אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מטאטאים רוקדים בחורף

כתבה: הדס ליבוביץ'

איירה: נועה פארן

צלטנר 2020

32 עמוד, מנוקד

 

'ומי את, גברת צעירה?' הוא שואל בשקט. 'בואי תתקרבי, אני לא רואה כל כך טוב.'

אני מתקרבת לאט. לפי החליפה אני יודעת שהוא המנהל.

'אני אָלִיס.'

האיש מתכופף לעברי. 'אוטו ויידט,' הוא אומר בחיוך, מושיט ידו ומוריד את הכובע שלי.

[...]

'כל האנשים בבית המלאכה שלך הם יהודים?' אני מעיזה לשאול וממששת את הטלאי הצהוב שלי.

הוא נעצר. ואז מתכופף ואומר במבט רציני, 'מה שחשוב הוא שכולנו כאן בני אדם.'

אביה העיוור של אָלִיס עובד בבית מלאכה למברשות ומטאטאים, ובכל בוקר מובילה אותו בתו הקטנה מביתם למקום עבודתו. היא אומרת 'יש לי תפקיד. אני העיניים שלו'. תחילה הם הולכים ברגל, כשידו של אבא על כתפה של הבת. קר בחוץ, העצים ערומים, ועל אבני המדרכות מתגלגלים ברוח עלים כתומים חומים. אליס מרימה ענף שהיא מוצאת בדרך, ומדמיינת שזהו מקל קסמים. בדרכם הם עוברים ליד בית הספר שאליס למדה בו פעם, לפני שנסגר. אחר כך הם עולים לרכבת, וכשהם יורדים ממנה הם הולכים רק ברחובות הצדדיים, כי 'ברחובות הראשיים אסור לנו לעבור, לפי החוקים החדשים'. כשהם נכנסים לבית המלאכה אבא מתיישב במקומו ומכין את כלי עבודתו, ואליס משוטטת בין השולחנות, בין העובדים, בין האנשים השקטים והמכונות הרעשניות. ואז היא פוגשת את המנהל, שמזמין אותה להצטרף לסיור הבוקר שלו.

הזמן חורף 1941, שנה ויותר אחרי שגרמניה פתחה במלחמה. המקום בית המלאכה למברשות ומטאטאים ברחוב רוזנטלר 39, ברלין. הקוראים המתלווים לאליס ולאביה בדרכם לבית המלאכה נחשפים לשני הקולות המספרים את הסיפור; הקול הרך של המונולוג של אליס מספר את הדברים מנקודת מבט ילדית ואינו מתעניין ביכולתם של הקוראים להשלים פערים. הקול הרועם של העובדות מהדהד באיוריה של נועה פארן, ששולטים בהם החוּם, האוֹקֶר והשחור, צבעי החורף, ההולמים גם את אווירת המלחמה.
שלטי החנויות כתובים בגרמנית; חנות ספרים, בית מסחר לבדים (בכתיב שגוי), מאפייה. על חלון הראווה מתנוססת הודעה
'יהודים אינם רצויים כאן'. גם דגלי צלב הקרס על רקע אדום והטלאי הצהוב על מעיליהם של האב ובתו משגרים לקוראים אזהרה אילמת. במרחק, על הגשר, עוברת רכבת רפאים לבנה.
בסופו של הסיפור מגיעים שוטרים לבית המלאכה, ואליס ואביה ושאר העובדים היהודים מתפנים בדממה לחדר המחבוא. אליס הקטנה מתמודדת עם הפחד בעזרת דמיונה. היא רואה טור של מטאטאים הנכנסים לחדר המחבוא, מניפה את הענף שמצאה בדרך ומחוללת קסם: כל הנמצאים בחדר רוקדים, 'אנשים ומטאטאים וגם מברשות. גבוהים ונמוכים, עיוורים ורואים'; אליס ואביה מתיישבים על אחד המטאטאים, מתרוממים ויוצאים דרך התקרה אל שמי העיר הבהירים. העצים שוב ירוקים, בית הספר מלא ילדות שמחות, ואבא קונה כמו פעם עוגת תפוחים במאפייה. הסיום הפנטסטי אולי יניח את דעתם של המאזינים הצעירים, אך יכמיר את לבם של המבוגרים המקריאים שייזכרו כמה שונה היה סוף דרכם של רוב יהודי ברלין. 

מטאטאים רוקדים בחורף מבוסס על דמותו של אוטו ויידט ((OTTO WEIDT, הבעלים של בית המלאכה למטאטאים ומברשות שפעל בברלין בשנים 1940 - 1943. ויידט, שהלך ואיבד את ראייתו בשל מחלה, הקים בית מלאכה לעיוורים והעסיק בעיקר יהודים עיוורים ובעלי מוגבלויות אחרות. הוא הצליח לשכנע את הגסטאפו שייצור מטאטאים ומברשות חיוני למאמץ המלחמתי, וכך הגן על עובדיו משילוח למחנות ההשמדה. מדי פעם, כשקיבל התראה על ביקור של המשטרה, הסתיר ויידט את עובדיו היהודים בחדר מחבוא שנבנה מאחורי ארון גדול בבית המלאכה. ויידט הצליח לשחרר כמה מעובדיו היהודים שנעצרו בידי הגסטפו, וגם לאחר שסגר את בית המלאכה המשיך לפעול להצלת יהודים. ב-1971 הוענק לאוטו ויידט המנוח אות חסיד אומות העולם. בבניין שבית המלאכה פעל בו הוקם מוזיאון המספר את סיפור ההתנגדות של אזרח גרמני למכבש הגזענות הנאצית ומנציח פועלו למען יהודים שנרדפו במולדתם.

סיפורו של אוטו ויידט ותצלומים מבית המלאכה בעבר והיום מופיעים בכפולה האחרונה של הספר, באחרית דבר מאת דורית צלטנר. הכותבת, מו'ל הוצאת צלטנר, מספרת בין היתר על הקשר האישי שלה ושל הסופרת הדס ליבוביץ' לאוטו ויידט ולמזכירה היהודייה של בית המלאכה, אליס ליכט. מבנים המופיעים באיורים לאורך הספר מופיעים גם במפת ברלין המצוירת, בכפולה האחרונה, ואפשר לעקוב בה אחר מסלול הליכתם של הילדה ואביה בדרך לבית המלאכה. 

הדס ליבוביץ', סופרת ישראלית, מוכרת לקוראים מספריה ליבי, או: מה שקרה לאיש-עם-הכלב ו-ליבי 2 או: מה קרה בחוף הים של תל אביב. 


ספרים מאותו מדף:

הדובי של פרד, מאת איריס ארגמן

המחבוא, מאת לואיק דוויליֶ

חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי, מאת תמר מאיר

קליידוסקופ, מאת חווה ניסימוב

הנקה ופיט, מאת רן כהן אהרונוב

 

מטאטאים רוקדים בחורף מתאים לבני חמש עד שמונה.

נירה לוין