הסיפור שאינו נגמר

מאת: מיכאל אנדה
מגרמנית: חנה לבנת (תרגום חדש)
לדורי וזמורה-ביתן 2015, בסדרה 'מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער'
479 עמוד, לא מנוקד

בַּסְטְיָאן בַּלְתָזָר בּוּקְס היה 'נער קטן ושמן, בערך בן עשר או אחת עשרה'. בבוקר גשום אחד, כשהיה בדרך לבית הספר, נאלץ להימלט מחבריו לכיתה שמיררו את חייו ומצא מקלט בחנות לספרים עתיקים. המוכר, איש כבד וקרח בחליפה בלויה, היה שקוע בקריאת ספר; הוא נתן מבט בילד השמן שעמד מולו נוטף מים, הצהיר שהוא מתעב ילדים ורמז לנער שנוכחותו איננה רצויה. כשהמוכר קם ממקומו כדי לענות לטלפון נטל בסטיאן את הספר שהמוכר הניח מידו, תחב את הספר מתחת למעילו ועזב את החנות. בעודו רץ לכיוון בית הספר התעורר מצפונו של הילד: 'זאת הייתה גנבה. הוא גנב!' בסטיאן הבין שאינו יכול לחזור הביתה; הרי אביו יבין שלא הגיע כלל לבית הספר. לפיכך פנה למקום שבו יוכל להסתתר כמה שעות, 'המקום היחיד שבו לא יחפשו ולא ימצאו אותו - לפחות לא בזמן הקרוב'. 

כך נפתח סיפור המסגרת של הספר; הסיפור הפנימי הוא הסיפור שבסטיאן קורא בספר שגנב מבעל חנות הספרים, הוא הוא הסיפור שאינו נגמר. במרכזו המשבר בממלכת פאנטסיה וסיפור הצלתה של הממלכה מכליה. סיפור המסגרת מודפס באותיות אדומות, והסיפור הפנימי באותיות שצבען כחול כהה. בערך באמצע הספר נעלמות האותיות האדומות; זה קורה כשבסטיאן עובר אל תוך הסיפור הפנימי והופך לדמות מפתח בקורותיה של הממלכה. רק בסוף הספר, כשבסטיאן חוזר מן המסע בפאנטסיה אל המציאות, חוזרות ומופיעות האותיות האדומות של סיפור המסגרת. 

עלילת הסיפור מתרחשת בממלכה דמיונית, הנבראת ומתחדשת ללא הרף בהשראת סיפורים שיוצרים אותה שוב ושוב מחדש ומקיימים אותה. הדמות שהיא לב לבה של הממלכה היא הקיסרית הילדית, שנחשבה 'שליטה על אינספור הארצות של ממלכת פאנטסיה נטולת הגבולות, אבל הייתה הרבה יותר משליטה, או - ליתר דיוק - הייתה משהו שונה לחלוטין. היא לא שלטה, היא מעולם לא השתמשה בכוח ומעולם לא פעלה באלימות, היא לא ציוותה דבר ולא הרשיעה איש [...] היא רק הייתה שם, אבל הייתה שם בדרך מיוחדת במינה: היא הייתה לב החיים בפאנטסיה' (42). כשהכיליון נוגס בשטחיה של פאנטסיה, מפורר ומעלים אותם ומשעבד את תושביה לייאוש ולחידלון, הולכת הקיסרית הילדית ודועכת. שליח רם מעלה מטעמה יוצא לחפש את אַטְרֵיוּ, נער צעיר שהקיסרית הילדית בחרה בו לחפש את התרופה למחלתה. אטריו נענה לאתגר, ונמסר לו האאורין, הקמע המוזהב שיגן עליו ויוביל אותו בדרכו. לאחר מסע ארוך, מרתק ומסוכן, כשמתברר שהצלתה של הקיסרית הילדית מצויה בידיו של בן אנוש מהעולם שמעבר לפאנטסיה, נכנס בסטיאן - חסר ניסיון כשם שהוא חסר ביטחון - אל תוך הסיפור. הוא מעניק לקיסרית הילדית שם חדש המחזיר לה את כוחותיה ומקבל ממנה גרגיר של חול ('זה כל מה שנשאר מהממלכה חסרת הגבולות שלי'). בסטיאן עוטה על צווארו את האאורין, קורא את הכתובת שעליו - 'עשה כל מה שתרצה' - ומתחיל לברוא את פאנטסיה מחדש, באמצעות המשאלות שהוא מעז ומביע.
דרכיהם של אטריו ובסטיאן עוברות בארצות מוזרות, כמו ארצם של ירוקי השיער, ארץ העצים המזמרים, יער היללות, בִּיצות האומללות, הר הקרן ועיר השדים והרוחות שבארץ האספסוף, והם פוגשים יצורים שונים ומשונים, כמו שדון הלילה, הזערורון, נוגס הסלעים, איש הזאב, ננסים, קְלִיפְַּטְרולים ודרקון מזל אופטימי. במהלך הסיפור הולך ומתברר הקשר ההדוק שבין המתרחש בפאנטסיה למתרחש בעולמם של בני האדם. בסטיאן עצמו מגלה את הכוחות הרדומים בו, משנה את המציאות בכוח משאלותיו ולומד על כוחם הבורא, המעצים והמרפא של הסיפורים. הוא שואב מהם אומץ, מבין מהם צדק ויושר, לומד להכיר את עצמו ולהקשיב לקול הפנימי של מצפונו. המקומות והדמויות שהוא פוגש ממחישים את כוחם - ההרסני או המועיל - של רגשות ומצבי נפש. בסטיאן מתרחק מאוד מדמות הנער השמן, החלש, הבודד והעצוב שהיה בימים שקדמו למסעותיו בפאנטסיה. חברותו עם אטריו ממלאת אותו אושר, אבל הוא אינו חוזר אל המציאות מפני שמשאלותיו האגוצנטריות משכיחות ממנו את זהותו ומאיימות על עתידו. בפרק האחרון של מסעו בפאנטסיה מתנסה בסטיאן באובדן דרך ובקיפאון רגשי, חובֵר לכוחות הרשע ומפקיר את נפשו: 'אתה לא רואה שהשתנית לגמרי? איזה קשר עוד נשאר לך בכלל עם עצמך? ומה יישאר ממך בעתיד?' (342). תיאור הברנשים השחורים עוטי השריון השחור ש'התנועעו יחד בצורה מכנית מוזרה ובתיאום מושלם' (346) מעורר חלחלה ממש, ומזכיר את ימי הציות העיוור של גייסות הרשע מהתקופה החשוכה ביותר שידעה האנושות: 'הם היו חלולים, עשויים אך ורק שריון, שריון שהתנועע בכוחות עצמו, ובתוכו לא היה כלום, רק חלל ריק' (351). 

ההתרחשויות בממלכת פאנטסיה הן מעין אלגוריה למתרחש בעולמו הפנימי של בסטיאן ושל כל בן אנוש. רק בזכות עבודה מפרכת בתהום התחתיות, באפלת מִכְרֶה הנפש, לומד בסטיאן בלתזר בוקס את הדרך חזרה אל 'מי החיים', אל סיפור חייו, אל עצמו. 

הסיפור שאינו נגמר מאת מיכאל אנדה פורסם בגרמניה ב- 1979, וראה אור בעברית ב- 1984 בשילוב תרגומיהן של חוה פלץ (מגרמנית) ושל שלומית קדם (מאנגלית). תרגומה החדש - מגרמנית - של חנה לבנת מעניק לקוראים חווית קריאה מלהיבה ומרגשת. הסיפור שאינו נגמר הוא אחד הספרים הנפלאים של המאה העשרים. 

הסיפור שאינו נגמר מתאים לכל אדם.
נירה לוין