אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

על הגשר הקט

כתב: עילם בן-דרור
אייר: שחר קוֹבֶּר
מטר 2010
38 עמוד, מנוקד

'מֵעֵץ אִזדָּרֶכֶת
עוֹמֵד בַּשַּׁלֶּכֶת
צִחְקֵק לוֹ שַׁלְדָּג עַל עָנָף.
אֵיזֶה מַחֲזֶה הוּא,
בְּלֹבֶן חָזֵהוּ,
בְּחוּם וּבִתְכֵלֶת כָּנָף!' 

לפני המילים – כדאי להקשיב למוזיקה של הסיפור הקטן: חרוזים אנינים ומשקל מוקפד, שאומרים רגישות לשפה בכלל ואהבה לעברית בפרט. עונג לכל אוזן!
 
השיר הסיפורי נפתח בתיאור שעת אחר הצהריים שלפני שבת; אלעד, ילד קטן, יוצא לטיול. הוא עולה על גשר, משלֵחַ על פני המים ענף ירוק ועובד מגדה אחת לאחרת. הוא רודף אחר הענף שלו שנסחף עם הזרם, ומתרחק מן הגשר.
'הֶעָנָף הִסְתַּחְרֵר
וְנִסְחַף כֹּה מַהֵר
- לֹא הִבְחִין כְּבָר אֶלְעָד בקצהוּ.
בְּתֹם הָרִיצָה
הִתְעַיֵּף וְרָצָה
לַחֲזֹר, אַךְ הַגֶּשֶׁר – אַיֵּהוּ?'
מכאן והלאה השיר הסיפורי מציג אפיזודות אחדות, המרכיבות את דרכו של אלעד חזרה אל הגשר: מכיוון שאיבד את דרכו, הוא פונה בבקשת עזרה ל'דיירי' גדת הנחל - שלדג, צפרדע, סרטן, זחל וארנבת.
למעֵט שם הנמען, כל הפניות לבעלי החיים זהות:
'סַרְטָן, נָא אֱמֹר לִי,
הַאִם תַּעֲזֹר לִי
לִמְצֹא אֶת הַגֶּשֶׁר הַקָּט?
אֵין אִישׁ מִסָּבִיב,
וְהַיּוֹם מַעֲרִיב,
וּכְבָר עֶרֶב שַׁבָּת עוֹד מְעַט.' 

בעלי החיים נעתרים לבקשתו של אלעד ומלמדים אותו - כל אחד בדרכו - איך לנוע; אבל הם אינם מבינים שהילד אינו יודע לצלול בבוץ או לדלג, וחיש קל נעלמים כל אחד לדרכו. ובכל זאת - הסוף, כצפוי בספרים לקוראים צעירים מאוד, הוא טוב; אלעד מוצא את דרכו אל הגשר שיחזיר אותו להוריו, ואנחנו מגלים שהם מבלים בצל העצים ומתבוננים בהרפתקה שלו בחיוך רגוע. 

השפה שבה הסיפור כתוב מענגת מרגע הפתיחה עד שורת הסיום; המקצב המתנגן מושך לשמיעה חוזרת ולדקלום משותף של גדולים וקטנים. מבחר המילים שעילם בן דרור משתמש בו בכישרון רב הוא ססגוני, מדויק וחדשני - ובו בזמן מושרש היטב בשירת משוררים ותיקים: קטנים וגדולים ייהנו מ- 'חֵי גֶזֶר וָנֶבֶט!', 'עם סרטן הִצְטַדֵּד', 'נָסַק לָרָקִיעַ', 'אָזְנָהּ משתרבבת', 'דִלְגוּ להם דֶלֶג' וכן עוד. 

המאייר שחר קוֹבֶּר בחר במכחול הנכון: עולמו של אלעד הוא החוּץ, הטבע, כפי שהוא נתפס בעיני ילד. הפרטים הגדולים צבועים בצבעים מלאי חיים המַשְׁרִים תחושת רעננות ורוגע. העצים המָאֳנָשִׁים ובעלי החיים שעל פניהם אפשר לזהות חיוך, הפתעה, סקרנות או אמפתיה נראים אופטימיים וידידותיים. בעולם מאויר כזה קל לעיניים צעירות להתמצא (ויחד עם ההנאה גם להבין מושגי מרחב ויחסי גודל). 

עילם בן-דרור
הוא בן קיבוץ יליד 1974, עוסק בהנדסת תכנה ולומד בלשנות. 

יופי של ספר לקטנים, ולמבוגרים שרוצים להיזכר בצליליה של שירה לילדים.
נירה לוין