התרנגולת שהלכה אחורה

 
כתבה: נורית זרחי
איורים: הילה חבקין
עם עובד 2012
20 עמוד, מנוקד

'כשהילדה נכנסה הביתה ראתה את התרנגולת מסתובבת במטבח'. 

הילדה? התרנגולת? בכניסה אל הסיפור הזה אין כלל מסדרון; מי שפותח את דלת הכריכה מוצא את עצמו בְּמִטבּח, מול ילדה פעורת פה ותרנגולת הבוחנת פלפלייה במורת רוח. התרנגולת לבושה בשמלה שחורה בהדפס ביציות עין ועליה סוודר צהבהב; נוצה תקועה בכרבולתה האדומה, נקודת חן אדומה על לחיה, רגליה הדקות תקועות בנעלי עקב גבוהות אדומות. הילדה בשמלה אדומה מנוקדת, לרגליה גרבונים מפוספסים והיא נועלת סנדלי קרוקס אדומים. שיער הדבש שלה קצר ומתולתל וקשור בו סרט אדום. 

את תחושת אי-הנוחות של הקוראים נוכח הכניסה הפתאומית לסיטואציה תמוהה ולא-מוסברת מרככת האווירה הביתית שמשרים המטבח וחפציו והגוונים השולטים בו: קומקום על הארון המטבח, כלים על המדף, שטיחון, מרצפות מבהיקות מיושן ומניקיון, שולחן מכוסה מפה לבנה ועליו אגרטל קטן - הכול בגוונים חמים, מרגיעים: גוני עץ, דבש, צהוב רך, אוקר ושמנת, בתוספת כתמי שחור, כתום, צהוב-חלמון ואדום-שוקולד בבגדי הדמויות.
אבל התחושה הביתית נשברת מיד: תשובתה של התרנגולת ל'מה העניינים?' החביב מצד הילדה היא 'עשיתי טעות שנכנסתי לבית שלך, המקום שהייתי בו קודם היה הרבה יותר טוב'. אין זה הדו-שיח שהקוראים הצעירים רגילים לשמוע בתחילת סיפור. באחת מתקדרים השמיים במטבח הקטן, והאווירה נעכרת עוד כשהילדה - באדיבות אך בלא מחשבה - מציעה לאורחת המשונה שלה להתכבד בשניצל. התרנגולת יורה מהמותן: 'את ילדה אכזרית, כאילו שאת לא יודעת ממה עושים שניצל!' התרנגולת מחליטה לעזוב, ומתחילה ללכת - אחורה.
'למה את הולכת ככה?' שאלה הילדה.
'זה מה שעושים כשאין כתובת והולכים חזרה,' אמרה התרנגולת. 

מכאן מתחיל המסע של התרנגולת (שמתברר ששמה 'סופיה', כלומר חָכְמָה ביוונית) אל העבר, דרך מקומות שכבר הייתה בהם, כמו חנות כובעים שלא קנתה בה כובע ובור שנפלה לתוכו ולכן היא גם יודעת איך לצאת ממנו. 
ההליכה אחורה, שלילדים הצעירים היא נראית מוזרה, מטרידה משהו ועם זה מבדחת - נתפסת בעיני המבוגרים כהליכה לעומק, אל מעמקי הנפש, אל קרקעית התודעה. רק אחרי שהתרנגולת תחזור אל המקומות הרגשיים-נפשיים שהייתה בהם בעבר, ותתקן את הטעון תיקון, היא תוכל לצאת מהבֵּיצָה ולהתחיל את חייה. 'אני לא יודעת את הכתובת של הקדימה,' אמרה התרנגולת, 'כנראה אני צריכה עוד קצת ללכת אחורה כדי ללכת קדימה'.
איוריה של הילה חבקין כמו נולדו עם הטקסט. כדרכה, היא לא רק מפרשת את הטקסט וממשמעת אותו, אלא גם שולחת קריצות קטנות אל המבוגרים: על מספר הרישוי של מכונית בכביש כתוב 'HEN-DA' (HEN=תרנגולת); על מספר רישוי של אחרת מופיעה כתובת של אתר אינטרנט ובתוכה גם רצף האותיות OF'' (עוף); שמה של חנות הכובעים הוא 'נוסטלגיה'; על קליפת הביצה מצוירות סיסמאות כמו 'להחזיר מקושקשת ליושנה' וה'מקושקשת' מוסיפה לזירה את 'קשקוש' במובן הבלים או שטויות בנוסף ל'מקושקשת' כסוג של חביתה. השעון המוכָּר למבוגרים מציוריו של דאלי מכסה את ראש הביצה, ולועג לממד הזמן. 
 
כמו רבים מסיפוריה של נורית זרחי, גם זה אינו פונה רק לקהל אחד, ואינו מיועד רק לקריאה אחת. כל קריאה בכל גיל תסיט מסך, וּתקדם את הקורא אל... המסך הבא. 

שורות מאותו קולמוס: 
הליכתה אחורה של התרנגולת אל נקודת ההתחלה מזכירה כמה שורות בשירה של נורית זרחי 'פעם גרתי בכיכר הלחם' (בתוך אלף מרכבות, ספרית פועלים 1979): 
'אז צמחתי חזרה להיות גרגר
צמחתי חזרה להיות שיבולת בר,
ואז הבשלתי חזרה להיות כיכר.'

התרנגולת שהלכה אחורה מתאים לכל גיל.
נירה לוין