מאת: אורית ברגמן
כתר 2011
30 עמוד, מנוקד

ההקדשה המופיעה בצדו האחורי של עמוד השער - 'ליונתן הממציאן, מאמא' - מחזקת את התחושה שאֵם וילד שותפים למהתלה המוצלחת, המתגלגלת לה מכפולה לכפולה ויוצרת סיפור נונסנס שופע הומור ושנינות.
את ההומור יוצרים כמה מרכיבים של הסיפור: נוכחותם המפתיעה-מצחיקה של יצורים מוזרים הפולשים ליום רגיל לכאורה בחייו של ילד, הטבעיות שבה מתקבלת נוכחות זו בעיני הילד המספר והתימהון שהיא מעוררת אצל הקוראים. הילד אמנם מתעורר, אוכל, הולך לגן ומשחק, חוזר ומתקלח והולך לישון עד לבוקר הבא – אבל לא, לא הילד הזה! מן השיממון הפוטנציאלי של סדר יום בנאלי הוא ניצל בעזרת כוח הדמיון: צפרנגול (יצור כלאיים של תרנגול וצפרדע) מעיר אותו ב'קוקוריקו' מתחת לחלון, שְׂמַמִיתוּלָה (תערובת של שממית וחתולה) בעלת לשון ארוכה גואלת אותו מארוחת הבוקר, וצַבְנֶבֶת (שריון צב על גוף ארנבת) מדהירה אותו על גבה אל הגן. אחר הצהריים נוחתים בגן המשחקים השכונתי תַנְוָזִים (עופות שגופם גוף ברווז ומקוריהם מלתעות תנין), ובערב, באמבטיה בבית, שוחים היפופותנים (כן, אתם כבר יכולים להבין איך נראים ראשיהם של היצורים שגופם כגוף לווייתן...); אלה רק חלק מהדמויות הדמיוניות שהילד מצייר לעצמו במרחב המופלא של עיני רוחו, מרחב שכולו שעשועי דמיון, הומור ותחדישי לשון. אילו רציתם גם אתם להיכנס למרחב כזה – עליכם לפנות אל הדמיון שלכם; גם אצלכם יש אוהל קרקס מלא הפתעות!

מרכיב נוסף המספק הומור מספקות היוצרות של הספר הזה, המאיירת (אורית ברגמן) והכותבת (אורית ברגמן), שבמקרה זה הן אדם מוכשר אחד. כל אחת מהן עשתה את מלאכתה התמימה; זו כתבה טקסט שמקורו בפנטזיה של ילד, וזו איירה את הטקסט תוך הקשבה לתחדישים המצחיקים השנונים של הילד. המילים והאיורים מתנהלים במקביל, משלימים זה את זה ומתיזים זה על זה סילונים של צחוק.

'עַכְבַּרְיֵה מבוהל נורא.
הוא מתחבא מתחת לכיור במטבח ושואג בקול רם.
אני נותן לו גבינה צהובה מהמקרר – שיירגע,
והוא טורף אותה תוך שנייה.'

יומגדול עם צְפַרְנְגוֹל מתאים למאזינים בני שלוש עד חמש ולקוראים עד גיל שבע.
נירה לוין