ספינקי ברוגז
כתב ואייר: ויליאם סטַייג
תרגם מאנגלית: יונתן יבין
עם עובד, 2006
32 עמודים מאוירים, מנוקדים

שם הספר הוא ספינקי ברוגז, אבל זהו סיפור על הסליחה, וליתר דיוק על הקושי לסלוח.
הסיפור מתחיל לפני תחילת הטקסט, בארבעה איורים המופיעים בזה אחר זה בעמודי הפתיחה של הספר:
ספינקי מזעיף פנים מול אחותו; ספינקי הכועס מול אחיו; אבא מניף מול ספינקי אצבע מַתְרָה; ספינקי יוצא בזעם. בעמוד הבא מתחיל הטקסט:
'ספינקי יצא בסערה מן הבית והשתטח על הדשא. [...] המשפחה המטופשת שלו! הם היו אמורים לאהוב אותו, אבל הם ממש-ממש לא.'
זמן קצר אחרי שספינקי עוזב בכעס את הבית, מתחיל זרם המתנצלים: תחילה באה אחותו ומביעה צער על דבריה, אחר כך בא אחיו ומודה בטעותו ואחריו באה אמא ומנשקת, אבל ספינקי אינו נענה. הוא מתבצר בכעסו ועושה מה שמיטיבים הכעסנים לעשות: מסתתר כדי שלא יראו אותו ואז כועס על אלה שמתעלמים ממנו.
גם שני חבריו הטובים שאין להם קשר למריבה וסבתא שקפצה לביקור אינם יוצאים נקיים. ספינקי מַתְפִּיחַ בתוכו את תחושת האומללות והעלבון ו'מעניש' את הסובבים אותו (ואת עצמו, כמובן) בסרבו לסלוח. אט אט משתלטות תחושת אשמה ודאגה על בני המשפחה, אבל ספינקי אינו מוכן להיכנע: כמו כעסנים מומחים, גם הוא מאמץ את הנוסחה ההרסנית: סליחה פירושה כניעה ואובדן הכבוד.

ויליאם סטייג מתיר את הסיבוך בלי לפגוע בגאוותו של הכעסן - ספינקי עצמו מחליט מתי ואיך יחזור לחיק משפחתו. אבל סטייג אינו מוותר על סימן שאלה חשוב אחד: ומה יהיה כשיפרוץ הכעס בפעם הבאה?
באיוריו מציג סטייג את ספינקי כילד שמנמן אדום שיער, את האחות בנימינה כילדה שאיננה הכי יפה בגן, ואת המבוגרים כגיבורי סרט אמריקאי משנות השישים. הסביבה המשפחתית המצוירת שיש בה קו קריקטורי משדרת נינוחות ואופטימיות ומוסיפה לסיפור מנת הומור הגונה.

ויליאם סטייג (1907–2003) נולד בניו יורק לאביו הצַבָּע ולאמו, זוג מהגרים יהודים מאוסטריה, שהקדישו זמנם הפנוי לאמנות. בעודו ילד מצא עניין רב בציור, ואת שיעוריו הראשונים קיבל מאחיו שהיה אמן. על דמיונו הפורה השפיעו יצירות שנקרו בדרכו – מעשיות האחים גרים, רובינזון קרוזו, המלך ארתור ואבירי השולחן העגול, פינוקיו, האופרה הנזל וגרטל וסרטיו של צ'רלי צ'פלין.
בבגרותו למד סטייג במשך שנתיים בקולג', אחר כך שלוש שנים באקדמיה הלאומית ולבסוף- חמישה ימים בלבד בבית הספר לאמנות שבאוניברסיטת ייל. 'אילו יכולתי,' אמר בריאיון, 'הייתי נעשה ספורטאי, סַפָּן, נווד שחי על החוף, גנן, סופר, נגן בנג'ו, תייר – הכל מלבד איש עשיר; אבל נאלצתי לוותר על כל אלה ולהיות צייר קומיקס וקריקטורות כדי לתמוך במשפחתי.'
הוא החל ליצור ספרים לילדים כשהגיע לגיל שבו אחרים חושבים על פרישה, אבל גם בגיל מבוגר מאוד הצליח לגעת בנושאים הנוגעים לחייהם של בני אדם – בכל גיל ובכל מקום – ובזה קסמו. מספריו האחרים - שְׁרֶק, ורוד וצהוב, הגנב האמיתי, דוקטור דה סוטו, פיצה צחי, ירמיהו ואבן הפלאים.

התרגום הרהוט הוא של יונתן יבין.

ספינקי ברוגז מומלץ לבני שלוש עד ששים, ולכעסנים באשר הם.

נירה לוין