אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

יונתן יבין : שאלות ותשובות


מתי התחלת לכתוב?
מאד מוקדם. כשהייתי  בן ארבע בערך, אחותי הגדולה בדיוק הלכה לכתה א', וחזרה הביתה עם 'אלפוני', ספר ללימוד עברית. מכיוון שרציתי תמיד לעשות בדיוק מה שהיא עושה, לקחתי  את הספר בכל פעם שהיא לא היתה בבית, והייתי לומד ממנו, לבדי.. כעבור חצי שנה בערך ידעתי לקרוא ולכתוב, ובכתה א' כבר כתבתי שירים. בערך בגיל 8 התחלתי לכתוב סיפורים.
מאז התאמנתי בכתיבה בכל יום כמעט, כי כך לומדים לכתוב: באימונים קשים ומפרכים. בגיל 19 המאמצים שלי השתלמו סופסוף, כשעתונאי אחד במקומון של ירושלים, עיר ילדותי, ראיין אותי, וברוב חוצפתי שאלתי אם אפשר לכתוב בעיתון שלו. הוא לא ייחס לבקשה שלי חשיבות גדולה, אמר לי לכתוב טקסט לדוגמה, ונעלם. כתבתי והלכתי לעיתון לחפש אותו  העורך  חשב שיש לי סיכוי, והתקבלתי.
מאז ובמשך כ 20 השנים האחרונות אני כותב בצורה מקצועית, אך רק לפני תשע שנים הגשמתי את חלום הכתיבה האמיתי שלי: לפרסם ספר. ספרי הראשון מיועד לילדים, שמו 'הכי הייתי רוצה להיות...'  עוסק במקצועות. כתבתי אותו בשיתוף חבר, נבו זיו, ומאז כתבתי  עוד ארבעה ספרי ילדים, ספר למבוגרים ושני ספרים לבני נוער.

מאין באים הרעיונות לספרים?
הלוואי והייתי יודע. אולי הם באים מארץ הזמן,  ואולי הם באים בגלל שאתה מחכה בסבלנות עד שאתה שוכח שאתה מחפש רעיון. ואז הוא מתנפל עליך.
אבל צריך לקרות עוד משהו, איזה אירוע שידליק בך את הרעיון. ספר הילדים הרביעי שלי, 'כשאבא היה עצוב', לדוגמה, התחיל בבכי נורא של האחיינית הנהדרת שלי, אביגיל,  יום אחד היא בכתה ופתאום צעקה: 'אני רוצה את אמא שלי!' אותי מאד הצחיק שהיא אמרה 'שלי', כי ברור שלא התכוונה לאמא אחרת. משם הסיפור התגלגל.

איזה ספר שלך אתה הכי אוהב?
אני אוהב את כולם, אבל לחלקם אני קשור יותר. מלאחרים.  הספר הראשון שלי קרוב ללבי כי הוא הראשון, וגם הספר האחרון שלי, קרוב ללבי  כי הוא הכי חדש. אבל גם הספר הראשון שכתבתי למבוגרים, 'באבא ג'י', כי השקעתי בו הרבה מאד זמן  ומחשבה,ו גם ספר הילדים השני שלי, 'החתול דלעת משנה את הדעת' אהוב עלי, משום שהעלילה שלו מצחיקה ומשום שהוא מאד הצליח .
אהבתי לכתוב  גם את יתר ספרי הילדים, כי כל אחד מהם הוציא ממני רגשות אמיתיים, וכל אחד מהם מנסה לעזור לילדים ולהורים להסתדר טוב יותר עם עצמם, זה עם זה ועם העולם שסביבם. גם ספרי הנוער שלי יקרים ללבי לאין שיעור, משום שגיל הנעורים הקשה שלי  זכור לי היטב, , והספרים שקראתי בו ממש סיפקו לי הצלה וישועה. אני מרגיש שאני חב לעולם חוב גדול, ובספרי הנוער שלי אני מחזיר הרבה ממנו.
נו, הרי אמרתי שאני אוהב את כולם.

אילו ספרים אהבת כשהיית ילד?
אהבתי כל מה שקראתי, לא היה לי אז מנגנון של סינון ובגלל שהתחלתי לקרוא ולכתוב מוקדם מהמקובל, ולא הפסקתי לקרוא, יצא שתמיד קראתי ספרים שנועדו לילדים בוגרים ממני. כילד קטן אהבתי את 'מקס ומוריץ', 'יהושע הפרוע', ואת 'ארץ יצורי הפרא'. כילד קצת יותר בוגר אהבתי את סדרת ספרי 'טרזן', את 'מכרות המלך שלמה', את 'חסמב'ה' ואת 'אורי' ו'אליפים'.  בגיל 12 בערך כבר עברתי לקריאת ספרים למבוגרים.

מה צריך לעשות כדי להיות סופר?
קודם כל  - לאהוב ספרים, ולהאמין בכוחם להסביר את העולם, להצחיק אנשים ולרפא את הכאבים שלהם. אחר-כך דרוש כוח רצון גדול, צריך להתאמן הרבה מאוד בכתיבה וגם לקרוא המון ספרים, כדי להבין מה כבר כתבו ואיך. צריך גם ללמוד להסתכל על העולם קצת מהצד, לנסות להבין מה מצחיק או משונה בו, ואחר-כך לנסות לתאר את מה שראית בצורה ברורה ומעניינת. מעבר לזה צריך לאהוב את האמת, במיוחד את זו שלא כל-כך נעימה לנו.