אלכסנדר והיום הנורא והגרוע
כתבה: ג'ודית ויורס
איורים: ריי קרוּז
תרגמה: מיכל אלפון
כתר אורים 2012
32 עמוד, מנוקד
מבוגרים מכירים את הביטוי 'לקום על צד שמאל', אבל אלכסנדר משתמש בשרשרת ארוכה של תארים כדי להגדיר את היום שעבר עליו - 'איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל'. התיאור המפורט מזכה את הילד מיד באמפתיה של הקורא, ולא בכדי; המקרים המרגיזים מתחילים כשהילד מתעורר ומוצא מסטיק בשערותיו, ונגמרים כשהוא מתכונן לשנת הלילה ומגלה שהחתול מעדיף לישון עם אחִיו אנתוני ולא אתו. יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל לכל הדעות!
בין רגע היקיצה לשעת השינה - כל מה שקורה לאלכסנדר מרגיז אותו, מתסכל אותו, מעצבן ואפילו מעליב אותו. שרשרת המקרים היא גם שרשרת של זירות שונות, מן הפרטית אל הציבורית וחזור אל רשות היחיד: תחילתה בו גופו, בחדרו - 'נרדמתי עם מסטיק בפה ועכשיו יש לי מסטיק בשיער', ומיד הזירה מתרחבת והמקרה המרגיז הבא מתרחש סביב שולחן ארוחת הבוקר בנוכחות שני אחיו: 'אנתוני מצא בקופסת הדגנים שלו דגם של מכונית קורבט להרכבה וניק מצא טבעת עם צופן סודי של מרגלים'. בקופסה של אלכסנדר, אין צורך לומר, היו רק דגנים. זירת האירועים ממשיכה להתרחב: המכונית המשפחתית בדרך לגן, גן הילדים עצמו, הקליניקה של רופא השיניים ('ורק אצלי ד'ר פילדס מצא חור בשן') והרחוב ('וכשחיכינו שאמא תביא את המכונית אנתוני הפיל אותי דווקא איפה שיש בוץ'). מכאן זירת הפורענויות שוב מצטמצמת, עוברת דרך חנות הנעליים ומשרדו של אבא ('ואני באמת נזהרתי נורא חוץ מהמרפק שלי') עד להתכנסות המשפחה בבית לארוחת הערב ('בארוחת הערב הייתה שעועית ואני שונא שעועית'). מכאן - בזמן האמבטיה וההתארגנות לשינה - אלכסנדר נמצא שוב בחדרו, אבל ממשיך לחוות אירועים קטנים ומתסכלים ('כשהלכתי לישון ניק לקח לי את הכר שהוא נתן לי במתנה והנורה במנורת מיקי-מאוס נשרפה ונשכתי את הלשון').
דווקא שרשרת האירועים שמסבכת את יומו של אלכסנדר יוצרת הומור הולך ומתעצם בסיפור. אחרי תסכול או שניים שמגייסים את חמלתם של הקוראים, התלונות הבאות מעוררות דווקא צחוק וציפייה מרושעת ל'אסון' משעשע נוסף. כמה נעים לשמוח לאיד!
אחרי שאלכסנדר מגלה שבקופסת הדגנים שלו אין הפתעות, הוא אומר: 'נראה לי שאני אעבור לגור באוסטרליה', והאמירה הזו בווריאציות שונות מופיעה עוד פעמיים בסיפור כמוטיב חוזר נושא הומור. כשאלכסנדר שוכב על גבו במיטה ומסכם 'זה היה יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל', נשמעת צפירת ארגעה לקריאת היום החדש: הילד, מפויס משהו, קלט עובדה בסיסית על טיבם של החיים, והוא חוזר על מה ששמע מאמו:
'אמא אומרת שיש ימים כאלה.
אפילו באוסטרליה'.
אלכסנדר מספר את סיפורו בגוף ראשון, וקל לזהות בו את לשון הדיבור הילדית, למשל משפטים מחוברים ארוכים שופעי ו'ו החיבור ודגמים תחביריים חזרתיים, וכן תכנים של רחמים עצמיים ושל מרדנות.
האיורים המוצלחים של ריי קרוז מכוונים את הזרקור על הגיבור חמוץ-הפנים לאורך הסיפור כולו. כל אחת מהכפולות מציגה את אלכסנדר באחד מאירועי היום הנורא; הפרטים באיורים הם בשחור לבן, רק דמותו של אלכסנדר - כועס, נעלב, מאוכזב, נזעם או מיואש - מופיעה בצבע מלא.
ג'ודית ויורסט (1931) עוסקת בכתיבה ובמחקר בתחומי הפסיכולוגיה. הספר ראה אור באנגלית כבר לפני 40 שנה, וזוכה מאז להצלחה גדולה.
אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל מתאים לילדים ולמבוגרים שמתקשים להסתגל למהמורות המציאות ועדיין מוחים על כל אי נחת.
נירה לוין
איורים: ריי קרוּז
תרגמה: מיכל אלפון
כתר אורים 2012
32 עמוד, מנוקד
מבוגרים מכירים את הביטוי 'לקום על צד שמאל', אבל אלכסנדר משתמש בשרשרת ארוכה של תארים כדי להגדיר את היום שעבר עליו - 'איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל'. התיאור המפורט מזכה את הילד מיד באמפתיה של הקורא, ולא בכדי; המקרים המרגיזים מתחילים כשהילד מתעורר ומוצא מסטיק בשערותיו, ונגמרים כשהוא מתכונן לשנת הלילה ומגלה שהחתול מעדיף לישון עם אחִיו אנתוני ולא אתו. יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל לכל הדעות!
בין רגע היקיצה לשעת השינה - כל מה שקורה לאלכסנדר מרגיז אותו, מתסכל אותו, מעצבן ואפילו מעליב אותו. שרשרת המקרים היא גם שרשרת של זירות שונות, מן הפרטית אל הציבורית וחזור אל רשות היחיד: תחילתה בו גופו, בחדרו - 'נרדמתי עם מסטיק בפה ועכשיו יש לי מסטיק בשיער', ומיד הזירה מתרחבת והמקרה המרגיז הבא מתרחש סביב שולחן ארוחת הבוקר בנוכחות שני אחיו: 'אנתוני מצא בקופסת הדגנים שלו דגם של מכונית קורבט להרכבה וניק מצא טבעת עם צופן סודי של מרגלים'. בקופסה של אלכסנדר, אין צורך לומר, היו רק דגנים. זירת האירועים ממשיכה להתרחב: המכונית המשפחתית בדרך לגן, גן הילדים עצמו, הקליניקה של רופא השיניים ('ורק אצלי ד'ר פילדס מצא חור בשן') והרחוב ('וכשחיכינו שאמא תביא את המכונית אנתוני הפיל אותי דווקא איפה שיש בוץ'). מכאן זירת הפורענויות שוב מצטמצמת, עוברת דרך חנות הנעליים ומשרדו של אבא ('ואני באמת נזהרתי נורא חוץ מהמרפק שלי') עד להתכנסות המשפחה בבית לארוחת הערב ('בארוחת הערב הייתה שעועית ואני שונא שעועית'). מכאן - בזמן האמבטיה וההתארגנות לשינה - אלכסנדר נמצא שוב בחדרו, אבל ממשיך לחוות אירועים קטנים ומתסכלים ('כשהלכתי לישון ניק לקח לי את הכר שהוא נתן לי במתנה והנורה במנורת מיקי-מאוס נשרפה ונשכתי את הלשון').
דווקא שרשרת האירועים שמסבכת את יומו של אלכסנדר יוצרת הומור הולך ומתעצם בסיפור. אחרי תסכול או שניים שמגייסים את חמלתם של הקוראים, התלונות הבאות מעוררות דווקא צחוק וציפייה מרושעת ל'אסון' משעשע נוסף. כמה נעים לשמוח לאיד!
אחרי שאלכסנדר מגלה שבקופסת הדגנים שלו אין הפתעות, הוא אומר: 'נראה לי שאני אעבור לגור באוסטרליה', והאמירה הזו בווריאציות שונות מופיעה עוד פעמיים בסיפור כמוטיב חוזר נושא הומור. כשאלכסנדר שוכב על גבו במיטה ומסכם 'זה היה יום איום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל', נשמעת צפירת ארגעה לקריאת היום החדש: הילד, מפויס משהו, קלט עובדה בסיסית על טיבם של החיים, והוא חוזר על מה ששמע מאמו:
'אמא אומרת שיש ימים כאלה.
אפילו באוסטרליה'.
אלכסנדר מספר את סיפורו בגוף ראשון, וקל לזהות בו את לשון הדיבור הילדית, למשל משפטים מחוברים ארוכים שופעי ו'ו החיבור ודגמים תחביריים חזרתיים, וכן תכנים של רחמים עצמיים ושל מרדנות.
האיורים המוצלחים של ריי קרוז מכוונים את הזרקור על הגיבור חמוץ-הפנים לאורך הסיפור כולו. כל אחת מהכפולות מציגה את אלכסנדר באחד מאירועי היום הנורא; הפרטים באיורים הם בשחור לבן, רק דמותו של אלכסנדר - כועס, נעלב, מאוכזב, נזעם או מיואש - מופיעה בצבע מלא.
ג'ודית ויורסט (1931) עוסקת בכתיבה ובמחקר בתחומי הפסיכולוגיה. הספר ראה אור באנגלית כבר לפני 40 שנה, וזוכה מאז להצלחה גדולה.
אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל מתאים לילדים ולמבוגרים שמתקשים להסתגל למהמורות המציאות ועדיין מוחים על כל אי נחת.
נירה לוין