אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

ילדים והורים בספרות ילדים

הורים וילדים והקשר המורכב שביניהם עמדו מאז ומתמיד במרכזם של ספרים רבים המיועדים לילדים ולבני נוער. הספרות משקפת את הנורמות המקובלות בחברה ובתרבות ונורמות מטבען משתנות מזמן לזמן. ד'ר מירי ברוך תיארה בספרה 'ילד אז - ילד עכשיו' (1991) את השינויים שהתחוללו במשך השנים בתדמית הילד וביחסו להוריו ולסביבתו, ובדקה כיצד שינויים אלה משתקפים בשירה ובסיפורת הישראליים לילדים.
בספרות הילדים שנכתבה בתקופת הישוב (בין השנים 1920-1950) המבוגר הוצג כבעל הסמכות, כמי שתפקידו לחנך, להקנות נימוסים, הרגלים, ערכים וידע. הספרות נתפסה ככלי חינוכי להשגת המטרות הלאומיות. הילד הוצג כחסר תחכום וניסיון, תמים ופתוח להשפעה, אובייקט לחינוך שחייב ללמוד להפנים את רגשותיו.

בשנות ה- 70 הסתמן שינוי: האידיאלים, נורמות ההתנהגות וערכי התרבות השתנו. במרכז עמד היחיד על צרכיו, רצונותיו והרגשות שלו, וספרות הילדים התגייסה לבטא את עולמו הפנימי של הילד. מתקופה זו ואילך הילד מוצג בשירים ובסיפורים כבעל הבנה, ידע ובגרות, לעתים מעבר לאלה של המבוגר הנבוך. שינוי בולט חל גם בחלוקת התפקידים שבין הורים לילדים. אם בשנות טרום המדינה היה ברור כי ההורים הם הסמכות המחנכת ומנחילת הערכים, הרי משנות השבעים התערערה סמכות זו, עד שלעתים מתבקשת השאלה 'מי מחנך את מי'. שיריו של יהודה אטלס שהתפרסמו בסדרת ספרי 'והילד הזה הוא אני' היו פורצי דרך בהעמדת ילד המתבונן בהתנהגות ההורים והמבוגרים ומותח עליה ביקורת. עמדה דומה ניתן לזהות גם בשיריהן של חגית בנזימן, נורית זרחי, שלומית כהן-אסיף ואחרים. בתחום הסיפורת בלט ספרו של מאיר שלו 'אבא עושה בושות' (1988) כמייצג העמדה הביקורתית כלפי ההורים.

המגמה הביקורתית הולכת ומתחזקת, עד כי ספרי הילדים של העשור האחרון התמלאו בדמויות הורים מגוחכות ומולם ילדים אסרטיביים ובעלי דעות בנושא חינוך. נשאלת השאלה למי באמת מיועדים הספרים הללו ולמי נועדו המסרים הכלולים בהם:לילדים או להורים שקוראים אותם באוזניהם? אילו ערכים מפנים הילד הצעיר מסיפורים שמחזקים את מעמדו על חשבון החלשת דמויות ההורים?
להלן מספר דוגמאות: הספר 'נסיך קטן ודובי' (דיויד מק-קי, כתר 1999) מספר על נסיך קטן שהוריו המלך והמלכה מציעים לו מתנות יום הולדת יקרות המשקפות סמלי סטטוס, אך הוא מנסה לשכנע אותם שהוא זקוק רק לדובי ולחיבוק.
בספרה של מירי רוזובסקי 'רוני מקרוני לא רוצה שום חוג' (כנרת, 2006) מתוארת משפחה שרצה מחוג לחוג, כולל ההורים שמשתתפים בחוג 'הורים באהבה' ולומדים להציב לילדיהם איסורים, באהבה אך בתקיפות. שבת אחת מתמרדת רוני העייפה ומסרבת לצאת לחוג טיולים. ההורים המבולבלים חושבים: 'בחוג של ההורים אמרו שצריך להקשיב למה שהילדים רוצים... אבל מה עושים כשהם לא רוצים? אני לא יודע מה יגידו על זה ההורים האחרים. ישלחו אותנו לחוג להורים מיותרים! הורים מיותרים הם הורים שהילדים שלהם מסתדרים'... רוני מחזקת את הדימוי העצמי של הוריה ומבטיחה להם שהם הורים מקסימים, גם אם המשפחה תישאר בשבת בבית בלי תכניות מיוחדות.
גם תמר אדר עוסקת בספרה 'בר המאושר' בנושא הצבת גבולות. אם בעבר היה ברור שתפקידם של הורים להציב גבולות לילדיהם, הרי שהיום הדבר נעשה בתוספת הסבר והתנצלות על כך שהצבת גבולות תעשה את הילד למאושר, והרי אושרו של הילד עומד בראש מעייניי הוריו.
גם ביה'ס נבחן לפי מידת האושר של הילד, ולא לפי מה שהוא לומד בו. להוריו של בר חשוב ביותר שבנם יהיה מאושר ולכן הם אינם אוסרים עליו דבר. אבל בר עצוב כי אין לו חברים. הכל משתנה כש'אבא ואמא העזו לומר לא! עד כאן! מספיק! נגמר! ולכולם היה ברור מה אסור ומה מותר'. סופו הטוב של הספר אמור לשכנע את הילדים שהגבולות שהוצבו בפניהם ,יועילו להם. גם המלך והמלכה בספרה של נורית זרחי 'שינגלונגה מיטה מסודרת' (ספרית פועלים, 2005) אינם מצליחים להקנות לבתם הנסיכה הרגלי סידור מיטה וחדר והם מחליטים לשלוח אותה למתקן לחינוך ילדים, משם היא חוזרת מתוחכמת הרבה יותר. ניתן להציג דוגמאות נוספות רבות, אבל אולי הדוגמה הנועזת מכולם, מצויה בספרה ההומוריסטי של הסופרת הבריטית בבט קול, שנקרא 'אמא הטילה ביצה' (מטר, 2003) ובו זוג ילדים מלמדים את הוריהם הנבוכים בעזרת ציורים מפורטים כיצד באמת באים ילדים לעולם.

נושאים שבעבר הושתקו ולא נדונו בספרות הילדים והנוער, זוכים כעת לדיון ולעיבוד.
ספרים לגילאים צעירים מתארים הרכבים משפחתיים שונים ונותנים להם לגיטימציה, כך בספרם של יהודה אטלס ויעל משאלי 'כל אחד והמשפחה שלו' (ראשית הפקות, 2000) ובספרה של מקדה בן נאה 'שני אבאים' (מי-לי, 2003). ספרה של סילביה נורמן 'לתומר יש אמא' (רמות, 2004) המיועד לגיל הרך, מספר לילדים בצורה בהירה וישירה מה עושה אישה שאין לה חבר ורוצה להפוך לאם: היא פונה לרופא והוא מסביר לה שבבית החולים יזריעו לה זרע שממנו יפרח בבטנה ילד, כמו פרח מקסים. הסיפור (כפי שכתוב על הכריכה האחורית) 'מאפשר לגדולים להסביר ולקטנים להבין, איך נולדים ילדים במשפחות מסוג אחר' .
ספרים רבים לילדי בית הספר עוסקים בחוויות של ילדים במשפחות חד-הוריות, או במשפחות שבהן הורים גרושים. בספרי הנוער ניתן לקרוא על נשים מוכות ('חייזר בשכונה שלי' מאת עמי גדליה, הקיבוץ המאוחד 1999, 'סומסום ג'קסון' מאת 'בטסי באיירס', זמורה ביתן, 2002, 'וילון נע ברוח' מאת סמדר שיר, ידיעות אחרונות, 2004 ) על אב הסובל מהלם קרב, ('כמו רוח מדבר' מאת רוני גבעתי, ספרית פועלים, 2002) על הורים הסובלים ממחלת נפש ('קשה להרוג קקטוס' מאת חוה חבושי, ספרית מעריב, 1991, 'אמא חולה' מאת עדנה רזי, מסדה, 1993), ועל הורים המחליטים להגשים את חלומותיהם האישיים גם במחיר עזיבת המשפחה.. ('אבא בורח מהקרקס' מאת אתגר קרת, זמורה ביתן, 2000, 'הכל בגלל סופר-מר' מאת קיט די קמילו, זמורה ביתן, 2002, 'שני ירחים' מאת שרון קריץ, משכל, 2000).

למרבה המזל, בצד ספרים המתארים היעדר הורים, הזנחה של ילדים והתעללות בהם, נכתבים ספרים רבים, בעיקר לגיל הצעיר, המתארים אהבה, קירבה, הבנה ותמיכה של הורים כלפי ילדיהם, כמו למשל בספרו של יוסי גודארד 'הינשוף שראה הפוך', שם אמא ינשופה תומכת בבנה החריג והוגה פתרון יצירתי שיעזור לגוזלה לצלוח בכבוד את נשף הקריאה השנתי, למרות הליקוי שמקשה עליו את הקריאה.

אחד הגורמים המסבירים את השינויים ביחסי ילדים ומבוגרים קשור בהתפתחות הטכנולוגית.
ניל פוסטמן טען בספרו 'אובדן הילדות' (1986) כי התקשורת ובייחוד הטלביזיה, פרצו את הגבולות בין עולם הילדים לעולם המבוגרים והפכו את הגישה אל הידע לזמינה לכל. העולם המודרני שייך במידה רבה לצעירים, המשתלטים בקלות על הטכנולוגיה, עד כי ההורה אינו עוד החזק, החכם היודע-כל והכל-יכול הסמכותי , אלא לכל היותר הוא חברו של הילד.
דפנה למיש (2006) מתארת את השפעתה של תרבות המסך הגלובלית שהשתלטה על חיינו (מסכי טלביזיה, קולנוע, מחשב, משחקים אלקטרוניים, טלפונים ושעונים רב-תכליתיים ובעיקר אינטרנט) וטוענת כי היתה לה השפעה על טווח רחב של התנהגויות, אופני למידה, ערכים, חיי משפחה וחברה. תרבות זו הביאה לטשטוש גבולות בין המרחב הפרטי לציבורי, בין המציאותי לוירטואלי, בין פאסיביות ואקטיביות, בין מה ששייך לעולם הילדים
ובין מה שייך לעולם המבוגרים.

ד'ר מירי ברוך מסבירה כי הגישות הפסיכולוגיות והחינוכיות המודרניות שהעמידו את הילד, רגשותיו, כבודו, טובתו וזכויותיו במרכז, הציבו מודל של יחסים השואף לשוויוניות בין הילד להוריו ומוריו. כך נעלמה הספרות החינוכית ואיתה ערכים כמו כיבוד הורים, עזרה בבית ונימוס. ספרות הילדים איבדה את תמימותה ונעשתה ביקורתית כלפי עולם המבוגרים. ספרות הילדים המודרנית היא פחות ילדית, הנמענים שלה אינם רק הילדים, אלא היא מיועדת ל'כל אדם'. המסרים שלה כמעט שאינם מכוונים למטרות חינוכיות ושוב אינה נתפסת כאמצעי, אלא כמטרה בפני עצמה'. (ברוך, ע' 9).

השינויים לגבי מבנה המשפחה, היחסים בין הורים וילדים, הנושאים שהשתנו, נושאי טאבו שנפרצו, מאפיינים כמובן את ספרות הילדים המערבית בכלל ואינם ייחודיים לחברה ולספרות הילדים הישראלית. במאמר שהופיע בכתב העת Bookbird (מס' 2, 2007) וכותרתו 'דימויי משפחה משתנים בספרות הילדים האירופית שלאחר המשפחה', מתארת מרצה מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט בגרמניה, אותן מגמות המוכרות לנו, כפי שהן מופיעות בספרות הילדים הגרמנית מ 1945 ועד ימינו. גם שם התרחש מעבר מספרים שהציגו בשנות ה40-70 משפחות שלמות, הרמוניות ופאטריארכליות, לספרים שמציגים את המשפחה הבורגנית המצויה במשבר, חושפים את הקונפליקטים בין ילדים להוריהם ואת הנזקים שנגרמים לילדים מפירוק משפחות. משנות ה 80-90 מתרבים שם הספרים המציגים מבנים משפחתיים חלופיים , ויחסי הורים וילדים המבוססים על שוויון ושיתוף במקום על סמכותיות. חלוקת התפקידים בבית המודרני אינה מבוססת עוד על גיל ומגדר. הורים ילדותיים וילדים בוגרים, כמו גם אבות אימהיים ואימהות גבריות מרחיבים את קשת התפקידים הזהויות וההתנסויות החברתיות. האוטופיה של המשפחה השלמה התחלפה בערכים של שותפות, ליברליזם, סובלנות, חום רגשי, מחוייבות ועזרה הדדית, שמשתרעים גם מעבר לגבולות המשפחה. לא פעם מוצגים ילדים שממלאים את תפקיד ההורה בבית.
לצד הספרות הרצינית התפתח גם ז'אנר של ספרות קומית, שעוסקת בחוויה הפוסט-מודרנית המשתנה של המשפחה באירוניה, בחיוך ובקריצה. ספרות זו, מסבירה החוקרת, מאפשרת ראייה חדשה של המציאות, יש לה תפקיד פסיכולוגי משחרר והיא מעניקה הקלה, הרגעה וביטחון.

ספרות לילדים צעירים פונה לנמען כפול: מעבר לסיפור העלילה המיועד לילדים, משוחחים הסופרים עם ההורים. ילדים קטנים אינם מבינים דיבור אירוני. הם תופסים את הדברים כפשוטם ומתייחסים לכתוב ברצינות. מודעות לנורמות המשתנות הבאות לביטוי בספרות יכולה לסייע להורים לבחור מן השפע הרב אותם ספרים, שישקפו את הערכים שבהם הם מאמינים ויציגו תמונת עולם ברורה לגבי מקומם של הורים וילדים בו. 

ביבליוגרפיה:
ברוך, מירי (1991) ילד אז - ילד עכשיו. ספרית פועלים.
למיש, דפנה (2006) 'לחזור ולבחון את מושג הילדות'. מתוך: פנים, 37, נובמבר 2006, ע' 14-21).
פוסטמן, ניל (1986) אבדן הילדות. ספרית פועלים.
Daubert, Hannelore (2007) 'Changing images of family in postwar european children literature'.In: Bookbird. Vol. 45, no. 2, pp. 6-14..

רננה גרין  - שוקרון