּוְרֻדוֹת עם נצנצים ועם כתרים קטנים על הראש ועם שרביטים מנצנצים. גם כמה מהבנים'.
מגפה ורודה שוטפת את העולם שאוליביה חיה בו, והחזירה הקטנה אובדת עצות. 'אני חושבת שאני עוברת משבר זהות', היא מתלוננת. וכך, כשבמסיבת יום הולדת כולן מופיעות כנסיכות וורודות - אוליביה מעדיפה חולצת מלחים כחולה, מכנסי מטדור, נעלי סירה שחורות, מחרוזת פנינים, משקפי שמש, תיק אדום ומגבעת קש. היא תוהה - 'למה כולם רוצים להיות אותו דבר?' למה אי אפשר להיות נסיכה תאילנדית או סינית? למה כולן מוכרחות להיות ורודות? לאחר מכן, כשבמסיבת תחפושות כולן שוב התחפשו לנסיכות, היא העדיפה בהתרסה להתחפש לחזיר יבלות.
אוליביה סולדת גם מהנסיכות בסיפורי המעשיות שאמה מקריאה לה; החלופה - מוכרת הגפרורים הקטנה הקופאת בקור של חג המולד - אף היא לא נראית לאוליביה: 'אולי אני לא רוצה להיות נסיכה, אבל אני גם לא רוצה להיות קפואה בשלג'.
הטון הציני-לגלגני של הסיפור מעלה את החשד שאיאן פלקונר מעמיד את ספרו לשירותה של תנועת מחאה, המבקשת לשים קץ לאופנת הנסיכה הוורודה העולמית. עוקצנות נרמזת גם בשם 'פיפה' (שם אחותה הצעירה של קייט מידלטון, הדוכסית מקיימברידג', כמעט-נסיכה) - שם הילדה שאוליביה השתתפה ביום הולדתה.
הספר מוקדש 'ברגשה התנצלות עמוקים' למרתה גרהם - כוריאוגראפית ורקדנית, מחלוצות המחול המודרני - שתצלום שלה המופיע בספר שימש מקור השראה לכפולת איורים שלמה.
אוליביה, כמו גרהם, אינה רואה עצמה מצייתת לצו העדר, ומחפשת חלופות שיעלו בקנה אחד עם האינדיבידואליזם והמנהיגות הטבעית שלה. הפער שבין חצאיות הבלט הוורודות הבנאליות לבין הבגד שעוצב לגרהם עבור הבלט Lamentation (1930) - זהו המרחב שמחשבות הכפירה של אוליביה מכות בו שורש.
החן והמינימליזם של האיור, ההומור הדק ושנינות המסר הם מסימניהם הבולטים של ספרי אוליביה. ילדים, מתבגרים ומבוגרים ייהנו; האחרונים עלולים גם לשקוע במחשבות על הטבע האנושי.
אוליביה והנסיכות בוורוד מתאים לקטנים ולגדולים.
נירה לוין
מאנגלית: יעל מולצ'דסקי
הוצאת מחברות לספרות 2013
32 עמוד, מנוקד
'כל הבנות רוצות להיות נסיכות. ביום ההולדת של פיפה כולם באו בחצאיות בלט גדולות וּוְרֻדוֹת עם נצנצים ועם כתרים קטנים על הראש ועם שרביטים מנצנצים. גם כמה מהבנים'.
מגפה ורודה שוטפת את העולם שאוליביה חיה בו, והחזירה הקטנה אובדת עצות. 'אני חושבת שאני עוברת משבר זהות', היא מתלוננת. וכך, כשבמסיבת יום הולדת כולן מופיעות כנסיכות וורודות - אוליביה מעדיפה חולצת מלחים כחולה, מכנסי מטדור, נעלי סירה שחורות, מחרוזת פנינים, משקפי שמש, תיק אדום ומגבעת קש. היא תוהה - 'למה כולם רוצים להיות אותו דבר?' למה אי אפשר להיות נסיכה תאילנדית או סינית? למה כולן מוכרחות להיות ורודות? לאחר מכן, כשבמסיבת תחפושות כולן שוב התחפשו לנסיכות, היא העדיפה בהתרסה להתחפש לחזיר יבלות.
אוליביה סולדת גם מהנסיכות בסיפורי המעשיות שאמה מקריאה לה; החלופה - מוכרת הגפרורים הקטנה הקופאת בקור של חג המולד - אף היא לא נראית לאוליביה: 'אולי אני לא רוצה להיות נסיכה, אבל אני גם לא רוצה להיות קפואה בשלג'.
הטון הציני-לגלגני של הסיפור מעלה את החשד שאיאן פלקונר מעמיד את ספרו לשירותה של תנועת מחאה, המבקשת לשים קץ לאופנת הנסיכה הוורודה העולמית. עוקצנות נרמזת גם בשם 'פיפה' (שם אחותה הצעירה של קייט מידלטון, הדוכסית מקיימברידג', כמעט-נסיכה) - שם הילדה שאוליביה השתתפה ביום הולדתה.
הספר מוקדש 'ברגשה התנצלות עמוקים' למרתה גרהם - כוריאוגראפית ורקדנית, מחלוצות המחול המודרני - שתצלום שלה המופיע בספר שימש מקור השראה לכפולת איורים שלמה.
אוליביה, כמו גרהם, אינה רואה עצמה מצייתת לצו העדר, ומחפשת חלופות שיעלו בקנה אחד עם האינדיבידואליזם והמנהיגות הטבעית שלה. הפער שבין חצאיות הבלט הוורודות הבנאליות לבין הבגד שעוצב לגרהם עבור הבלט Lamentation (1930) - זהו המרחב שמחשבות הכפירה של אוליביה מכות בו שורש.
החן והמינימליזם של האיור, ההומור הדק ושנינות המסר הם מסימניהם הבולטים של ספרי אוליביה. ילדים, מתבגרים ומבוגרים ייהנו; האחרונים עלולים גם לשקוע במחשבות על הטבע האנושי.
אוליביה והנסיכות בוורוד מתאים לקטנים ולגדולים.
נירה לוין