'מַחְשְׁמָה התרוממה ושלפה מתחתיה ספר שעליו ישבה כל העת. היה זה 'ספר העזר להגבהת יושבת הראש', או בשמו השני 'ספר החוקים של המכשפות'. הספר היה עשוי מעלים ירוקים שנתפרו יחד בסיב חזק. היא דפדפה בו ונעצרה באחד העמודים.
'זהו חוק ידוע, שמכשפה שמגיעה לכנס השני שלה צריכה לארגן את הסעודה לנשף המכשפות הקרוב,' קראה בקול. 'האם יש פה עוד מכשפה שזהו הכנס השני שלה? לא? ובכן.'

בִּישְׁמָה היא מכשפה צעירה וחסרת ניסיון, המשתתפת זו הפעם השנייה בכנס השנתי של המכשפות. בסוף הכנס מטילה עליה מַחְשְׁמָה, המנהיגה רבת-הכוח של המכשפות, את הכנת הסעודה לנשף השנתי העתיד להתקיים בקרוב. כשבִּישְׁמָה המבוהלת מנסה להתחמק בתירוצים עלובים ('יש לי פריחה'; 'יש לי גם נסיעה דחופה') מַחְשְׁמָה תוקעת ציפורן חדה בחזה של בִּישְׁמָה ומבהירה: 'אני מצפה ממך לארוחת מלכים, לא פחות'. בִּישְׁמָה המבוהלת מבינה שאין מנוס. היא עולה על המטאטא העצל והרטנוני שלה ומתרחקת מֵהַר המכשפות לקול צווחותיהן הלעגניות של חברותיה המכשפות. אבל גם כשהיא מגיעה בשלום לבקתה שלה ביער ממשיכות המילים 'ארוחת מלכים' לזמזם במוחה. אחרי התלבטויות היא לוחשת כמה מילות הַשְׁבָּעָה לשַׂק ישן ומכשפת אותו כך שיוכל להתקפל ולהתכווץ, מבקשת מהמטאטא שלה לקחת אותה לארמון, והשניים ממריאים למצוא את החומרים המתאימים ביותר – לדעת בִּישְׁמָה - להכנת ארוחת מלכים. לאחר מסע עתיר מבוכות, רגעי משבר, מעשי כישוף מוצלחים יותר או פחות ודילוגים בין ארבע ממלכות ושישה מלכים ומְלָכוֹת, מצליחה בִּישְׁמָה להעמיד משתה כהלכתו: 'שולחנות ארוכים, שהיו ערוכים במיטב המעדנים שבעולם – לחמים, גבינות, פשטידות, מרקים, פרות, עוגות, רקיקים ורבות...' ולזכות בתהילה. תהילת נצח? קשה לדעת; סוף המעשה, כך עולה מהדיווח האחרון ('המשך יבוא') של המרגל שעוקב אחר בִּישְׁמָה – יתברר רק בספר הבא.

בִּישְׁמָה היא האנטי-גיבורה הקלאסית; צעירה ודלת ידע, תימהונית ומרושלת, הססנית ומבולבלת, המוצאת את עצמה נדחפת למשימה מאיימת ומסוכנת ונדרשת להוכיח הצלחה מול הסמכות העליונה בעולמה. בִּישְׁמָה עומדת במשימה בכבוד, ויותר מזאת; המשימה שנכפתה עליה מאפשרת לה לגלות את כוחותיה, להיות יוזמת ולא מובֶלֶת, לגבש עמדות מוסריות-חברתיות ולהיות אמיצה ויצירתית. בתחילת הסיפור בִּישְׁמָה מתבוננת בערגה בפטיש המכשפות שבידי של המנהיגה מַחְשְׁמָה, 'זה שרבים ניסו לשים עליו את ידם ללא הצלחה [...] כמה כוח יש בחפץ הזה!', ובסופו של הסיפור היא אוחזת ב'פטיש המכשפות בכבודו ובעצמו' ועושה בו שימוש נועז – לסיום מושלם של משימתה. עם זאת, בִּישְׁמָה היא אנושית מאוד; היא נכשלת בלשונה ובמשימות פשוטות, מודאגת ומנסה להסתיר את חולשותיה. גם ההתבוננות המוסרית שלה צפה ועולה: היא מתרעמת על עוולות, על טיפשות ואיוולת, על אנוכיות ובזבזנות, על צביעות וחוסר צדק, ופועלת בחמלה כדי לשנות את המציאות.

העלילה המותחת ורבת-התהפוכות שרקמה ציפור פרומקין טובלת בהומור מתחילתה ועד סופה. פרומקין אינה מסתפקת בהומור צפוי הנוצר תוך עיצוב מצבים בלתי צפויים; היא משתעשעת בלשון על המנעד שבין הֶעָזָה לעידון ('לתחתונים, שהיו המצאה מאוד לא נוחה לדעתן, קראו 'טוסיק בשק' או 'תחת באמתחת' '); היא יוצרת צירופי לשון חדשים בעלי מצלול מצחיק ('מֶטָה-מטאטא'); היא משתמשת במילים לא מוכרות ('...את ענני הסערה, להם קראו קוּמוּלוֹנִימְבּוּס' [בעברית סופת רעמים]) ומגייסת אגב כך אזכור לפנטזיה אחרת ('נימבוס 2000' הוא דגם המטאטא המוצלח שקיבל הארי פוטר); פרומקין גם רומזת לסוגות ספרותיות אחרות ולאמנות קלאסית (העורב המופיע בפרק 5 מבשר אסון ומוות בהלימה לסמליותו לאורך ההיסטוריה); היא מאזכרת אמרות וצירופי לשון תוך ניסוחם מחדש ('צדק, צדק, תרדוף אחרי' – מילות ההתגרות של בִּישְׁמָה בשומרים שניסו לתפוס אותה; 'אש תחתיות' – צירוף הרומז על סביבת חייו של השדון, הלא היא שאול תחתיות);
פרומקין מעניקה לגיבוריה שמות החושפים היבטים באישיותם (ההֶלְחֵם 'בִּישְׁמָה' רומז למזלה הביש של המכשפה הצעירה; 'מַחְשְׁמָה', שמה של מנהיגת המכשפות, מזכיר את הקללה 'ימח שמה' ורומז על היותה שנואה; שמו של המלך 'פטמוני' רומז על זללנותו הבהמית, ועוד ועוד). פרומקין מפרקת מטפורות וחושפת את משמעותן המילולית (כדי להוכיח שיש לה פריחה, בִּישְׁמָה מציגה את ישבניה החשופים שהיו 'מנוקדים בנקודות אדומות שהיו מעוטרות בעלי כותרת אדומים. הנקודות התרוממו על גבעולים ארוכים, הגיעו לשיא פריחתן ואחר כך קמלו'); היא מעניקה פירוש חדש לצירופי סמיכות ותיקים ('רב-טבחים' בסיפור אינו טבח רם-דרג אלא נבל הידוע במעשי הטֶבַח שלו). צירוף הסמיכות 'ארוחת מלכים' שהוא שם הספר אינו מתפרש כאן כארוחה היאה למלכים, אלא כארוחה העשויה ממלכים, לצהלת הקוראים.
פרומקין אינה מתאפקת, קורצת למבוגרים המקריאים את הסיפור ומטפטפת לעלילה צחוקים קטנים גם בענייני אקטואליה: בחלק האחרון של הסיפור היא משגרת את בִּישְמָה לממלכה ששולטים בה מלך ומלכה השקועים באהבה עצמית. נתיניהם אינם חדלים להעתיר עליהם מתנות: 'כולם ידעו שהמתנות האהובות על זוג השליטים הן מהסוג היוקרתי – בקבוקי שמפניה, תכשיטים, סיגרים...'

ציפור פרומקין כתבה סיפור הרפתקאות מענג; מכושף, מותח, מצחיק ואנושי. היא מוכרת לקוראים הצעירים מספריה הקודמים – בהם הספריה הניידת ממריאה.

ספרים מאותו מדף:

האריה, המכשפה וארון הבגדים, מאת ק'ס לואיס

העי'ג, מאת רואלד דאל

יתוקנו זלזל וזזינה, מאת נורית זרחי

גובולינו חתול מכשפות, מאת אורסולה מוריי ויליאמס

מי מכיר את תנינה? מאת נורית זרחי

ארוחת מלכים יענג מאזינים מגיל שש וקוראים עד גיל עשר.

נירה לוין