ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
אבא, צמות!
כתב: אסף הראל
אייר: עמוס בידרמן
כנרת בית הוצאה לאור 2012, ספר ראשון בסדרה 'זאת לילי'.
32 עמוד, מנוקד
'אבא של לילי
יודע לעשות המון דברים.
לתקן מחשבים ולסחוב קניות,
להחליף נורה ולתלות תמונות.'
כל עוד נמשך התיאור המרנין של כישוריו של אבא, הסיפור מספר את עצמו בנחת. החריזה בשתי השורות הקצרות שבכל עמוד היא חלק מהאווירה ההרמונית.
אבל...
ה'אבל' הוא סימן למפנה; 'אבל דבר אחד הוא לא יודע לעשות... זה סוד'.
מה זה יכול להיות?
מכאן- לא עוד חריזה, לא עוד שורות קצרות נעימות. לילי תובעת: 'אבא, צמות!' ואבא - הפלא ופלא - דומה שאינו יורד לסוף דעתה. קודם כל הוא מטגן לה חביתה (טוב, אמרה לילי). אחר כך הוא עושה לה אווירון ומעיף אותה באוויר (כן, אמרה לילי). ואז 'לצייר ילדה עם צמות? רעיון מצוין. בואי נצייר'. כשלילי קצה בשהיות (לא! לא! לא! צמות! צמות!! צמות!!!) אבא מבין שאין ברירה, וכמעט מגלה לה את הסוד.
איזה מזל שאמא באה...
רגע, ומתי יגלו לנו את הסוד?
עמוס בידרמן, שהקריקטורות שלו קורצות לקוראים המבוגרים מעל דפי 'הארץ', התאים את עצמו לפעוטות והראה שאופטימיות במקום עוקצנות, עיגול פינות במובן הקונקרטי של הביטוי ומעט צבע עושים את שפתו מובנת היטב גם לקהל הצעיר.
אבא צמות מתאים לפעוטות, לסטודנטים במכללה ולהורים.
נירה לוין
אייר: עמוס בידרמן
כנרת בית הוצאה לאור 2012, ספר ראשון בסדרה 'זאת לילי'.
32 עמוד, מנוקד
'אבא של לילי
יודע לעשות המון דברים.
לתקן מחשבים ולסחוב קניות,
להחליף נורה ולתלות תמונות.'
כל עוד נמשך התיאור המרנין של כישוריו של אבא, הסיפור מספר את עצמו בנחת. החריזה בשתי השורות הקצרות שבכל עמוד היא חלק מהאווירה ההרמונית.
אבל...
ה'אבל' הוא סימן למפנה; 'אבל דבר אחד הוא לא יודע לעשות... זה סוד'.
מה זה יכול להיות?
מכאן- לא עוד חריזה, לא עוד שורות קצרות נעימות. לילי תובעת: 'אבא, צמות!' ואבא - הפלא ופלא - דומה שאינו יורד לסוף דעתה. קודם כל הוא מטגן לה חביתה (טוב, אמרה לילי). אחר כך הוא עושה לה אווירון ומעיף אותה באוויר (כן, אמרה לילי). ואז 'לצייר ילדה עם צמות? רעיון מצוין. בואי נצייר'. כשלילי קצה בשהיות (לא! לא! לא! צמות! צמות!! צמות!!!) אבא מבין שאין ברירה, וכמעט מגלה לה את הסוד.
איזה מזל שאמא באה...
רגע, ומתי יגלו לנו את הסוד?
עמוס בידרמן, שהקריקטורות שלו קורצות לקוראים המבוגרים מעל דפי 'הארץ', התאים את עצמו לפעוטות והראה שאופטימיות במקום עוקצנות, עיגול פינות במובן הקונקרטי של הביטוי ומעט צבע עושים את שפתו מובנת היטב גם לקהל הצעיר.
אבא צמות מתאים לפעוטות, לסטודנטים במכללה ולהורים.
נירה לוין