אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
 

תמי שם טוב

יש ספרים שאהבתי מאוד בילדותי ואני חוששת לקרוא היום. אני חוששת שכאדם בוגר אתאכזב מהם והזיכרון המתוק שיש לי מהם יהפוך למר. זה קרה לי עם לא מעט ספרים, אבל אף פעם לא עם ספריו של קסטנר, במיוחד לא עם 'אורה הכפולה', ספר שקראתי אינספור פעמים בילדותי וגם לא מעט פעמים בבגרותי. כבר יותר משלושים שנה שהוא נמצא על מדף הספרים שלי, עובר איתי מבית לבית. אני רוצה לחשוב שגם כשאהיה זקנה ואעבור לבית אבות, הוא יעבור איתי לשם, ומדי פעם, כשארגיש צורך במשהו מתוק וטוב ומנחם, אשלוף אותו מהמדף ואקרא בנחת על התאומות החכמות לי ואורה ועל ניצחונן הצודק.
הסיפור הוא על תאומות שהופרדו כשהוריהן התגרשו, ונפגשו במקרה בקייטנה. הן לא יודעות זו על זו ולא על כך שלכל אחת מהן יש עוד הורה בעיר אחרת. השתיים – לי ואורה שנקראות על שם אמן ליאורה – דומות זו לזו מבחינה פיזית אך שונות מאוד באופיין ובאורח חייהן. בהתחלה, בקייטנה, הן לא מסתדרות זו עם זו, אבל עד מהרה הן מתחברות ומגלות מה עוללו להן. כשהקייטנה מסתיימת הן מתחלפות בבתים ובחיים. הסוף הוא טוב – הן מצליחות לגרום להוריהן לחזור לחיות יחד והמשפחה כולה מתאחדת. 
בסיפור הזה יש לא מעט פנטזיות של ילדות – מציאת אחות תאומה, החלפת זהות, איחוד משפחות, תיקון עוול וניצחון הצדק (כלומר ניצחון הילדות על המבוגרים), והוא כתוב בכישרונו העצום של הסופר שידע לספר סיפור דרמטי על עוול וקושי בהומור וברגישות ואף פעם לא לגלוש לסנטימנטליות. לכן, אני חושבת, הספרים שלו אף פעם לא מתיישנים. 

תמי שם טוב

 

זברה הפקות בע''מ   © כל הזכויות שמורות
--> אין להפיץ, להעתיק, או לפרסם חומר כלשהו מתוך האתר, ללא הסכמה מראש ובכתב של זברה הפקות בע"מ ושל בעלי זכויות היוצרים האחרים. תקנון שימוש
בנייה ותכנות: סטודיו הטייס