אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
 

וזוהי רק ההתחלה

גולשים יקרים,

אנו שמחים להזמין אתכם להשתתף במדור חדש לכותבים צעירים.
 זהו מדור יחיד ומיוחד ובו הזדמנות 
לכתוב סיפור במשותף עם סופר או סופרת. 
מדי פעם נפרסם התחלה של סיפור ונזמין אתכם לחבר את ההמשך.

כתבו המשך בן 400 מילים  ולא יותר ושלחו אותו לנו.
אל תשכחו לתת שם קולע לסיפור.
ההמשכים המוצלחים יתפרסמו באתר

נקודות אחדות שיעזרו לכם:
חשבו על הדמויות שקבלתם מן המוכן!
הכניסו לסיפור דמויות נוספות!
השתדלו לכתוב כך שהקוראים יאמינו לדמויות שלכם!  
נסו לכלול בהמשך שלכם דו-שיח קצר!
הפתיעו את הקוראים שלכם! 

על ההתחלה שלי / שהם סמיט 

שלום לכותבים ושלום לכותבות. כתבתי בשבילכם התחלה לסיפור ואני סקרנית מאוד לקרוא את ההמשכים שתכתבו לו. את ההתחלה לסיפור שאבתי מן המציאות. 
אני באמת מתגוררת ליד בניין נטוש במרכז תל אביב. 
לפני ימים אחדים שיחק בני עם חברו בצלחת המעופפת החדשה שקיבל ו --- את ההמשך אני משאירה לכם ולדמיונכם. תוכלו לכתוב המשך שיכול היה להתרחש גם במציאות ( לסיפור שכזה קוראים 'סיפור ריאליסטי') או להפליג לעולמות שיש בהם שדים, רוחות וכד' (אלו הם סיפורי 'פנטזיה'). 


התחלה / שהם סמיט

זה קרה בשבת אחר הצהריים. יונתן בא אלי וירדנו לשחק ב'פריסבי' החדשה שלי שקבלתי מתנה ליום הולדת עשר מגלעד. 'פריסבי' למי שלא יודע זאת צלחת מעופפת, וגלעד, למי שלא יודע, זה הדוד שלי שהוא שחקן פריסבי מקצועי שמשחק באליפויות. מכאן אתם כבר מבינים שהפריסבי שקיבלתי ממנו זה לא סתם חתיכת פלסטיק שנראית כמו צלחת מעופפת, אלא צלחת של מקצוענים.
עוד לפני שהתחלנו לשחק יונתן שאל אותי מה יש בבניין שגובל במגרש. הסברתי לו שזה בניין נטוש שעומד כך כבר המון שנים. יונתן שאל האם נכנסתי אליו פעם ואני אמרתי שלא, וגם הראיתי לו את כל פתחי החלונות והדלתות החסומים בפח גלי.
'שם יש פתח,' אמר יונתן והצביע על חלון פתוח בקומה השנייה.
'כן, אבל אי אפשר להגיע לשם,' אמרתי. 'וחוץ מזה,' המשכתי, 'אבא שלי הסביר לי שבניינים נטושים הם מסוכנים – '
'למה? כי יש בהם רוחות?' זלזל יונתן.
'לא,' אמרתי. הרגשתי איך אני מתחיל להתעצבן, אבל שלטתי בעצמי ואמרתי ליונתן שאני בכלל לא מאמין ברוחות ושטויות כאלה.'
'יש לך הוכחה שהם לא קיימים?' שאל יונתן, ועכשיו הוא כבר ממש הרגיז אותי אז סיפרתי לו את מה שאבא שלי סיפר לי על שני ילדים שהוא הכיר כשהוא היה ילד, שנכנסו לתוך חורבה והתמוטט עליהם קיר ובנס הם לא מתו. סיפרתי לו את זה כדי שלא יכנסו לו לראש רעיונות, כי ראיתי איך העיניים שלו כל הזמן נמשכות לחלון הגבוה, ואל החשכה שבתוכו. 

הבניין המוזר / צוף קסטיאל

אחרי שגמרנו לשחק, אני (כלומר יונתן) הייתי כל כך עייף, והלכתי לישון מוקדם, בגלל שלמחרת היה לי את המסע של החופש הגדול בתנועת הנוער. בחלומי שמעתי מישהו אומר לי ללכת לבניין הנטוש להיכנס ו...פתאום אמא העירה אותי כדי שלא אאחר, חשבתי על החלום ובמחשבה חשבתי שהחלום הזה יכול לקרות באמת. אמרתי לאמא שתיתן לי את הכסף למסע . אמא נתנה לי 50 שקל והלכתי למקום שבו קבענו את הפגישה בתנועת נוער. הפגישה היתה ליד הבניין הנטוש ופחדתי שפתאום תקפוץ עלי איזושהי רוח רפאים... המדיריכה שלי גרמה לי להפסיק עם המחשבות שלי. היא באה וקראה בשמי אמרתי כן והתחלתי לחשוב על תוכנית: חשבתי שכדאי להגיד למדריכה שאני הולך הביתה כי אני לא מרגיש טוב . המדריכה האמינה והלכתי לבנין הנטוש בלי שהיא ראתה. לקחתי סולם וטיפסתי לקומה השניה. היה חושך בבנין והרבה קורי עכביש, בעצם אני לא יודע, כי היה חושך. הלכתי וירדתי במדרגות.  בטח אתם שואלים איך ידעתי שיש שם מדרגות , ובכן , הרגשתי . פתאום שמעתי קול. מיששתי שלפני יש דלת . פתחתי אותה ומעבר לדלת היה אור ואיש מוזר שמסביר כל מיני דברים ואנשים שישבו בכסאות. נכנסתי בלי שאף אחד ראה ושמעתי שהאיש המוזר רוצה לבנות צלחת מעופפת. פתאום חשבתי שאולי בתוך הבנין יש מנהרת זמן. 
 נבהלתי כל-כך מהרעיון וכמעט התעלפתי. לא באמת התעלפתי אבל הרגשתי משהו מוזר עובר בגופי.  ראיתי איזושהי דלת מאחורי האיש המוזר חשבתי שכדאי לצאת ולראות מה יש מאחורי הדלת- שמאחורי האיש המוזר- שלפני האנשים -שמאחורי. אז חיכיתי שתיגמר השיחה בין מוזריש( האיש המוזר) לאנשים. מוזריש גמר לדבר וכל האנשים יצאו מהדלת שבה באתי. פתאום הבנתי שאני בבנין של מנהרת הזמן, שכל חדר בבנין הוא תקופה אחרת. אולי הגעתי לתקופה שרצו לבנות פריסבי שאלתי את עצמי. רציתי באמת לראות איך בונים צלחת מעופפת . חשבתי שאני אהיה די מוזר בשבילם והם לא יבינו מי אני, אז נכנסתי והתחלתי לעשות הצגה שאני בוכה.הם שאלו אותי מה קרה. אמרתי להם שההורים שלי התגרשו בלי לספר לי. הם רק שמו לי פתק שאבא שלי בצפון אמא שלי במערב.מוזריש וחבריו החליטו להכין איתי פריסבי גדול כדי שאוכל להגיע גם לאבא בצפון ולאמא במערב. הודיתי להם על הפריסבי ויצאתי מהחלון שממנו נכנסתי. מרחוק ראיתי את כל חברי מתנועת הנוער חוזרים מהמסע. מיהרתי לבית בלי שישימו לב ולא הראיתי לאף אחד את הפריסבי. ,בליבי חשבתי שאבוא לבניין הנטוש גם מחר. 

צוף קסטיאל בת 7.5

למשלוח המשך לסיפור:
nira70@gmail.com