נירה הראל
לאיתי יש ארנב
מאת: נירה הראל
איירה רונה מור
זברה הפקות 2012
24 עמוד, מנוקד
'כשיורד הערב, הם חוזרים הביתה בידיים ריקות
איתי לא רוצה לאכול, הוא לא רוצה להתקלח
ולא מצליח להירדם בלי הארנב שלו.
בכי גדול נשמע בבית.'
איתי אוהב את ארנב הצעצוע שלו. הוא לוקח אותו לכל מקום ובלילה משכיב אותו לצדו במיטה. יום אחד, כשאיתי נפצע בשעת משחק, אבא ממהר אתו למרפאה - והארנב נשכח על הספסל בגינה. איתי, סנטרו חבוש, מחפש את הארנב עם אבא, ולמחרת עם אמא, אבל הארנב נעלם ואיננו.
אחרי זמן רב, כשאיתי מטייל עם אמא בקניון, הוא מבחין בילדה המוכרת צעצועים משומשים. בין הצעצועים יש גם ארנב. 'גם לי היה פעם ארנב כזה,' הוא אומר, והילדה מספרת לאיתי שכאשר מצאה את הארנב הייתה לו רק אוזן אחת. 'אמא שלי תפרה לו עוד אוזן,' היא אומרת.
איתי מבין - זה כנראה הארנב שלו. מה יקרה עכשיו? גם אתם חושבים שאיתי יחבק את הארנב ושניהם יחזרו הביתה בשמחה? יכול להיות שאיתי יוותר על הארנב שאהב כל כך ויבחר בצעצוע אחר?
נירה הראל מספרת את הסיפור על איתי בזמן הווה, בדרך שמאפשרת לקטנטנים להבחין בין רצף ההתרחשויות לבין מה שהיה פעם, בעבר הרחוק, כשלאיתי היה 'ארנב כזה'. שלושת המקומות היחידים שמופיעים בהם פעלים בזמן עבר הם כשהרופאה מתייחסת לפציעה - שקרתה קודם, וכשאיתי מספר לילדה בדוכן הצעצועים המשומשים על הארנב שהיה לו 'פעם'.
הטון של הסיפור מתון מאוד, רגוע, על אף הדרמה שמתחוללת בגינה, על אף העצב הגדול בבית. הסיפור הריאליסטי אינו נזקק לסימני קריאה כפולים ומשולשים, לעצירות ולקטיעות בעזרת קווים מפרידים ושלוש נקודות או לטיפוגרפיה אקספרסיבית. הוא מניח את הזירה למשמעות של המילים - ולאיורים, כמובן.
איוריה של רונה מור פשוטי קו ורבי הבעה. כשמסופר על מה שקורה בלילה - האותיות הן לבנות על רקע שחור. המגדלים הצבעוניים השוקקים מטפסים וגולשים צעירים - הופכים בלילה העצוב של היעלמות הארנב לצריחים שחורים, מאיימים, מסיפורי המעשיות, המעצימים את הדאגה, את הפחד ואת העצב על גורלו של הארנב. בבוקר שלמחרת, כשאמא ואיתי מחפשים את הארנב בגינה - הטבע משתף פעולה עם האווירה: רוח סערה שוצפת בגן, הילדים נעלמו, המתקנים נטושים, ואיתי הסורק את הגן הריק נראה בודד וחסר תקווה.
הקניון שבו מטיילים איתי ואמא נמצא ב'מדינת תל אביב': נראים בו אישה המוליכה קשישה שעונה על מקל; אב וילדו יושבים בבית קפה - האב שותה קפה ומדבר בטלפון הנייד, הילד שקוע בכריך; נשים צעירות מול חלון ראווה, אוחזות בשקיות, אחת מדברות בטלפון הנייד; אישה בחלוק לבן מובילה עגלת ניקיון; דוכן צעצועים משומשים ומוכרת-ילדה.
הסיפור הענוג מאפשר לקוראים צעירים לחוש בעוצמתם של רגשות שחולקים בני אדם בכל גיל - אהבה ונאמנות, אובדן וכאב לב. תוך כדי האזנה או קריאה הם יתבוננו בגיבורי הסיפור ויחשבו גם על עצמם, על חופש המחשבה וההחלטה שלהם ועל הוריהם. חלקם יבינו מה פירושה של השלמה הבאה עם הצמיחה.
לאיתי יש ארנב מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין
להאזנה לסיפור
https://www.youtube.com/watch?v=XHDAOVq_PTg
איירה רונה מור
זברה הפקות 2012
24 עמוד, מנוקד
'כשיורד הערב, הם חוזרים הביתה בידיים ריקות
איתי לא רוצה לאכול, הוא לא רוצה להתקלח
ולא מצליח להירדם בלי הארנב שלו.
בכי גדול נשמע בבית.'
איתי אוהב את ארנב הצעצוע שלו. הוא לוקח אותו לכל מקום ובלילה משכיב אותו לצדו במיטה. יום אחד, כשאיתי נפצע בשעת משחק, אבא ממהר אתו למרפאה - והארנב נשכח על הספסל בגינה. איתי, סנטרו חבוש, מחפש את הארנב עם אבא, ולמחרת עם אמא, אבל הארנב נעלם ואיננו.
אחרי זמן רב, כשאיתי מטייל עם אמא בקניון, הוא מבחין בילדה המוכרת צעצועים משומשים. בין הצעצועים יש גם ארנב. 'גם לי היה פעם ארנב כזה,' הוא אומר, והילדה מספרת לאיתי שכאשר מצאה את הארנב הייתה לו רק אוזן אחת. 'אמא שלי תפרה לו עוד אוזן,' היא אומרת.
איתי מבין - זה כנראה הארנב שלו. מה יקרה עכשיו? גם אתם חושבים שאיתי יחבק את הארנב ושניהם יחזרו הביתה בשמחה? יכול להיות שאיתי יוותר על הארנב שאהב כל כך ויבחר בצעצוע אחר?
נירה הראל מספרת את הסיפור על איתי בזמן הווה, בדרך שמאפשרת לקטנטנים להבחין בין רצף ההתרחשויות לבין מה שהיה פעם, בעבר הרחוק, כשלאיתי היה 'ארנב כזה'. שלושת המקומות היחידים שמופיעים בהם פעלים בזמן עבר הם כשהרופאה מתייחסת לפציעה - שקרתה קודם, וכשאיתי מספר לילדה בדוכן הצעצועים המשומשים על הארנב שהיה לו 'פעם'.
הטון של הסיפור מתון מאוד, רגוע, על אף הדרמה שמתחוללת בגינה, על אף העצב הגדול בבית. הסיפור הריאליסטי אינו נזקק לסימני קריאה כפולים ומשולשים, לעצירות ולקטיעות בעזרת קווים מפרידים ושלוש נקודות או לטיפוגרפיה אקספרסיבית. הוא מניח את הזירה למשמעות של המילים - ולאיורים, כמובן.
איוריה של רונה מור פשוטי קו ורבי הבעה. כשמסופר על מה שקורה בלילה - האותיות הן לבנות על רקע שחור. המגדלים הצבעוניים השוקקים מטפסים וגולשים צעירים - הופכים בלילה העצוב של היעלמות הארנב לצריחים שחורים, מאיימים, מסיפורי המעשיות, המעצימים את הדאגה, את הפחד ואת העצב על גורלו של הארנב. בבוקר שלמחרת, כשאמא ואיתי מחפשים את הארנב בגינה - הטבע משתף פעולה עם האווירה: רוח סערה שוצפת בגן, הילדים נעלמו, המתקנים נטושים, ואיתי הסורק את הגן הריק נראה בודד וחסר תקווה.
הקניון שבו מטיילים איתי ואמא נמצא ב'מדינת תל אביב': נראים בו אישה המוליכה קשישה שעונה על מקל; אב וילדו יושבים בבית קפה - האב שותה קפה ומדבר בטלפון הנייד, הילד שקוע בכריך; נשים צעירות מול חלון ראווה, אוחזות בשקיות, אחת מדברות בטלפון הנייד; אישה בחלוק לבן מובילה עגלת ניקיון; דוכן צעצועים משומשים ומוכרת-ילדה.
הסיפור הענוג מאפשר לקוראים צעירים לחוש בעוצמתם של רגשות שחולקים בני אדם בכל גיל - אהבה ונאמנות, אובדן וכאב לב. תוך כדי האזנה או קריאה הם יתבוננו בגיבורי הסיפור ויחשבו גם על עצמם, על חופש המחשבה וההחלטה שלהם ועל הוריהם. חלקם יבינו מה פירושה של השלמה הבאה עם הצמיחה.
לאיתי יש ארנב מתאים לבני שנתיים עד ארבע.
נירה לוין
להאזנה לסיפור
https://www.youtube.com/watch?v=XHDAOVq_PTg