אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

נירה הראל : מאחורי הספרים

צרות

הספר נולד כמדור בעיתון 'פילון', אותו ערכתי בשלוש שנותיו הראשונות. בכל גיליון כתבתי על התמודדות של ילדים עם צרות שונות - בדיקת דם ראשונה, אח גדול שמרביץ, בקבוק נופל ונשבר, הורים רבים, ועוד.
היו אנשים שלא הבינו מדוע בחרתי לכתוב מדור כזה. הם אמרו שילדים לא ירצו לקרוא על צרות והמדור יכשל, אבל טעו. המדור היה אהוב על קוראי 'פילון', יותר מכל המדורים בעיתון. מאוחר יותר הופיע הספר, שתורגם לאנגלית,לדנית ולגרמנית, והוכיח שלילדים בכל העולם יש צרות דומות, וכולם מוצאים דרכים להתמודד איתן.

שפת הסימנים של נועה

הספר 'שפת הסימנים של נועה' אהוב על ילדים ובעיקר על ילדות. הוא מודפס שוב ושוב מזה שנים רבות.
מדי פעם אני רואה ברחוב ילדות קטנות שלראשן חמש או שש צמות ואני שמחה לגלות שהצמות של נועה אינן יוצאות מן האופנה. על קליעת צמות לפי ימות השבוע שאותם הכירה , חשבה נועה בת אחותי כשהייתה בת ארבע ואני עיבדתי את הרעיון שלה והפכתי אותו לספר. פרט לסימנים שנועה נותנת, ישנם בספר גם סימנים שהיא מקבלת. אתה מאמין שאני יודעת להבחין בין ימין לשמאל? היא שואלת את אבא.
'מאמין ועוד איך, אמר אביה ונשק לבתו נשיקה על הלחי. ופירוש הדבר בשפת הסימנים של אבא, שהוא אוהב אותה מאוד.'


אחד יותר מדי

את הספר הזה כתבתי בעקבות היכרותי הקרובה עם משפחה שאימצה תינוקת, שננטשה בבית החולים, לאחר היוולדה, כשהתברר שהיא לוקה בתסמונת דאון. המקרה השפיע עלי מאוד. הוא העלה בלבי שאלות על הקשר בין אהבה לשייכות משפחתית. האם הן תלויות זו בזו? האם הן מבטיחות זו את קיומה של זו?
תמיד חשבתי שרקמת היחסים בתוך משפחה היא עניין מרתק , על אחת כמה וכמה כאשר נכנס למשפחה גורם חיצוני, כמו רוני, התינוקת הנטושה. את התחושות שלי מבטאת במידה רבה מירב, שהיא בעיני גיבורת הספר. לאורך כל הספר היא ממתינה לתוצאות ניתוח שנעשה לרוני, אבל עוזבת את הבית לפני שהתקבלה התשובה המיוחלת, משום שהאהבה לחבר חשובה לה יותר. לא כתבתי את הספר כדי להשפיע על הקוראים בכיוון זה או אחר, אבל אני מקווה שהוא מעורר אותם לחשוב על עצמם. הספר זכה בעיטור אנדרסן בשנת 1994.

התנגשות חזיתית

ספר זה נכתב בעקבות מקרה שקרה לי. בדרכי לפגישה עם ילדים , בשנת 1986, קרתה תאונת דרכים קשה. המכונית בה נסעתי התנגשה חזיתית במכונית שבאה ממול, ואני נפצעתי, והייתי מאושפזת חודשים ארוכים בבית חולים. אחרי שהחלמתי, כתבתי את הספר הזה. בחרתי לכתוב על נערה, שאמא שלה נפגעה בתאונת דרכים, ועל מה שקורה לה, ולבני המשפחה האחרים, שנשארו בבית, עד שובה של האם. כך השלמתי בכתיבה, את מה שלא יכולתי לחוות במציאות. 

אפשר להשאיר הודעה

את הספר הזה כתבתי אחרי ששמעתי איש אחד אומר לחברו: 'זה נורא מה שקורה היום. אף אחד לא נמצא בבית. לאן שאתה מטלפן, עונה לך ילד. לך תדע אם הוא מוסר את ההודעות שלך. ' שמעתי אותו וחשבתי על הילדים שצריכים לקבל בטלפון הודעות להורים,  ומה אם הילדים עוד לא יודעים לכתוב? שאלתי את עצמי, וכך נולד הסיפור על הילד שמצא דרך לרשום הודעות, אף שטרם למד לכתוב. כמובן שבאותם ימים, לא כל כך רחוקים, עוד לא היו טלפונים סלולריים.
הספר זכה בפרס 'קרן מרחב הילדים' בשנת 1998.

בסרט זה אחרת

הספר הזה נכתב בעקבות פגישה עם חברה, שספרה לי כי אינה יכולה לפגוש את נכדתה האהובה, משום שאביה של הילדה, הסתכסך עם אבא שלו, והוא אוסר על בתו להיפגש עם סבא וסבתא.
'כשאני רוצה לראות את הנכדה שלי, אני הולכת לבית הספר שבו היא לומדת, ומציצה מעבר לגדר', סיפרה לי החברה. באותם ימים, כבר הייתי בעצמי סבתא, וכנראה משום כך נגע סיפורה ללבי, וכתבתי את הספר הזה, שגיבורו הוא ילד, שאבא שלו וסבא שלו רבו זה עם זה. הילד מתקשה להשלים עם הנתק מסבא, האהוב עליו, ומנצל את השתתפותו בחוג לקולנוע כדי לסיים את הריב. הספר כתוב במתכונת של מכתבים, וכך הוא נוגע בקשר שבין ספרות למציאות ובטיבם של יחסים בתוך המשפחה.