אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
 

הטיגריס שבא לשתות תה


כתבה ואיירה: ג'ודית קר

מאנגלית: אבירמה גולן

כנרת 2020

30 עמוד, מנוקד

 

פעם הייתה ילדה שקראו לה סופי,

והיא ישבה עם אמא שלה לשתות תה במטבח.

פתאום הן שמעו צלצול בדלת.

אמא של סופי אמרה,

'מי זה יכול להיות?'

זה בטח לא החלבן,

כי הוא כבר היה כאן הבוקר.

[...]

בואי נפתח את הדלת ונראה.'

סופי פתחה את הדלת,

ועמד שם טיגריס גדול,

עם המון פסים בפרווה.

 

סופי פותחת את הדלת ומוצאת מאחוריה טיגריס אדיר ממדים, המבקש רשות להצטרף לסופי ולאמה לתה מנחה: 'אני נורא רעב. אולי אני יכול לשתות אתכן תה?' אמא של סופי נענית ללא היסוס והטיגריס, בחיוך נעים, יושב לשולחן. כשאמא מציעה לו כריך הוא אוכל את כל הכריכים שעל המגש, ואז ממשיך וזולל את 'כל הלחמניות, ואת כל העוגיות, עד שלא נשאר יותר שום אוכל על השולחן.' אמא ממשיכה ומציעה לטיגריס לשתות משהו, והטיגריס שותה 'את כל החלב מהקנקן ואת כל התה מהקומקום.' האורח הרעבתן ממשיך ומסייר במטבח ואוכל כל מה שבסירים, במקרר ובמזווה, ורק אז, בחביבות רבה כשבפיו מילות תודה, הוא הולך לדרכו. אמא וסופי מבינות ששגרת הערב הופרה. אפילו אמבטיה סופי לא יכול לעשות, 'כי הטיגריס שתה את כל המים מהברזים.' אבל אין רע בלי טוב. אבא חוזר הביתה ומיד מוצא עצה. המשפחה יוצאת לבית קפה ונהנית מ'ארוחה נהדרת – נקניקיות וצ'יפס וגלידה.' לא פלא שסופי מצפה שהטיגריס ישוב ויבקר – 'אבל הוא לא בא יותר. אף פעם.'

במרכז הסיפור אירוע מרעיש, בלתי צפוי ויוצא דופן עד מאוד, המתרחש בתוך מסגרת עלילתית קטנה, ביתית, חפה מכל ייחוד; בשעת התה של משפחה אנגלית טיפוסית, רגילה שברגילות, מתחוללת דרמה של ממש, כשטיגריס – בעל חיים אדיר, פראי, מסוכן – נכנס על בהונותיו, עושה שמות במטבח והולך לדרכו לאחר פרדה חיננית ומנומסת. הפער לאורך הסיפור בין הבָּנָלִי לפנטסטי – תהום של ממש, אם תרצו - אף הוא מנכיח את עצמו במתינות, במשפטי חיווי סדורים ובלא סימני קריאה (למעט מילה תצלילית [=אונומטופאית] אחת - בְּלוּפּ! - בתחילת הסיפור). המופעים הלא רבים  של שלוש נקודות בין משפטים לאורך הטקסט רומזים בדרכם השקטה על הניגודיות הגועשת שבבסיס הסיפור: בין אנוכיות לרגישות לזולת, בין איפוק ללהיטות, בין נינוחות לאי-שקט, בין שגרה להפתעה, ובין טעימה מעודנת לגרגרנות.

כשהטיגריס עוזב את הבית חוזרים הנימוס הבריטי והנדיבות המשפחתית לקדמת הבמה. אמא, המומה ללא ספק מנזקי הסופה הפראית שחלפה במטבחה, וסופי, שההפרה הבוטה של כללי השגרה עוררו בה מחשבות חדשות אינן משמיעות ולו מילה אחת של גינוי או של שמחה, ואת המענה שיהלום כל אחת מהן מספקת הצעתו של אבא לצאת מן הבית ולסעוד יחד בבית קפה. כמו הופעתו של הטיגריס, החוויה המעוררת של ארוחה מחוץ לבית מוסיפה סומק ללחייה של המשפחה הקטנה והמאופקת, ונצרבת בזיכרון הקולקטיבי כאירוע מסעיר ומרגש.

אמא וסופי ידעו להעריך את הפריצה הפנטסטית לחייהן השקטים: 'בבוקר הן הלכו לחנות וקנו המון אוכל, וגם פחית גדולה של אוכל לטיגריסים, למקרה שהטיגריס יבוא שוב לשתות תה.' הטיגריס לא חזר מעולם, אבל סופי כמו גם אמא למדו שכשפותחים את הדלת אפשר להכיר חיים אחרים. 

ג'ודית קר (1923–2019) נולדה בברלין להורים יהודים בימי רפובליקת וַיימַר. עם עליית הנאצים לשלטון עזבה המשפחה את גרמניה יום לפני שאנשי השלטון החדש באו לביתם לעצור את האב, משורר ומבקר תיאטרון מוכר. זמן קצר אחר כך נשרפו ספריו של האב בידי הנאצים. אחרי שהות קצרה בשוויץ ובצרפת השתקעו בני המשפחה באנגליה. בצעירותה למדה קר בבית הספר הגבוה לאוֹמנות ואוּמנות בלונדון, וכתבה תסכיתים ותסריטים לסדרות טלוויזיה לילדים בשירות השידור הבריטי (BBC). היא כתבה וציירה ספרים לגיל הרך - הטיגריס שבא לשתות תה (1968) היה ספרה הראשון לילדים. 'לפרסום בין-לאומי זכתה הטרילוגיה שלה לנוער מ- 1971, בעלת הרקע האוטוביוגרפי, המצטיינת בכושר סיפורי בלתי רגיל, מתח פנימי ואווירת אותנטיות מפעימה' (לקסיקון אופק לספרות ילדים, עמ' 571). הספר הראשון בטרילוגיה - 'כשהיטלר גנב את השפן הוורוד' – תורגם לעברית בידי נימה קרסו ב-1984 וראה אור בשם מי גנב את השפן הוורוד? בסדרה 'מרגנית – ספרי מופת לילדים ולנוער' בהוצאת זמורה-ביתן.

ספרים מאותו מדף:

הנסיכה תבוא בארבע, מאת וולפדיטריך שנורה

האורח ביום הולדת, מאת לאה גולדברג

החברה של דובי-דוב, מאת אלזה הולמלונד מינריק

רוני ונעמי והדוב יעקב, מאת מאיר שלו

 

הטיגריס שבא לשתות תה מתאים לבני שלוש עד שש.

נירה לוין