אליס הפיה
כתב ואייר: דֵיוִיד שֶנוֹן
מאנגלית: אירית אֶרְבִּ
זמורה ביתן, מוציאים לאור, 2006
22 עמודים מצוירים מנוקדים.
'קוראים לי אליס. אני פֵיָה!'
תחת שורה זו שבעמוד הראשון מופיע איור של אָלִיס, בתלבושת ההולמת את הצהרתה. מכיוון שהקוראים הצעירים שיראו את דמותה עלולים להיות ספקניים, אליס מסבירה:
'אני לא פֵיָה קבועה. אני פֵיָה
זמנית. צריך לעבור המון מבחנים
כדי להיות פֵיָה קבועה.'
את הציוד הדרוש כבר השיגה: יש לה שרביט, לגבה קשור זוג כנפיים ועל ראשה עטרה נוצצת.
אחרי הפתיח ממשיכה אליס במונולוג המצחיק שלה ומפרטת את כישוריה:
לעוף גבוה עדיין איננה יודעת, אבל לעוף מהר? בהחלט כן!
להפוך צפרדעים לנסיכים? זה לא, אבל את אבא שלה הפכה לסוס!
היא מנסה לגרום לכלב שלה לרחף על התקרה, אבל - על זה צריך לעבוד עוד קצת...
דבריה של אליס משקפים בעיקר את כוונותיה הטובות ואת הפרשנות המשעשעת שלה לכישורים הנדרשים מפֵיָה מוצלחת. האיורים המלווים את הטקסט, לעומת זאת, מחזקים את ספקנותו של הקורא בנוגע לכשירותה המקצועית של הפֵיָה אליס.
בסופו של דבר, אליס והקוראים תמימי דעים – עליה להמשיך ולהשתלם...
שנון יצר דמות מצחיקה מאוד, של ילדה המנסה להגשים משאלה פשוטה – להיות פֵיָה. הילדים מתוודעים לפֵיוֹת ביום שבו הם שומעים את המעשייה הראשונה, ואליס אכן יודעת הרבה מאוד על מעשיות ועל תפקידן של הפיות. את מה שאיננה יודעת היא משלימה בעזרת דמיון פורה, שמחת חיים ורוח פוחזת.
לקראת סוף הסיפור יזהו הקוראים המבוגרים את קריצתו של שנון לגיבור ספרותי אחר – אף הוא מקורב לעולם הפיות - הארי פוטר; בית הספר המתקדם לפיות שצייר שנון נראה בדיוק כמו הוגווארטס...
הכותב והמאייר דיוויד שנון נולד בוושינגטון ולמד אמנות בפסדינה שבקליפורניה. כיום חי עם אשתו, בתו וכלבם בלוס אנג'לס. מוכר לקוראים הצעירים בזכות ספריו דני, לא! ו- דני עושה שטויות.
מומלץ לבני שלוש-ארבע.
נירה לוין
מאנגלית: אירית אֶרְבִּ
זמורה ביתן, מוציאים לאור, 2006
22 עמודים מצוירים מנוקדים.
'קוראים לי אליס. אני פֵיָה!'
תחת שורה זו שבעמוד הראשון מופיע איור של אָלִיס, בתלבושת ההולמת את הצהרתה. מכיוון שהקוראים הצעירים שיראו את דמותה עלולים להיות ספקניים, אליס מסבירה:
'אני לא פֵיָה קבועה. אני פֵיָה
זמנית. צריך לעבור המון מבחנים
כדי להיות פֵיָה קבועה.'
את הציוד הדרוש כבר השיגה: יש לה שרביט, לגבה קשור זוג כנפיים ועל ראשה עטרה נוצצת.
אחרי הפתיח ממשיכה אליס במונולוג המצחיק שלה ומפרטת את כישוריה:
לעוף גבוה עדיין איננה יודעת, אבל לעוף מהר? בהחלט כן!
להפוך צפרדעים לנסיכים? זה לא, אבל את אבא שלה הפכה לסוס!
היא מנסה לגרום לכלב שלה לרחף על התקרה, אבל - על זה צריך לעבוד עוד קצת...
דבריה של אליס משקפים בעיקר את כוונותיה הטובות ואת הפרשנות המשעשעת שלה לכישורים הנדרשים מפֵיָה מוצלחת. האיורים המלווים את הטקסט, לעומת זאת, מחזקים את ספקנותו של הקורא בנוגע לכשירותה המקצועית של הפֵיָה אליס.
בסופו של דבר, אליס והקוראים תמימי דעים – עליה להמשיך ולהשתלם...
שנון יצר דמות מצחיקה מאוד, של ילדה המנסה להגשים משאלה פשוטה – להיות פֵיָה. הילדים מתוודעים לפֵיוֹת ביום שבו הם שומעים את המעשייה הראשונה, ואליס אכן יודעת הרבה מאוד על מעשיות ועל תפקידן של הפיות. את מה שאיננה יודעת היא משלימה בעזרת דמיון פורה, שמחת חיים ורוח פוחזת.
לקראת סוף הסיפור יזהו הקוראים המבוגרים את קריצתו של שנון לגיבור ספרותי אחר – אף הוא מקורב לעולם הפיות - הארי פוטר; בית הספר המתקדם לפיות שצייר שנון נראה בדיוק כמו הוגווארטס...
הכותב והמאייר דיוויד שנון נולד בוושינגטון ולמד אמנות בפסדינה שבקליפורניה. כיום חי עם אשתו, בתו וכלבם בלוס אנג'לס. מוכר לקוראים הצעירים בזכות ספריו דני, לא! ו- דני עושה שטויות.
מומלץ לבני שלוש-ארבע.
נירה לוין