אנחנו צועדים לצוד דובים
אנחנו צועדים לצוד דובים
כתב: מַיְקְל רוזן
איירה: הלן אוקסנברי
נוסח עברי: מיריק שניר
כנרת בית הוצאה לאור, 2006
23 עמודים מצוירים, מנוקדים
'אנחנו צועדים לצוד דובים.
אנחנו נחזור עם הגדול מכולם.
איזה יום מושלם. איזה יום מדהים.
אנחנו בכלל לא פו-ח-דים!'
חבורה עליזה יוצאת לטיול, עוברת בכר דשא, חוצה נהר, מדשדשת בשלולית בוץ ומטפסת על פסגה מושלגת - כל זאת כדי לצוד דובים. בסופו של דבר, מפגש קצר עם דוב אחד מבריח את החבורה כולה חזרה הביתה, והמנוּסָה המבדחת באה אל קִצָהּ במיטה הגדולה, מתחת לשמיכה.
זוהי תמציתו של עיבוד חדש לשיר-משחק עממי, מוכר וחביב, שהפך בידיהם של צמד בריטים בעלי מוניטין לספר יפהפה וכובש לב המהנה מפגישה ראשונה את העין ואת האוזן.
הסיפור נפרס על פני יחידות שבכל אחת צמד כפולות;
הכפולה הראשונה (בשחור-אפור-לבן) מכילה שלושה בתי שיר - תחילה הצהרת הכוונות (לעיל) שהיא הציר המארגן של הטקסט כולו, אחריה ציון ה'תחנה' הבאה בדרכם של הצועדים ('יו-הו! יער! / עצום, אפל - יער!') ולבסוף ההנחיה להתקדם בדרך (אוֹך! לא! / אנחנו חייבים לצעוד בתוכו!').
כפולת העמודים הבאה היא צבעונית; נראים בה הצועדים העוברים באתר שהוזכר קודם (כר דשא, יער, נהר), ובתוך מסגרת נתון טקסט אונומטופאי קצר המוסר את הקולות והרעשים הנשמעים במקום בזמן הצעידה.
מיהם אותם 'אנחנו'? שיר-המשחק המקורי אינו מפרט מי הם הנותנים קולם בתרועה בדרך אל הדובים, וגם העיבוד של מייקל רוזן אינו מגדיר אותם. ובכל זאת, הטקסט המחזורי הקצבי מעודד את המאזינים הצעירים להשתתף במעשה הקריאה, וגם הם מריעים בשמחה והופכים לחלק ממשפחת ה'אנחנו'.
המאיירת הלן אוקסנברי בחרה ועיצבה חבורת צועדים שהם משפחה - אמא ואבא, ילדה וילד, תינוק וכלב. באיוריה היא מצליחה ליצור תחושת מרחב צבעונית, תנועה, אופטימיות ושִׂמְחָה. דמויותיה מלאות חיים ועליצוּת ואף הן סוחפות אל הצעידה את המאזינים הצעירים בעודם יושבים על הספה בחדר המגורים.
מַיְקְל רוזן (1946) הוא יוצר יהודי בריטי רב-פנים לילדים ולמבוגרים, סופר, משורר ומגיש תכניות בטלוויזיה. הוא נטל את השיר העממי המוכר והוותיק We're going on a bear hunt! ועיבד אותו. הלן אוקסנברי (1938) היא כותבת ומאיירת בעלת שם שעבודותיה זכו בפרסים ובעיטורים יוקרתיים. 'מטרתו של ספר טוב לילדים איננה לחנך או להטיף מוסר,' אמרה באחד מן הראיונות שנתנה, 'אלא לגרום לכך שהילד ירצה להפוך את הדף הבא.'
הנוסח העברי הופקד בידיה המנוסות של מיריק שניר, בעצמה כותבת ותיקה ואהובה לקוראים צעירים. שניר ניצלה היטב את החירות שמבטיח ההבדל בין 'תרגום' ל'נֻסָּח' ויצרה טקסט עברי יפה, שבדרך כלל מכבד את הקריאה הקולית הקצבית.
מומלץ לבני שלוד עד חמש, ולכל מי שאוהב ספרים יפים.
נירה לוין
כתב: מַיְקְל רוזן
איירה: הלן אוקסנברי
נוסח עברי: מיריק שניר
כנרת בית הוצאה לאור, 2006
23 עמודים מצוירים, מנוקדים
'אנחנו צועדים לצוד דובים.
אנחנו נחזור עם הגדול מכולם.
איזה יום מושלם. איזה יום מדהים.
אנחנו בכלל לא פו-ח-דים!'
חבורה עליזה יוצאת לטיול, עוברת בכר דשא, חוצה נהר, מדשדשת בשלולית בוץ ומטפסת על פסגה מושלגת - כל זאת כדי לצוד דובים. בסופו של דבר, מפגש קצר עם דוב אחד מבריח את החבורה כולה חזרה הביתה, והמנוּסָה המבדחת באה אל קִצָהּ במיטה הגדולה, מתחת לשמיכה.
זוהי תמציתו של עיבוד חדש לשיר-משחק עממי, מוכר וחביב, שהפך בידיהם של צמד בריטים בעלי מוניטין לספר יפהפה וכובש לב המהנה מפגישה ראשונה את העין ואת האוזן.
הסיפור נפרס על פני יחידות שבכל אחת צמד כפולות;
הכפולה הראשונה (בשחור-אפור-לבן) מכילה שלושה בתי שיר - תחילה הצהרת הכוונות (לעיל) שהיא הציר המארגן של הטקסט כולו, אחריה ציון ה'תחנה' הבאה בדרכם של הצועדים ('יו-הו! יער! / עצום, אפל - יער!') ולבסוף ההנחיה להתקדם בדרך (אוֹך! לא! / אנחנו חייבים לצעוד בתוכו!').
כפולת העמודים הבאה היא צבעונית; נראים בה הצועדים העוברים באתר שהוזכר קודם (כר דשא, יער, נהר), ובתוך מסגרת נתון טקסט אונומטופאי קצר המוסר את הקולות והרעשים הנשמעים במקום בזמן הצעידה.
מיהם אותם 'אנחנו'? שיר-המשחק המקורי אינו מפרט מי הם הנותנים קולם בתרועה בדרך אל הדובים, וגם העיבוד של מייקל רוזן אינו מגדיר אותם. ובכל זאת, הטקסט המחזורי הקצבי מעודד את המאזינים הצעירים להשתתף במעשה הקריאה, וגם הם מריעים בשמחה והופכים לחלק ממשפחת ה'אנחנו'.
המאיירת הלן אוקסנברי בחרה ועיצבה חבורת צועדים שהם משפחה - אמא ואבא, ילדה וילד, תינוק וכלב. באיוריה היא מצליחה ליצור תחושת מרחב צבעונית, תנועה, אופטימיות ושִׂמְחָה. דמויותיה מלאות חיים ועליצוּת ואף הן סוחפות אל הצעידה את המאזינים הצעירים בעודם יושבים על הספה בחדר המגורים.
מַיְקְל רוזן (1946) הוא יוצר יהודי בריטי רב-פנים לילדים ולמבוגרים, סופר, משורר ומגיש תכניות בטלוויזיה. הוא נטל את השיר העממי המוכר והוותיק We're going on a bear hunt! ועיבד אותו. הלן אוקסנברי (1938) היא כותבת ומאיירת בעלת שם שעבודותיה זכו בפרסים ובעיטורים יוקרתיים. 'מטרתו של ספר טוב לילדים איננה לחנך או להטיף מוסר,' אמרה באחד מן הראיונות שנתנה, 'אלא לגרום לכך שהילד ירצה להפוך את הדף הבא.'
הנוסח העברי הופקד בידיה המנוסות של מיריק שניר, בעצמה כותבת ותיקה ואהובה לקוראים צעירים. שניר ניצלה היטב את החירות שמבטיח ההבדל בין 'תרגום' ל'נֻסָּח' ויצרה טקסט עברי יפה, שבדרך כלל מכבד את הקריאה הקולית הקצבית.
מומלץ לבני שלוד עד חמש, ולכל מי שאוהב ספרים יפים.
נירה לוין