ג'ין ווֶבְּסטֶר
מכס נורדאו
צ'רלס דיקֶנס
אריך קסטנר
רוברט לואיס סטיבנסון
מאיר שלו
דויד גרוסמן
אריך קסטנר
עוזי בן כנען
אברהם שלונסקי
תמי שם טוב
הנס כריסטיאן אַנדֶרסן
שלום עליכם
מוריס סנדק
נחום גוטמן
לואיס סַצֶ'ר
פליקס זאלטן
מארק טוויין
אנתוני בראון
חיה שנהב
גדי טַאוּב
לוסי מוד מונטגומרי
קלייב סטייפלטון לואיס
חנה ליבנה
דבורה עומר
גוטפריד אוגוסט בִּירגֶר
פיליפ פולמן
אוסקר וויילד
יוהַנה סְפּירִי
יהונתן גפן
אדמונדו דה אמיצ'יס
יאנוש קורצ'ק
מייקל מוֹרְפּוּרגוֹ
מרים ילן שטקליס
יעל רוזמן
אנטואן דה סנט אקזיפרי
פֶרֶנץ מולנר
חנה ליבנה
עודד בּוּרְלָא
של סילברסטיין
פרנק בָּאוּם
יוּ לוֹפְטינג
קֶנת גְרַאהַם
לואיס קרול
קרלו קולודי
אנדרֶה מוֹרוּאָה
חיים נחמן בְּיַאליק
נתן אַלְתֶרְמַן
אלוין ברוקס ווייט
פאלק הלפרין
רונית חכם
שמעון צבר
ג'וליה דונלדסון
אדגר רייס בורואוז
אריק נייט
קורניי צ'וקובסקי
לאה גולדברג
מיכאל אֶנְדֶה
אסטריד לינדגרן
ז'ול ורן
סֶלמָה לַגֶרלֶף
ג'ונתן סוויפט
ע. הלל
וילהֶלם בּוּש
פמלה טראוורס
ארנולד לובל
טובֶה יֶנסון
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
אורי אורלֵב
עמוס עוז
מונרו ליף
רודיארד קיפלינג
שפרה ש.
מיגל דה סרוונטס
אפרים סידון
אלן אלכסנדר מילן
אלינור פורטר
ג'יימְס מֵתיוּ בֶּרי
בוורלי קלירי
קדיה מולודובסקי
רואַלְד דַאל
יאנוש קורצ'ק
מדליין ל'אנג'ל
דניאל דיפו
קריסטינה נֶסְטלינגֶר
נירה הראל
פַּטרישיה מֶקלַכלָן
ויליאם סטייג
מה שג'יימי ראה
כתבה: קרולין קומָן
מאנגלית: יחיעם פדן
איורים: רחלי פלאוט
כתר ספרים, 2007
92 עמודים, לא מנוקד
אחרי שקוראים את שם הספר - מה שג'יימי ראה – ממשיכים אל המשפט הראשון ומבינים מה ג'יימי ראה:
'כשג'יימי ראה אותו זורק את התינוקת, ראה איך וָאן זורק את התינוקת הקטנה, איך וָאן זורק את אחותו הקטנה נִין, ---'
עכשיו אנחנו יודעים מה לפנינו: חמור כל כך עד שהמילים הללו מופיעות לא פעם אחת, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים. מיד אחר כך עזבו ג'יימי ואמו ואחותו הקטנה נִין את הבית שבו גרו בוָאן ונסעו למקום אחר. זה האירוע שמתחיל את הסיפור.
כל מה שנמסר מרגע זה והלאה הוא מה שג'יימי רואה, ומסופר מנקודת מבטו של הילד בן העשר. אין לנו פרטים על מה שהיה לפני האירוע הזה: איננו יודעים, למשל, מי היה אבא של ג'יימי,
או איפה הוא, ולמה עזב את משפחתו. אין לנו מידע רב על החיים שהמשפחה הקטנה מנהלת, אבל ההתבוננות בעולם דרך עיניו של ג'יימי משרטטת עבורנו תמונה מתבהרת והולכת של עולמו, מאפשרת לנו להזדהות עם תחושותיו של הילד, להרגיש את הכעס המפעפע בו נוכח האלימות שהשתלטה על המשפחה. אנחנו יכולים להרגיש את החרדה המציפה את ג'יימי, ולחוש באהבתו הגדולה לאמו ולאחותו הקטנה.
לא מעטים הם הילדים שחייהם אינם פשוטים, כמו ג'יימי. הספר מה שג'יימי ראה מזמין את הקוראים הצעירים להצטרף לג'יימי למשך שבועות אחדים, להיות לצידו, להתבונן בו ולחלוק עמו את חוויותיו. הספר כתוב היטב, ברגישות אך בלי לגלוש לרגשנות, ובוודאי יעורר מחשבות אצל רבים, צעירים ומבוגרים.
מומלץ לבני תשע עד שלוש עשרה.
נירה לוין
מאנגלית: יחיעם פדן
איורים: רחלי פלאוט
כתר ספרים, 2007
92 עמודים, לא מנוקד
אחרי שקוראים את שם הספר - מה שג'יימי ראה – ממשיכים אל המשפט הראשון ומבינים מה ג'יימי ראה:
'כשג'יימי ראה אותו זורק את התינוקת, ראה איך וָאן זורק את התינוקת הקטנה, איך וָאן זורק את אחותו הקטנה נִין, ---'
עכשיו אנחנו יודעים מה לפנינו: חמור כל כך עד שהמילים הללו מופיעות לא פעם אחת, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים. מיד אחר כך עזבו ג'יימי ואמו ואחותו הקטנה נִין את הבית שבו גרו בוָאן ונסעו למקום אחר. זה האירוע שמתחיל את הסיפור.
כל מה שנמסר מרגע זה והלאה הוא מה שג'יימי רואה, ומסופר מנקודת מבטו של הילד בן העשר. אין לנו פרטים על מה שהיה לפני האירוע הזה: איננו יודעים, למשל, מי היה אבא של ג'יימי,
או איפה הוא, ולמה עזב את משפחתו. אין לנו מידע רב על החיים שהמשפחה הקטנה מנהלת, אבל ההתבוננות בעולם דרך עיניו של ג'יימי משרטטת עבורנו תמונה מתבהרת והולכת של עולמו, מאפשרת לנו להזדהות עם תחושותיו של הילד, להרגיש את הכעס המפעפע בו נוכח האלימות שהשתלטה על המשפחה. אנחנו יכולים להרגיש את החרדה המציפה את ג'יימי, ולחוש באהבתו הגדולה לאמו ולאחותו הקטנה.
לא מעטים הם הילדים שחייהם אינם פשוטים, כמו ג'יימי. הספר מה שג'יימי ראה מזמין את הקוראים הצעירים להצטרף לג'יימי למשך שבועות אחדים, להיות לצידו, להתבונן בו ולחלוק עמו את חוויותיו. הספר כתוב היטב, ברגישות אך בלי לגלוש לרגשנות, ובוודאי יעורר מחשבות אצל רבים, צעירים ומבוגרים.
מומלץ לבני תשע עד שלוש עשרה.
נירה לוין