אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

ע. הלל : שאלות ותשובות


למרבה הצער אי אפשר עוד להציג שאלות למשורר ע. הלל ולקבל את תשובותיו.
אבל אם מדפדפים בספר שכתב על ילדותו, תכלת וקוצים,
הוצאת ספרית פועלים, 1989, אפשר להכיר אותו מעט, ולדעת, בין השאר, 
שהיה ילד בעל דמיון עשיר, שאהב ציפורים, וחלם להיות צייד אריות באפריקה. 

הנה קטע אחד מתוך הספר, וקטעים מדברים שאמר בהזדמנויות שונות,
 כפי שצוטטו בלקסיקון לספרות ילדים של אוריאל אופק,
 ובספר תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו, בעריכת מנחם רגב,
 וכמה דברים שספרה לנו בתו הבכורה, טל.

ענן ביד

מדוע התעקשתי כל כך ולא הסכמתי ללכת לישון, בעוד שאר הילדים שכבו כבר במיטותיהם, 
ומדוע לא רציתי אפילו להתפשט וללבוש את הפיג'מה?
את זאת לא הצליחה המטפלת להבין גם כששאלו אותי 
לא הסכמתי לענות ולא נותרה ברירה אלא לקרוא לחווניה הגננת. 
באה חווניה ואמרה לי:
ובכן, הלל שלי, מה זה שאנחנו לא רוצים ללכת לישון?
לא יכולים, הסברתי לה.
למה לא יכולים? שאלה.
הרי את רואה, חווניה, שאני לא יכול להתפשט כשהיד שלי סגורה.
כן, אני רואה. אבל מה קרה לה, ליד, שנסגרה פתאום?
אני סגרתי אותה, הסברתי בסבלנות.
ולמה סגרת?
כי תפסתי ענן ולא רוצה שיברח לי.
איך זה תפסת ענן?
הוא התכופף נמוך מדי, אז אני התנפלתי עליו מאחורה ותפסתי אותו.
אז מה יהיה עכשו?
עכשו הוא שלי ולא רוצה שהוא יברח לי.
הרהרה חווניה ואמרה: מה דעתך, הלל שלי, אולי נכניס את הענן לארון, 
שיישן לו שמה בלילה, וגם אתה תוכל לישון, וכשתקום, תוציא אותו מהארון ותיקח לך אותו?
אבל איך אני אכניס אותו לארון, חווניה?
אני אעזור לך. תן לי את הענן ואני אכניס אותו לארון.
אבל שתסגרי במפתח, ביקשתי.
בוודאי, בוודאי!
פתחתי את היד ומסרתי את הענן לחווניה, והיא לקחה אותו,
 הכניסה לארון, נעלה את הארון ואמרה: עכשו הוא לא יברח לך.
מיד התפשטתי, לבשתי פיג'מה ,קפצתי למיטה ונרדמתי.
כשהתעוררתי בבוקר, מצאתי את חווניה עומדת ליד מיטתי ומחייכת.
בוקר טוב, אמרה, יש לי משהו בשבילך, הלל שלי.
אני יודע. ענן.
נכון מאוד. קח לך את הענן, אבל תשמור עליו יפה, אמרה.
בטח, אמרתי.
לקחתי את הענן, החזקתי בו בכל הכוח, עד שהיד כאבה לי קצת.
אחר כך קראו לנו לארוחת בוקר, לאכול דייסה ,דייסה עם קקאו וסוכר,
 הרי זה מה שאני הכי אוהב בעולם.
אז לקחתי את הכף הגדולה והתחלתי לאכול במרץ.
ולא הרגשתי כלל כיצד חמק לו הענן מתוך ידי.

לשואלים אותו על סוד כתיבתו, השיב ע.הלל:' כל התופעה הזאת של כתיבה נפלאה ממני.
אני לא יודע איך זה מתחולל. אני רק יודע שאני יושב לשולחן עם נייר נקי ועט,
 וכשאני קם, יש נייר מלוכלך, כתוב ומחוק.
למי אני כותב את שירי? אני כותב אותם לילד. לילד סתם. 
אמנם לא תמיד ברורים הגבולות היכן נגמר הילד ומתחיל המבוגר,
 כי בימינו, הילדים לוקחים חלק פעיל בעולם המבוגרים, 
והמבוגרים מתעסקים בעניינים ילדותיים.'


שלוש שאלות לטל עומר:

איזה מין ילד היה אבא שלך?

הוא היה ילד מאוד סקרן. כשראה בגיל שנתיים בפעם הראשונה את הים, עמד נפעם ושאל: 'כל כך הרבה ים יש בים?'
אבא שלו, 'חתולי', שהיה המורה בקיבוץ, נהג לתת לו הסברים ארוכים על כל מה ששאל, ולכן היה לו ידע רב. כשילדים רצו לדעת משהו, הם אמרו:' נשאל את הלל.'
הוא היה הילד הכי חכם בקיבוץ, והילד הכי קטן שידע לכתוב.
משום כך התחיל ללמוד במוסד החינוכי של הקיבוץ כבר בגיל חמש.
מה לא קיבל הלל בילדותו? חיבוקים ונשיקות, מפני שבאותם ימים חשבו בקיבוץ שנשיקות וחיבוקים מקלקלים את הילדים.
ילדי הקיבוץ גם לא קראו להוריהם אבא ואמא, אלא בשמותיהם.

איזה מין מבוגר הוא היה?

הוא היה מבוגר שנשאר ילד, וסימן ההיכר שלו היה הומור.
הכל הצחיק אותו, הכל סקרן אותו. הכל היה אכפת לו.
כל מפגש עם ילד, עם מבוגר או עם בעל חיים עניין אותו.
הוא אהב מאוד חיות ותמיד היו לו בבית בעלי חיים-כלב, חתול, ארנבת, עורב .
אנחנו, בנותיו, ידענו שהוא משורר מפורסם, אבל אסור היה לנו 'להשוויץ' בזה.

איך נולד השם ע. הלל?

את השם הציע לו המשורר אברהם שלונסקי.
אביו עברת את שם משפחתו מקוטוביץ' לעוגני, כך שהלל פרסם לראשונה את שיריו בשם הלל עוגני.
שלונסקי הציע לו לבחור שם ספרותי, ולקחת מהשם עוגני רק את האות הראשונה.
הלל חיפש שם משפחה שמתחיל באות ע, ובחר בשם עומר.
וכך היו לו שני שמות:
שמו האמיתי היה הלל עומר, ושמו הספרותי היה ע. הלל.