אורה

כתבה: מיריק שניר
ציורים: ים שניר
הקיבוץ המאוחד 1999
30 עמוד, מנוקד 

'יום אחד
אליאור הביאה
חתול קטן,
מתוק.
קצת לבן,
קצת ורוד,
קצת אפור,
תינוק.'
'אוֹרָה', זה היה השם שקיבל החתלתול החדש של יָם, אסופי שמאז שהגיע בילה את זמנו בנעימים עם ים ועם אחיה, שיחק וטיפס לכל מקום בבית. יום אחד נעלם אורה. 'כולם אמרו: 'הוא מת.' אולי זאת האמת.'
אבל לים יש מחשבות אחרות. אולי הוא חי בארץ החתולים, וטוב לו שם? 

הספרון הקטן מתאים מאוד לסיפור הקטן של ים, שאיבדה את החתול שלה ואיננה יכולה להבין את משמעות המוות. סבתא של ים הסופרת מיריק שניר כתבה את סיפור המעשה, וים עצמה, בת שלוש וחצי, ציירה לו ציורים. הסיפור והציור אפשרו לים – ויאפשרו לילדים כמוה שחוו אובדן של חית מחמד – לעבד את החוויה הקשה ולהבין אותה בדרכם.
כשהספר היה בידיה חיבקה אותו ים ואמרה: 'עכשיו אני יכולה לחבק שוב את אורה שלי'.
לבני שנתיים-שלוש. 

ספר מאותו מדף:
סיפור חיים, מאת אלונה פרנקל, על המפגש המעציב של נפתלי עם ציפור מתה. 
נירה לוין