הנקה ופיט

כתב: רן כהן אהרונוב
איורים: ולי מינצי
כתר 2013
65 עמוד, מנוקד

'הַנֶקֶה כבר למדה לעשות הכול בשקט, לכן הדמעות פשוט זלגו לה על הפנים
אבל היא לא השמיעה קול. היא הסתכלה על דודה מארי וניסתה לשאול אותה במבטה:
'למה את לא יכולה להישאר אתי כאן?
למה את שוב משאירה אותי אצל אנשים שאני לא מכירה?' ' 

בסיפורים רבים לילדים צעירים, ככל שמתרחקים מתחילת הסיפור מתבהר הרקע והפרטים מצטרפים לעלילה לכידה. במקרה של הַנֶקֶה ופיט, ההתבהרות מתמהמהת; הקוראים פוגשים את הַנֶקֶה ואת הדודה מארי ברכבת. מי היא הַנֶקֶה? לאן נוסעות היא והדודה, ולמה? מפני מי התחבא פיטר? מה עלול החייל הגרמני לעשות? לְמָה מתכוונת הדודה במילים 'להישאר יותר זמן', ומה פירוש 'מסוכן להישאר כאן'? סימני השאלה הולכים ומתרבים, ותשובות סדורות אַין. 

הרמז הראשון המציע מסגרת תמטית לארגון הפרטים הנערמים והולכים מופיע לקראת סוף הפרק השני. הַנֶקֶה מתבוננת בנעליה של בעלת הבית שאליו הובאה ונזכרת באבא שלה, שהייתה לו חנות נעליים 'לפני המלחמה ולפני ההתחבאויות בבתים אחרים'. אם כן, ברור. הַנֶקֶה עוברת ממקום למקום, ממשפחה למשפחה, בגלל המלחמה. 

מכאן והלאה על הקוראים המלקטים את הפרטים מוטלת האחריות להשלמת התצרף: זמן מלחמה. אנשים טובים מעבירים את הוריה של הַנֶקֶה למחבוא. גם הַנֶקֶה מוכרחה להתחבא, אבל במקום אחר. ושוב, במקום אחר. בכל פעם עליה להתרגל לאנשים חדשים, למיטה זרה, למאכלים ולהרגלים שלא הכירה.
קוראים שהתעכבו בעמוד שלפני הראשון, שכותרתו 'רגע לפני שמתחילים', יודעים יותר. הטקסט מוסר את הרקע ההיסטורי של הסיפור - מלחמת העולם השנייה בהולנד הכבושה - אבל גם במידע הזה יש סימני שאלה; מה פירוש 'עולם ללא יהודים'? 

בלב הספר - השהות הארוכה של הנקה כהת העיניים במחיצת פִיט (פ'א רפה) והוריה. פיט בהירת השיער וכחולת העיניים הופכת למעין אחות בכירה להַנֶקֶה. הקוראים נושמים לרווחה נוכח נדיבותה ולבביותה של המשפחה ההולנדית; אבל אימי המלחמה, הפחד מפני כל צליל לא מוכר והמתח שמעורר כל שינוי בסדר היום, פולשים לתודעתם של הקוראים הצעירים. בשליש האחרון של הספר, כשהנקה מספרת לפיט על חייה לפני שהופרדה מהוריה, נמסרות במרומז כוונותיהם הזוועתיות של הגרמנים: 'מחר יגיעו הגרמנים לקחת את כל היהודים בשכונה'. ומה פירוש 'לקחת'? ומי הם אותם 'יהודים'? 

קשה לספר לילדים צעירים על תקופת השואה. ספרו של רן כהן אהרונוב עושה זאת באיפוק ומתוך כבוד לכלי הקיבול הרגשיים והקוגניטיביים של הילדים, ומהווה כלי עזר מצוין לתיווך הנושא. בעדינות ומתוך אופטימיות מודעת, תוך מחויבות לאמת ההיסטורית ובלי להכביר פרטים מחרידים, כהן אהרונוב מצליח לגייס את סקרנותם של הקוראים ולגעת ברגשותיהם, ליצור אצלם הזדהות עם הגיבורה ולגרום להם לחוש בריחו החמוץ-מריר של הפחד. 

הנקה ופיט הופכות לחברות בלב ובנפש, וחוות יחד ימים קשים לשתיהן. כשמלאו להנקה שש שנים נסתיימה המלחמה, והוריה של היהודייה הקטנה בת המזל שבו לקחתה. ב'סוף דבר' משלים הכותב את התמונה; הַנֶקֶה חיה כיום בירושלים, פיט גם היא סבתא וחיה בהולנד. הספר מוקדש 'לאנשים האמיצים שהצילו את הַנֶקֶה, אמא שלי, ובזכותם אני קיים - חסידי אומות עולם'.
רישומיה בשחור-לבן של ולי מינצי מגנים על הסיפור מפני סנטימנטליות ושבים ומחזירים את הקוראים לגבולות הזמן שבו הוא מתקיים. הכתום - הצבע הלאומי של הולנד - שולט בכריכת הספר; אולי כמחווה לחסידי אומות העולם ההולנדים.   
 
הַנֶקֶה וּפִיט מתאים למאזינים מגיל חמש ולקוראים עד גיל שמונה.
נירה לוין