אבא, צמות!

כתב: אסף הראל
אייר: עמוס בידרמן
כנרת בית הוצאה לאור 2012, ספר ראשון בסדרה 'זאת לילי'.
32 עמוד, מנוקד

'אבא של לילי
יודע לעשות המון דברים.
לתקן מחשבים ולסחוב קניות,
להחליף נורה ולתלות תמונות.' 

כל עוד נמשך התיאור המרנין של כישוריו של אבא, הסיפור מספר את עצמו בנחת. החריזה בשתי השורות הקצרות שבכל עמוד היא חלק מהאווירה ההרמונית.
אבל...
ה'אבל' הוא סימן למפנה; 'אבל דבר אחד הוא לא יודע לעשות... זה סוד'.
מה זה יכול להיות? 

מכאן- לא עוד חריזה, לא עוד שורות קצרות נעימות. לילי תובעת: 'אבא, צמות!' ואבא - הפלא ופלא - דומה שאינו יורד לסוף דעתה. קודם כל הוא מטגן לה חביתה (טוב, אמרה לילי). אחר כך הוא עושה לה אווירון ומעיף אותה באוויר (כן, אמרה לילי). ואז 'לצייר ילדה עם צמות? רעיון מצוין. בואי נצייר'. כשלילי קצה בשהיות (לא! לא! לא! צמות! צמות!! צמות!!!) אבא מבין שאין ברירה, וכמעט מגלה לה את הסוד.
איזה מזל שאמא באה... 

רגע, ומתי יגלו לנו את הסוד? 

עמוס בידרמן, שהקריקטורות שלו קורצות לקוראים המבוגרים מעל דפי 'הארץ', התאים את עצמו לפעוטות והראה שאופטימיות במקום עוקצנות, עיגול פינות במובן הקונקרטי של הביטוי ומעט צבע עושים את שפתו מובנת היטב גם לקהל הצעיר. 

אבא צמות מתאים לפעוטות, לסטודנטים במכללה ולהורים.
נירה לוין