אבא אכל דיסה
כתבה: שֹהם סמיט
איורים: עֹמר הופמן
כנרת בית הוצאה לאור 2010
30 עמוד, מנוקד
'פעם אחת נולדה תינוקת,
וכולם שמחו.
תמיד כשנולדים תינוק או תינוקת כולם שמחים.'
הסיפור הזה מתחיל כמו סיפור סולידי ומיושב בדעתו, אבל בדרכו אל הכריכה האחורית הוא עובר בלונה פארק, קופץ על רכבת הרים ומתהולל לשמחת לבם של הקוראים. ברגע האחרון חוזר הסיפור ונזכר בנימוסיו, אבל לחייו הסמוקות והאנדרלמוסיה שסביבו מעידות שבכל רגע הוא מוכן לשוב ולהתפרחח...
'אחר כך התינוקת גדלה קצת.
וגם אז כולם שמחו.
כי גם כשתינוקות גדלים
והופכים לילדים, כולם שמחים.'
הכול התנהל יפה במשפחה הנחמדה. התינוקת למדה לעשות דברים חדשים וגם לדבר. 'לפעמים היא אמרה: 'אני רוצה להיות תינוקת'.' אבא ואמא שלה הסבירו לה שזה בלתי אפשרי –
'אבל הילדה הקטנה הייתה עקשנית גדולה. בוקר אחד היא פשוט חזרה להיות תינוקת.'
תחילה זה נראה כמו משחק חביב ואימא שיתפה פעולה, נתנה לקטנה צעצועים של תינוקות והשכיבה אותה על השטיח בסלון. אבל כשאימא אמרה 'עכשיו את צריכה לחזור להיות ילדה' – התינוקת סירבה.
מה לדעתכם יקרה עכשיו? הניסיון שלכם (ילדים או מבוגרים) אומר שהקטנה תצטרך לוותר, והשאלה היא רק איזה מחיר אימא תצטרך לשלם; ובכן לא, לא בסיפור הזה. את הפתרון המתגלגל מובילה שרשרת של בחירות מפתיעות:
'אז אמא של התינוקת החליטה גם היא לחזור להיות תינוקת.'
ההומור רב הפנים בסיפור שואב את כוחו מן המתח שבין הטון המתון והמאופק שבו הוא מסופר (גם אין סימני פיסוק דרמטיים או טיפוגרפיה משתוללת ואפילו ההומור באיורים מעודן) לבין התפניות החדות הלא-צפויות בעלילה וגלישתה אל תיאטרון האבסורד המשפחתי. גם קוראים צעירים יפיקו נחת מהתנהגותה של אמא התינוקת, מהאינטראקציה בינה לבין הילדה התינוקת, מהצטרפותה של סבתא לפעוטון ומאיבוד השליטה המוחלט של המבוגרים – רוצה לומר של המבוגרוֹת במשפחה. המבוגר היחיד שנשאר להגן על המציאות הוא אבא, שאיננו מסוגל לוותר על שליטה במצב, מוכיח קוצר יד מוחלט ומזעיק לעזרתו את כוחות הביטחון: הרופא. אבל באה דווקא רופא, תגבורת לכוח הנשי...
שהם סמיט ידעה לשרוק ברגע הנכון ולהחזיר את הסיפור השנון והמצחיק לביתו, לא לפני שרמזה לקוראים שהכול יכול לקרות שוב בכל רגע. זה רק עניין של בחירה.
אבא אכל דייסה מתאים למאזינים מגיל שלוש ולקוראים עד גיל שבע, ולאלה שזוכרים שמותר ואפשר.
נירה לוין
איורים: עֹמר הופמן
כנרת בית הוצאה לאור 2010
30 עמוד, מנוקד
'פעם אחת נולדה תינוקת,
וכולם שמחו.
תמיד כשנולדים תינוק או תינוקת כולם שמחים.'
הסיפור הזה מתחיל כמו סיפור סולידי ומיושב בדעתו, אבל בדרכו אל הכריכה האחורית הוא עובר בלונה פארק, קופץ על רכבת הרים ומתהולל לשמחת לבם של הקוראים. ברגע האחרון חוזר הסיפור ונזכר בנימוסיו, אבל לחייו הסמוקות והאנדרלמוסיה שסביבו מעידות שבכל רגע הוא מוכן לשוב ולהתפרחח...
'אחר כך התינוקת גדלה קצת.
וגם אז כולם שמחו.
כי גם כשתינוקות גדלים
והופכים לילדים, כולם שמחים.'
הכול התנהל יפה במשפחה הנחמדה. התינוקת למדה לעשות דברים חדשים וגם לדבר. 'לפעמים היא אמרה: 'אני רוצה להיות תינוקת'.' אבא ואמא שלה הסבירו לה שזה בלתי אפשרי –
'אבל הילדה הקטנה הייתה עקשנית גדולה. בוקר אחד היא פשוט חזרה להיות תינוקת.'
תחילה זה נראה כמו משחק חביב ואימא שיתפה פעולה, נתנה לקטנה צעצועים של תינוקות והשכיבה אותה על השטיח בסלון. אבל כשאימא אמרה 'עכשיו את צריכה לחזור להיות ילדה' – התינוקת סירבה.
מה לדעתכם יקרה עכשיו? הניסיון שלכם (ילדים או מבוגרים) אומר שהקטנה תצטרך לוותר, והשאלה היא רק איזה מחיר אימא תצטרך לשלם; ובכן לא, לא בסיפור הזה. את הפתרון המתגלגל מובילה שרשרת של בחירות מפתיעות:
'אז אמא של התינוקת החליטה גם היא לחזור להיות תינוקת.'
ההומור רב הפנים בסיפור שואב את כוחו מן המתח שבין הטון המתון והמאופק שבו הוא מסופר (גם אין סימני פיסוק דרמטיים או טיפוגרפיה משתוללת ואפילו ההומור באיורים מעודן) לבין התפניות החדות הלא-צפויות בעלילה וגלישתה אל תיאטרון האבסורד המשפחתי. גם קוראים צעירים יפיקו נחת מהתנהגותה של אמא התינוקת, מהאינטראקציה בינה לבין הילדה התינוקת, מהצטרפותה של סבתא לפעוטון ומאיבוד השליטה המוחלט של המבוגרים – רוצה לומר של המבוגרוֹת במשפחה. המבוגר היחיד שנשאר להגן על המציאות הוא אבא, שאיננו מסוגל לוותר על שליטה במצב, מוכיח קוצר יד מוחלט ומזעיק לעזרתו את כוחות הביטחון: הרופא. אבל באה דווקא רופא, תגבורת לכוח הנשי...
שהם סמיט ידעה לשרוק ברגע הנכון ולהחזיר את הסיפור השנון והמצחיק לביתו, לא לפני שרמזה לקוראים שהכול יכול לקרות שוב בכל רגע. זה רק עניין של בחירה.
אבא אכל דייסה מתאים למאזינים מגיל שלוש ולקוראים עד גיל שבע, ולאלה שזוכרים שמותר ואפשר.
נירה לוין