אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מחברת חיבור

כתב ואייר: יוסי אבולעפיה

עם עובד 2020

60 עמוד, לא מנוקד

 

'אני לא בטוח ששמעתי נכון, מה הנושא של החיבור.'

'שמעת מצוין', תרצה עונה, 'הנושא של החיבור הוא חיבור, והפעם זו תחרות נושאת פרסים, ובסיומה ייערך טקס מיוחד לכבוד הזוכה'.

'אבל זה לא נושא', אני אומר.

'זה נושא מצוין. תפעיל את הדמיון'.

 

המורה הטילה על תלמידיה לכתוב חיבור, והפעם בכתב יד, במחברת. 'זה לא חכמה להקליד,' היא אמרה, 'צריך גם לדעת להזיז עט'. התלמיד יוגב אינו מרוצה, אבל מכריח את עצמו להתחיל בכתיבה; פותח את המחברת, מנסה את העטים ומוודא שכולם פועלים, משנה את דעתו ומוציא מהקלמר עיפרון ומחק ('כדי שאוכל למחוק אם צריך'). הוא מחדד את העיפרון ומתחיל לכתוב: 'חיבור מאת יוגב כרמל'. גם אמא מתגייסת לדרבן את יוגב: 'אל תבזבז זמן על שטויות, יש לך חיבור לגמור'. ומה עכשיו?

יוגב מספר בגוף ראשון על שלבי הכתיבה שהפכה לחוויה מעיקה ומתסכלת. הוא מנסה לרצות את המורה, ומפרט תחת הכותרת את השאיפה שלו - 'החלום שלי הוא להמציא את החיבור הכי מוצלח שיהיה'. הרעש שהקימו ברחוב משאית אשפה ועובדי תברואה סיפק לו רעיון והוא מתחיל לשרבט ראשי פרקים, אך נסוג מיד: 'סוף לא טוב, תרצה לא תאהב [...] אני מנסה לנחש מה תרצה תגיד'. מוחק כל מה שכתב ושוב הוא בנקודת ההתחלה. יוגב ממשיך ומפתח את היעד שהציב לעצמו: '... שיהיה גם מעניין וגם מותח עם סוף מפתיע ובלתי צפוי'... וממשיך
'שידהים את הקוראים...' ועוד 'וישאיר אותם פעורי פה...'. יוגב כותב ומוחק, דוחה ומתחמק, והחיבור כמו זה שהמורה תרצה ביקשה - אינו נכתב.

העיצוב הכפולות בספר מציג את שני חלקי הסיפור זה מול זה סיפור המעשה מול מצב ה'תוצר' שביקשה המורה. בעמודים הימניים מופיע הנרטיב של תהליך הכתיבה; מחשבותיו של הילד המספר, אירועים במציאות ובדמיונו של יוגב המתעוררים תוך כדי חשיבה על כתיבה, הספקות וסימני השאלה שמעכבים אותו, רעיונות סרק המופיעים ומתפוגגים, סיפורים שנכתבים בדמיונו ומצוקת החיבור משתרבבת לתוכם, פנטזיות על זכייה בתחרות החיבורים, ציוני הזמן החולף וההתעסקות בזוטות סביב שולחן הכתיבה כולם מלווים באיורים וכולם מתפקעים כבועות סבון נוכח הדף הריק. העמוד השמאלי מעוצב כדף ממחברת שורות סטנדרטית, המתעד את ניסיונות הכתיבה של יוגב: הכותרות המתחלפות, מילים וחלקי משפטים המופיעים ונמחקים, קו שנמתח מתחת לכותרת וכתם חום עכור שהשאיר המשקה שיוגב המציא, עוד קווים וכתמים בצורות שונות, פרשנויות והסברים לצירופי הקווים והכתמים המקבלים משמעות עד לסוף הטוב.
שמה של המורה
תִרְצָה בעל המצלול העיצורי החזק-פסקני, רומז על הצורך של יוגב לרצות את המורה ולתרץ את חוסר הצלחתו, אבל גם על הרצון של יוגב להשמיע את קולו.
למעשה, זהו טקסט ארס-פואטי מרגש, אישי, מעלה חיוך ומעורר אמפתיה, המציג אמן המתבונן  בחלק היוצר של נפשו, מתוודע למעשה היצירה שלו ומנהל אתו דיאלוג, ומניח לאמת האמנותית שלו לטלטל אותו ולדרוש זכות קיום.

ספרים מאותו מדף:

אוהב ת'כלב הזה, מאת שרון קריץ'

הנקודה, מאת פיטר ה' ריינולדס

בית חרושת לשירים, מאת קובי מידן

אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, מאת יהודה ויזן

מסעדה בקצה הקוטב, מאת נורית זרחי

  

מחברת חיבור הוא סיפור מרתק ומענג, שישמח כותבים ואמנים אחרים בני שבע ומעלה.  

נירה לוין