אז איפה הייתי אני?

כתבה: דורית רַבִּנְיַאן
איורים: נטע הררי נבון
הוצאת ספרים עם עובד 2007
36 עמודים מנוקדים מאוירים


נועה, אמא ואבא יושבים להם על שפת הים בשעת בין ערביים, ואבא מספר לנועה שבדיוק במקום הזה פגש את אמא בפעם הראשונה.
'ואיפה אני הייתי?' נועה שואלת, 'למה לא באתי גם?'
את השאלה הזו שואלים ילדים רבים כשהם מתבוננים לראשונה בתמונות מטקס הנישואין של הוריהם; אבל הוריה של נועה אינם מתפתים לתשובות קלות (למשל – את עוד היית בבטן של אמא) וגם אינם מטילים על נועה את המחשבה הקשה מנשוא שמא באותו זמן טרם נולדה ולפיכך – מבחינות ידועות - לא הייתה קיימת. הם מספרים לנועה אמת שהיא יכולה להבין, אמת מרגיעה ומשמחת.
לא רבים כותבים אצלנו שירה לילדים, ורק מעטים חשים בנוח במחוז החמקמק שבין השיר לסיפור. ספרה החדש של דורית רַבִּנְיַאן מזמין את הקוראים הצעירים אל ארץ החלום הזו, שבה תהיה להם הזדמנות נדירה לשמוע מדי פעם - מלבד קולו הנינוח של הסיפור - גם את פעמונה הצלול של השירה.
לאיוריה הריאליסטיים של נטע הררי נבון יש נוכחות חמה, עזה וכובשת, והם חוברים לטקסט ומעניקים עוצמה וישירות לתיאור האהבה הגדולה האופפת את הסיפור כולו.

הנה כמה שורות מענגות מדבריה של אמא לנועה:
'... אבל תמיד, לכל מקום שהסתכלתי,
תמיד ראיתי אותך,
בכל המראות כולם,
קורצת אליי,
מחייכת,
מכל הדברים היפים בעולם.'

מומלץ לבני ארבע ויותר, גם לילדים אהובים שכבר בגרו.
נירה לוין