אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

אוריה שביט : שאלות ותשובות

צילם אריק סולטן
איך אתה כותב ספר ילדים?
לאט מאוד. חולף הרבה זמן בין הרעיון הגרעיני ועד שהספר יוצא לאור. במקרה של 'משחק הזיכרון' ו'הילד שקרא מחשבות', למשל, התהליך נמשך כעשר שנים. לדעתי, בספר ילדים טוב יש שני ממדים – עלילה מעניינת ומרתקת , עם היגיון פנימי, שאפשר לקרוא אותה בפני עצמה, ובו-בזמן היא מאירה באופן אלגורי דברים שמחוץ לה. זה לא פשוט להגיע לנקודת איזון מדויקת בין שני הממדים האלה. קושי אחר הוא הפער הגדול בין העברית שילדים בני תשע מדברים ובין העברית שכותבים בה, וצריך לעבוד קשה כדי ליצור שפה שהיא גם תקנית וגם אמינה.


איך השפיעה עבודתך האקדמית על כתיבתך לילדים?
הסדר דווקא הפוך, כתבתי לילדים לפני שהתחלתי לכתוב מאמרים וספרים אקדמיים. גם בכתיבה או בהרצאות אקדמיות אני משתדל לשמור על כלל הזהב של כתיבה לילדים – אל תשעמם אותם.

אילו ספרים אהבת לקרוא בילדותך?
הסיפורים האהובים עליי ביותר היו סיפורי שרלוק הולמס. אבל אהבתי הרבה ספרים אחרים. למשל, את סדרות 'רמונה' ו'הנרי' של בברלי קלירי ואת סיפורי פיטר האטשר ומשפחתו של ג'ודי בלום. יש באחד מספרי רמונה תיאור של המשפחה העייפה והלחוצה כלכלית שהולכת בערב גשום אחד למזללת מזון מהיר, ולדעתי אלה עמודים מהיפים שנכתבו, לא רק בספרות ילדים אלא בספרות בכלל. כל כך הרבה עצב וחסד יש בהם.
סדרה אחרת שאהבתי היא סיפורי ויליאם בראון של ריצ'מל קרומטון. הם אולי הדבר המצחיק ביותר שנכתב אי פעם, ומבחינת השנינות וההצלפה החברתית עולים על הרבה סיפורים מוצלחים למבוגרים.
אהבתי גם את 'הרפובליקה שקיד', ספר על פנימייה סובייטית לנערים עבריינים שלמרבה הצער לא זוכה היום לקוראים רבים, אבל עדיין מוכר, בעיקר לעולים מרוסיה, משום שאחד מסרטי הילדות הרוסיים האהובים של כל הזמנים נעשה על פיו. בכיתה ג' ידעתי את הספר הזה בעל פה. הוא השפיע עליי יותר מכל ספר אחר שקראתי. אחד הפרקים מספר על 'מלחמת העיתונים' שמתחוללת בפנימייה, כשכל ילד מוציא עיתון משלו, ובעקבותיו התחלתי להתעניין בעיתונות ובכיתה ד' הוצאתי לאור את עיתון הכיתה הראשון שלי.
בכיתה א' קראתי ספר בשם 'אורחת לשנה אחת' של דורית אורגד. זה היה אחד הספרים הראשונים שקראתי, אהבתי אותו מאוד, ובעקבותיו קיבלתי את השרקן (חזיר הים) הראשון שלי. שמו היה גילי – על שמו של גילי לנדאו – והוא היה יצור לבבי ונפלא, שבאופן מוזר אף פעם לא שרק.

האם כתבת כשהייתי ילד?
כן – והרבה. כל כך הרבה שכבר בגיל שמונה שלטתי בהקלדה עיוורת על מכונת כתיבה. מאז ,כתב היד שלי בלתי קריא לחלוטין. בשנות בית הספר היסודי, שום דבר לא עניין אותי באמת, חוץ מכתיבה ומכדורגל. לא לגו, לא חיילי צעצוע, לא אופניים, לא משחקי מחשב (שבכל מקרה לא היו אז מושכים במיוחד). רציתי רק לשחק כדורגל ולכתוב. זה נשמע חד-מדדי, או בעצם דו-ממדי, אבל ישנו פתגם יפה האומר שהתרגול עושה את בעל המלאכה, והוא לא לגמרי מוטעה