ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
שקשוקה שתיים
כתבה: גליה עוז
איורים: תמר נהיר-ינאי
כתר 2008
89 עמוד, מנוקד
אֶפִי, בת הדודה של יוּלִי, עומדת לייצג את בית הספר בתחרות ריצה. נראה שכל הילדים רוצים שאפי תצליח ותנצח, אבל מישהו, בניגוד מוחלט לתקנות המנהלת, מניח שוקולד על שולחנה בכיתה ושולח לה בלונים לבית הספר. מי מנסה להכשיל את אפי? האם זוהי יולי עצמה, משום שהיא מקנאה?
שקשוקה שְׁתַּיִם רואה אור כשנה וחצי אחרי שקשוקה נעלמת, שבמרכזו הייתה תעלומת היעלמה של הגורה שקשוקה; אלא שעל אף שמו של הספר, הפעם אין לכלבה הקטנה תפקיד משמעותי בעלילה.
הסיפור נמסר בגוף ראשון, מפיה של הילדה יוּלִי; ייתכן שהחתירה לאמינות היא שהניעה את הכותבת לפזר מוקשי עילגות המְחוֹרְרִים את הטקסט:
האם בַּבֵּית סֵפֶר (עמ' 8) נשמע אמין יותר מאשר בְּבֵית הַסֵפֶר? האם הַבֵּית סֵפֶר (עמ' 10) נשמע משכנע יותר מאשר בֵּית הַסֵפֶר? ואפשר להקשות - למה לעצור כאן? בשם הלשון המתיילדת והמתחנפת לילדים אפשר לכתוב וְבַּסוֹף במקום וּבַסּוֹף, אפשר לכתוב וְבַּקְבּוּק במקום וּבַקְבּוּק, ואולי אפילו חִכֵּתִי, למה לא? הרי כך ילדים מדברים!
יולי, הילדה המספרת את הסיפור, נאלצת להחזיק בפיה יצור דו-ראשי, שפיו האחד מדבר עברית תקנית להפליא, ופיו האחר מדבר שיבושית-ילדית. המסר הכפול – עברית מתיילדת לצד עברית צחה בפיו של אותו דובר – עושה את ההפך מן הרצוי, ודווקא גורע מאמינותו של הסיפור.
לבני שבע עד עשר.
נירה לוין