אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
גלילה רון פדר עמית
רנֶה גוסיני
שלומית כהן אסיף
 

נאדיה

מאת: גלילה רון פדר עמית

נאדיה, ילדה ערביה, חולמת להיות רופאה ולנהל את המרפאה המקומית בכפר. כדי  להתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטה היא עוברת ללמוד בבית ספר יהודי עם פנימייה. קליטתה בפנימייה רצופה קשיים. הספר מעורר מחשבות על החיים בצוותא של תלמידים יהודים ותלמידים ערבים.

מתוך הפתיח לספר, שיצא לאור בשנת תשמ'ה
בהוצאת מילוא
 

פרק ט'


שוב הייתי לבדי. חזרתי והפניתי את ראשי אל הקיר. הפעם אנסה להרדם ויהי מה. כי אם גם הלילה לא אישן, איך יהיה לי כוח ללמוד מחר? משכתי את השמיכה מעל ראשי כדי שהאור בחדר לא יפריע לי.
לילה טוב, אמרתי לעצמי, כאילו אני ממלאת את מקומה של לוטפיה, לילה טוב לך, נאדיה. 

בעצם רציתי להמשיך את השיחה עם נורית ותמי. רציתי להסביר להן שזה לא נורא מה שהן אמרו על הצבא. זה קורה ויקרה. הן תלכנה לצבא ואני לא. למרות שאנחנו גרות בחדר אחד ולומדות באותו בית ספר, אני אשאר ערביה והן תישארנה יהודיות. אנחנו יכולות להיות חברות, אבל גם החברות הטובה ביותר בעולם לא תטשטש את ההבדלים. ואני הרי רוצה להישאר ערביה. לא באתי לכאן כדי להפוך ליהודיה. באתי לכאן כדי ללמוד. כדי להשיג ציונים גבוהים. כדי לחזור אחר כך אל הכפר שלי ולהיות בו רופאה. 

חייכתי אל עצמי. משום מה נדמה היה לי שנורית לא מבינה אותי נכון. היא חושבת שהייתי מעדיפה להיות יהודיה. שבאתי ללמוד כאן כי אני רוצה להיות כמו כל היהודים. שאם הבחירה בידי, הייתי בורחת לעצמי מוצא אחר. 

רציתי לומר לה: זה לא נכון, נורית. אני שמחה להיות ערביה בדיוק כמו שאת שמחה להיות יהודיה. אין לי בעיות עם זה. אם יש לי בעיות, הן אחרות. הן נובעות מזה שאני שונה כאן. ועוד משהו. תדעי לך נורית, אני לא מתביישת בשום דבר. אני לא יודעת מה עבר בראש שלך כשהזכרת את הצבא, אבל אם חשבת שאני מתביישת בזה שאני לא הולכת לצבא, אז גם בעניין הצבא את טועה. נכון, אני לומדת איתכם ומחבבת אתכם והכל. נכון, אנחנו אזרחים של מדינת ישראל, אבל אנחנו מיעוט. ולא סתם מיעוט, אלא מיעוט עם בעיות מיוחדות. תארי לעצמך, נורית, אח של אבא שלי, דוד שלי, גר בירדן. כן, ממש בירדן. ואם תפרוץ מלחמה בין ישראל ובין ירדן כמו שכבר קרה בשנת 1967 האם את מתארת לעצמך אותנו נלחמים נגד בני המשפחה שלנו? 

כל כך נסחפתי עם הנאום הפנימי הזה, שבכלל לא שמתי לב שהזמן עובר, עד ששמעתי את קולותיהן של תמי ונורית שחזרו מהמקלחת. השארתי את ראשי מתחת לכר. מאוד רציתי להגיד לנורית את אותם הדברים שאמרתי בליבי, אבל החלטתי שלא לפתוח בהרצאות. היא עלולה לפרש את דברי לא נכון. היא עלולה לחשוד בי שאני מתכוונת לפתוח בויכוח פוליטי והגרוע מכל, היא עלולה לא להבין אותי. 

הן פתחו את הדלת. ששש..., אמרה תמי, נדמה לי שנאדיה כבר ישנה. שמעתי את צעדיהן בתוך החדר.
את חושבת שהיא נפגעה ממה שאמרתי על הצבא? שאלה נורית. אין לי מושג, אמרה תמי.
אני נשבעת לך שבכלל לא הייתה לי כוונה רעה, אמרה נורית, זה פשוט נפלט. אני יודעת, אמרה תמי.
שמעתי חריקה של מיטה. כנראה נכנסה אחת מהן למיטתה. 

אחר כך כבה האור. בכל זאת לא זזתי, כי לא רציתי להשמיע רעשים חשודים.
תמי...לחשה נורית.
כן..
את ישנה?
השתגעת? מה חשבת, שאני נרדמת בשנייה?  נורית נאנחה.
את יודעת על מה אני חושבת?
על מה. שאלה תמי.
זה דווקא מאוד מעניין לגור בחדר אחד עם ערבייה, אמרה נורית, אני לומדת דברים שבכלל לא ידעתי.
כן, אמרה תמי.
האמת היא שאף פעם לא הכרתי ערבי ככה מקרוב, אמרה נורית, חוץ מהגנן שלנו.
תמי שתקה.
מעניין איזו תלמידה היא תהיה, אמרה נורית.
היא באה לכאן בעיקר כדי ללמוד, אמרה תמי, אז היא ודאי תצליח.
את חושבת שהיא רוצה להצליח כדי להוכיח משהו, דווקא בגלל שהיא ערבייה? שאלה נורית.
לא יודעת, אמרה תמי, אבל ברור שהיא תנסה להיות יותר בסדר מכולם כדי שלא יגידו לה על כל דבר שהיא ערבייה.
את מדברת שטויות, אמרה נורית, אף אחד לא יגיד לה דבר כזה.
גם אם לא יגידו, היא תחשוב שרוצים להגיד ומתאפקים ולא אומרים, השיבה תמי. 

אחת מהן פיהקה פיהוק קולני.
מעיין איך יהיו היחסים שלה עם הבנים, אמרה נורית.
היא דווקא נורא חתיכה, אמרה תמי.
היא חתיכה, אבל היא לא תלך עם אף אחד מהבנים כאן, אמרה נורית.
מניין את יודעת?
רואים עליה, אמרה נורית.
ואם היא פתאום תתאהב? שאלה תמי.
נורית צחקה. בחייך, אמרה, אחת שמעריצה רופאות, לא מתאהבת. אחת כזאת, רק לימודים יהיו לה בראש. 

נשכתי את שפתי מתחת לשמיכה. שוב נוצר בי הצורך החזק להסביר לשתי הבנות האלה כמה דברים. להגיד להן משהו כמו: חכו רגע! אל תקבעו עמדה לפני שאתן מבררות אתי מה נכון ומה לא נכון. הרי אתן בכלל לא מבינות. 

אצכלן זה ברור שהנשים רוצות לעשות קריירה. אצלכן הבעלים מקבלים את זה. אבל אצלנו זה עדיין בחיתולים. רוב הנשים יושבות בבית או יוצאות לעבוד בשדה. וכשאישה ערבייה, במיוחד אחת שגדלה בכפר, מחליטה לבנות לעצמה קריירה, היא מתחילה מאבק קשה וממושך. בגלל זה אני זקוקה להרבה יותר כוחות. בגלל זה אני חייבת להצליח. בגלל זה אני.. נורית השתעלה.
יללה, אמרה, בואי נלך לישון. את יודעת מה השעה?
מה?
אחת ארבעים וחמש, אמרה נורית
לא רע, אמרה תמי.
אז לילה טוב, אמרה נורית.
לילה טוב, אמרה תמי, לפחות הלילה יש לי על מי לחלום. 

אחר כך השתררה דממה בחדר, ואני העזתי להסיר את השמיכה מעל ראשי.
הנאום שלי, שנקטע על ידי השיעול של נורית, לא הושלם. פתאום נפלה עלי עייפות כבדה, כזאת שלא הרגשתי מעולם. עיני נעצמו ולפני שהספקתי לספור עד שלוש, נרדמתי.







Loading...