ארץ המבול
כתב ועיטר בחיתוכי עץ: מרכוס סג'וויק
מאנגלית: מרב מילר
ספרית פועלים 2010, סדרת נעורים
134 עמוד, לא מנוקד
את התשתית העלילתית לסיפורו יצר הסופר מרכוס סג'וויק תוך הפיכת התחזיות (הפנטסיות לפי שעה) על עליית פני הים והצפת חלקי יבשות, לִמְצִיאוּת שכבר שינתה את העולם; זוֹאִי, ילדה בת שתים עשרה, נשארה לבדה בנוריץ', שהים הגואֶה ניתק אותה מהאי הבריטי הגדול והפך אותה לפיסת אדמה קטנה ונידחת. זואי כבר לא זכרה איך נראו החיים לפני שהמים באו. שטחיה היבשים של העיר הלכו ונעלמו תחת מי הים שעלו בהתמדה, ונותרו בה מעטים, חלשים ונואשים. עם הזמן חדלו ספינות האספקה מן המערב להגיע, וגורלם של אנשי נוריץ' נחרץ.
אבל זואי זכתה בהזדמנות לחלץ את עצמה: במקרה גילתה סירת משוטים קטנה, והחליטה לצאת אל הים הפתוח ולנסות להגיע למקום שבו החיים מתנהלים כפי שהיו לפני שהמים באו. זואי חתרה עד שמלאי המזון הקטן שהיה לה אזל והיא איבדה את תחושת הזמן. 'ואולם לא היה כל אות וסימן ליבשה, בכל כיוון שהוא. אבל אז, כשסבה על ספסל החתירה, ראתה את הדבר לראשונה [...] הרחק באופק היה מבנה עתיק ואיתן. היו לו שני צריחים גבוהים שהזדקרו לשמיים, אחד בכל צד, ועוד אחד קצר יותר באמצע.'
זואי חשבה שהאי הזערורי, שחלק גדול ממנו תפסה הקתדרלה העצומה, הוא ריק מאדם, אבל טעתה. עברו עליה ימים קשים תחת ידם של מנהיג 'אי הצלופחים' ועוזריו. היא פגשה נערים ונערות בני גילה, נחשפה לדעותיהם, לערכיהם, למוסר ולהחלטות שלהם נוכח המזון האוזל ושטח המחיה ההולך ונעלם ('אין מספיק מקום. אין מה לעשות, ככה זה. גם לנו יש כאן כמה יותר מדי. אבל הקְרָב הזה אמור לעזור לנו להקטין קצת את המספרים', עמ' 95). היא שמעה את דרשותיו הסתומות למחצה של ויליאם, האדם הקשיש באי שנחשב ל'מסובב', ותהתה לפשרן. ואז הובילה אותה חדות חושיה להזדמנות לחלץ את סירתה ולברוח מערבה, אל המקום שבו קיוותה למצוא את היבשת ואת הוריה.
הספר המרתק לוקח את הקורא להרפתקה כפולה יחד עם זואי: למסע ממשי אל הביטחון וההורים שביבשת, ומסע מוסרי-ערכי אל הקיום האנושי בתנאי מצוקה, אל חיים של חשדנות, צרות עין, אלימות וכפייה תחת צריחיה הקונקרטיים והמוסריים של קתדרלת הענק.
בעלילת הספר משובצים שמות נושאי משמעות חוץ-סיפורית, סמלים מיתיים וקונוטציות לספרות ולהגות: העיר נוריץ' שממנה יצאה זואי למסעה שוכנת סמוך לחופיה המזרחיים של בריטניה. 'אי הצלופחים' שזואי הגיעה אליו (eel באנגלית – 'צלופח') מזכיר בצליל שמו ובתיאורו את Ely (השם נהגֶה 'אִילי') הנמצאת ממערב לנוריץ', שהייתה בעברה אי באדמת ביצות מוצפת מים, ובמרכזה עד היום קתדרלה נורמנית אדירה.
הוֹפּ ('תקווה' באנגלית) וניוּהוֹם ('בית חדש' באנגלית) שזואי מגיעה אליהם, הם שמות שכיחים של מקומות ורחובות בבריטניה.
פירוש שמה של זואי הוא 'חיים' (יוונית). מנצ'קין, הנער שהיה אחד מעוזריו של מנהיג 'אי הצלופחים' ונמלט עם זואי אל החופש ואל הביטחון, נושא שם הלקוח מ'הקוסם מארץ עוץ', שֵם הקשור להשבת החירות: המנצ'קינים, שארצם נשלטה בידי המכשפה הרעה מן המזרח, זכו בחירותם כשבית דודיה של דורותי נחת על המכשפה וגרם למותה. מנצ'קין, המתגורר ב'אי הצלופחים' ששולטים בו הכוח, האלימות והפחד, מגדל חולדה כחית מחמד.
דמותו של ויליאם, הזקן הדרשן, בנויה על דמות הנביא המטורף למחצה, הזוכה לקיתונות של בוז מן הסובבים אותו, אך אינו נוטש את משמרתו גם כשאינו רצוי. הוא משמיע חליפות הסברים בהירים על המתרחש בעולם, פרצי חזון סתומים ותובנות על בני האדם ('זה לא נכון, זואי, הם רק אנשים, הם לא טובים או רעים, אלה פשוט זמנים רעים, והם גורמים לאנשים לעשות דברים רעים', 89). הוא גם מזהיר בדרכו המיוחדת מפני העתיד, ומדרבן את זואי לעזוב את 'אי הצלופחים' ולפנות מערבה. בדבריו הוא מצטט מתוך 'עלילות גילגמש' (המקבילה השומרית לסיפור נוח והמבול), מתוך שיר של להקת 'לד זפלין' ומשירי ילדים אנגליים, אך בעיקר מתוך יצירותיו של המשורר, המיסטיקן והאמן הבריטי ויליאם בלייק (1757–1727). ליצירתו של ויליאם בלייק יש נוכחות נוספת בספר: למשל, בדרך אל חירותה עוברת זואי בדלת קטנה, כמעט בלתי נראית, שרק היא מצליחה להבחין בה. באחד משיריו של ויליאם בלייק מופיע הביטוי 'דלתות התודעה' (Doors of Perception) והקשר כנראה אינו מקרי. (אגב, מרכוס סג'וויק שעיטר את ספרו ארץ המבול בחיתוכי העץ שלו, הולך בכך בעקבות ויליאם בלייק, שהיה אמן תחריטי עץ ידוע).
שפע האזכורים, הציטוטים והשמות על רקע הקטסטרופה הסתומה והעתיד הלוט בערפל ממקמים את העלילה באזור הדמדומים שבין מציאות לדמיון, וגורמים לתחושת אי-שקט שאיננה מתפוגגת על אף הסוף הטוב - איחוד המשפחה. המשך קיום האנושות נשאר בחזקת ספק, וכמותו גם הערכים שהאנושות מלפפת את עצמה סביבם מאז ומעולם.
ארץ המבול הוא ספר מרתק, מעניין, מעורר מחשבה וכתוב היטב. מתאים לבני 11 ומעלה ולכל חובב פנטזיה.
נירה לוין
מאנגלית: מרב מילר
ספרית פועלים 2010, סדרת נעורים
134 עמוד, לא מנוקד
את התשתית העלילתית לסיפורו יצר הסופר מרכוס סג'וויק תוך הפיכת התחזיות (הפנטסיות לפי שעה) על עליית פני הים והצפת חלקי יבשות, לִמְצִיאוּת שכבר שינתה את העולם; זוֹאִי, ילדה בת שתים עשרה, נשארה לבדה בנוריץ', שהים הגואֶה ניתק אותה מהאי הבריטי הגדול והפך אותה לפיסת אדמה קטנה ונידחת. זואי כבר לא זכרה איך נראו החיים לפני שהמים באו. שטחיה היבשים של העיר הלכו ונעלמו תחת מי הים שעלו בהתמדה, ונותרו בה מעטים, חלשים ונואשים. עם הזמן חדלו ספינות האספקה מן המערב להגיע, וגורלם של אנשי נוריץ' נחרץ.
אבל זואי זכתה בהזדמנות לחלץ את עצמה: במקרה גילתה סירת משוטים קטנה, והחליטה לצאת אל הים הפתוח ולנסות להגיע למקום שבו החיים מתנהלים כפי שהיו לפני שהמים באו. זואי חתרה עד שמלאי המזון הקטן שהיה לה אזל והיא איבדה את תחושת הזמן. 'ואולם לא היה כל אות וסימן ליבשה, בכל כיוון שהוא. אבל אז, כשסבה על ספסל החתירה, ראתה את הדבר לראשונה [...] הרחק באופק היה מבנה עתיק ואיתן. היו לו שני צריחים גבוהים שהזדקרו לשמיים, אחד בכל צד, ועוד אחד קצר יותר באמצע.'
זואי חשבה שהאי הזערורי, שחלק גדול ממנו תפסה הקתדרלה העצומה, הוא ריק מאדם, אבל טעתה. עברו עליה ימים קשים תחת ידם של מנהיג 'אי הצלופחים' ועוזריו. היא פגשה נערים ונערות בני גילה, נחשפה לדעותיהם, לערכיהם, למוסר ולהחלטות שלהם נוכח המזון האוזל ושטח המחיה ההולך ונעלם ('אין מספיק מקום. אין מה לעשות, ככה זה. גם לנו יש כאן כמה יותר מדי. אבל הקְרָב הזה אמור לעזור לנו להקטין קצת את המספרים', עמ' 95). היא שמעה את דרשותיו הסתומות למחצה של ויליאם, האדם הקשיש באי שנחשב ל'מסובב', ותהתה לפשרן. ואז הובילה אותה חדות חושיה להזדמנות לחלץ את סירתה ולברוח מערבה, אל המקום שבו קיוותה למצוא את היבשת ואת הוריה.
הספר המרתק לוקח את הקורא להרפתקה כפולה יחד עם זואי: למסע ממשי אל הביטחון וההורים שביבשת, ומסע מוסרי-ערכי אל הקיום האנושי בתנאי מצוקה, אל חיים של חשדנות, צרות עין, אלימות וכפייה תחת צריחיה הקונקרטיים והמוסריים של קתדרלת הענק.
בעלילת הספר משובצים שמות נושאי משמעות חוץ-סיפורית, סמלים מיתיים וקונוטציות לספרות ולהגות: העיר נוריץ' שממנה יצאה זואי למסעה שוכנת סמוך לחופיה המזרחיים של בריטניה. 'אי הצלופחים' שזואי הגיעה אליו (eel באנגלית – 'צלופח') מזכיר בצליל שמו ובתיאורו את Ely (השם נהגֶה 'אִילי') הנמצאת ממערב לנוריץ', שהייתה בעברה אי באדמת ביצות מוצפת מים, ובמרכזה עד היום קתדרלה נורמנית אדירה.
הוֹפּ ('תקווה' באנגלית) וניוּהוֹם ('בית חדש' באנגלית) שזואי מגיעה אליהם, הם שמות שכיחים של מקומות ורחובות בבריטניה.
פירוש שמה של זואי הוא 'חיים' (יוונית). מנצ'קין, הנער שהיה אחד מעוזריו של מנהיג 'אי הצלופחים' ונמלט עם זואי אל החופש ואל הביטחון, נושא שם הלקוח מ'הקוסם מארץ עוץ', שֵם הקשור להשבת החירות: המנצ'קינים, שארצם נשלטה בידי המכשפה הרעה מן המזרח, זכו בחירותם כשבית דודיה של דורותי נחת על המכשפה וגרם למותה. מנצ'קין, המתגורר ב'אי הצלופחים' ששולטים בו הכוח, האלימות והפחד, מגדל חולדה כחית מחמד.
דמותו של ויליאם, הזקן הדרשן, בנויה על דמות הנביא המטורף למחצה, הזוכה לקיתונות של בוז מן הסובבים אותו, אך אינו נוטש את משמרתו גם כשאינו רצוי. הוא משמיע חליפות הסברים בהירים על המתרחש בעולם, פרצי חזון סתומים ותובנות על בני האדם ('זה לא נכון, זואי, הם רק אנשים, הם לא טובים או רעים, אלה פשוט זמנים רעים, והם גורמים לאנשים לעשות דברים רעים', 89). הוא גם מזהיר בדרכו המיוחדת מפני העתיד, ומדרבן את זואי לעזוב את 'אי הצלופחים' ולפנות מערבה. בדבריו הוא מצטט מתוך 'עלילות גילגמש' (המקבילה השומרית לסיפור נוח והמבול), מתוך שיר של להקת 'לד זפלין' ומשירי ילדים אנגליים, אך בעיקר מתוך יצירותיו של המשורר, המיסטיקן והאמן הבריטי ויליאם בלייק (1757–1727). ליצירתו של ויליאם בלייק יש נוכחות נוספת בספר: למשל, בדרך אל חירותה עוברת זואי בדלת קטנה, כמעט בלתי נראית, שרק היא מצליחה להבחין בה. באחד משיריו של ויליאם בלייק מופיע הביטוי 'דלתות התודעה' (Doors of Perception) והקשר כנראה אינו מקרי. (אגב, מרכוס סג'וויק שעיטר את ספרו ארץ המבול בחיתוכי העץ שלו, הולך בכך בעקבות ויליאם בלייק, שהיה אמן תחריטי עץ ידוע).
שפע האזכורים, הציטוטים והשמות על רקע הקטסטרופה הסתומה והעתיד הלוט בערפל ממקמים את העלילה באזור הדמדומים שבין מציאות לדמיון, וגורמים לתחושת אי-שקט שאיננה מתפוגגת על אף הסוף הטוב - איחוד המשפחה. המשך קיום האנושות נשאר בחזקת ספק, וכמותו גם הערכים שהאנושות מלפפת את עצמה סביבם מאז ומעולם.
ארץ המבול הוא ספר מרתק, מעניין, מעורר מחשבה וכתוב היטב. מתאים לבני 11 ומעלה ולכל חובב פנטזיה.
נירה לוין