כתבה: ג'יל לואיס
מאנגלית: ברוריה בן-ברוך
קרן הוצאה לאור 2012
215 עמוד, לא מנוקד

מראה הנערה השוכבת על סלע שטוח על גדת הנהר ומנסה ללכוד דג בידיה הפתיע את שלושת הנערים. אחד מהם היה קאלום, שהנהר השוצף זרם באדמות משפחתו. הם זיהו את מסיגת הגבול; זו הייתה איונה מקנר, בת גילם, שחזרה לא מכבר לבית סבה אחרי שחיה זמן מה עם אמה, בעיר. 'בטח גונבת בשביל אמא שלה,' רטן רוב, 'כל המקנרים הם אנשים רעים. אבא שלי לא יסלח אף פעם למשפחה הזאת על מה שהיא עשתה לו'.
קאלום היה נחרץ פחות. לאחר שנפרד מחבריו חיפש את איונה כדי להחזיר לה את המעיל ואת הנעליים שהשאירה על גדת הנהר.
'שמעת מה שרוב אמר,' אמרתי, 'לא רוצים אותך פה. ועכשיו אנחנו יודעים שאת פה. אנחנו נמצא אותך'.
איונה לא ויתרה. אם קאלום ירשה לה לחזור לשטח החווה, הבטיחה, היא תגלה לו סוד. סודה של איונה הפך עד מהרה לסודם המשותף של השניים, והניב חברוּת אמיצה, מרגשת וחד-פעמית בין הנערה לנער.

הסיפור מתחיל במחוז כפרי בצפונה של סקוטלנד, אך אינו נשאר בגבולותיו. במרכז הסיפור – אייריס, ציפור שָלָךְ ענקית, נדירה, המקננת ביער שעל גדת הנהר. כמו יתר בני מינה, אייריס נענית לדחף הנדידה הטבוע בה. היא נודדת לאפריקה ועל אף הסכנות והפגעים שאורבים לה בדרך חוזרת במועדה אל הקן שבסקוטלנד. תחילה זוכה אייריס להגנתם של קאלום ואיונה, אך אחרי מותה של איונה נוטלים אחרים את תפקידה ומבטיחים את שלומה של הציפור, גם כשהיא במרחקים.
אייריס - ענקית, פראית ומעוררת השתאות בכוח החיים הפועם בה ומניע אותה – מצליחה בלא ידיעתה לחולל שינויים בקרב תושבי הכפר הסקוטי הקטן. הירתמותם של בני הכפר להצלתה של אייריס סוללת את הדרך להיחלצותם לעזרתה של ילדה אפריקאית חולה, ומוכיחה – ללא תרועת חצוצרות – עד כמה גדול כוחם של בני אדם כשהם נותנים את הדעת על זולתם.

מלבד נגיעתו במה שנהוג לכנות 'ערכים הומניסטיים וסביבתיים', כוחו של הסיפור בפשטותו. קאלום, ילד בן 12, מספר את הסיפור המרגֵש בלא פאתוס, בסגנון ישיר ונקי, בכנות ובגילוי לב שאינם פוגעים באמינותו. הסיפור מצליח להביא את הסביבה הלא-מוכרת אל אדן חלונו של הקורא הישראלי, ולהניעו לחשוב על משמעות חייו הוא.

הסופרת ג'יל לואיס, וטרינרית בהכשרתה, חיה בבריטניה.

לעוף כמו אייריס מומלץ לבני תשע עד שלוש עשרה.
נירה לוין