אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

מה זה טוב? ומה זה רע?

כתב: ולדימיר מייקובסקי

איורים: סרגיי גברילוב

מרוסית: רונן סוֹנִיס

קדימה [שמש] קלאסיקה לילדים 2020

61 עמוד, מנוקד

 

'בא הילד

בדהרה

ושאל את אבא:

- מה זה

          טוב?

               ומה זה

                        רע?

שאדע להבא.

 

אם תקשיבו,

               נגלה

את הסוד ביחד –

תשובתו

          של אבא'לה

בספרון

    מונחת.'

 

ילדון תַם ניגש אל אביו ושואל: 'מה זה טוב? ומה זה רע?' האב, שבעיני בנו הוא לא רק כל-יודע אלא גם הסמכות העליונה בכל עניין, לוקח לידיו ספר שמצויות בו התשובות לשאלות של בנו, ופותח בסדרה של הבחנות מאלפות: רע מאוד להיות 'חצוף, מלוכלך, פרוע- / פרצופו דורש קרצוף, / זה ממש גרוע'. אבל המקפיד על ניקיון הוא 'ילד טוב הוא ונבון, / זה – בחור כארז'. כך ממשיך האב ומסביר בסיפור המחורז את ההבדל בין טוב לרע בסגנון חסר פשרות ובדוגמאות חותכות: הוא מוקיע את הבריון המתאנה לחלשים ממנו ומשבח את ה'סולד מרֶשַׁע'; הוא מגנה את הטיפש היוצא לרחוב בליל סערה ונענש בהצטננות, ומציין את הנבון המטייל בחוץ ביום בהיר, וכך הלאה. הילדון עגול העיניים שסקרנותו באה על סיפוקה מבטיח להיות 'ילד טוב', ופונה לענייניו.

כללי החיים שהאב קורא בספר הם נוקשים, נחרצים וחד-משמעיים בקוטביותם, והאיורים המלווים אותם מעניקים להם משנה תוקף: בכפולות המציגות את ההתנהגויות ה'רעות' שולטים גוונים כהים ועגמומיים, וחלק מדמויות ה'עבריינים' הצעירים מושחרות, פשוטו כמשמעו. הכפולות המציגות את הילדים ה'טובים' בהירות וססגוניות ומשקפות חיים מאושרים בעולם מושלם.

כשם שההתנהגויות הילדיות מוצגות כצמדי ניגודים, גם האיורים מציגים את הדרמה שבדיכוטומיה: איור אחד מציג פחדן נלעג הנמלט מפני עורב תוך שהוא מגן על ישבנו בכפות ידיו, ובאיור הקוטבי נראים חבריו הרברבנים של הפחדן מפגינים אומץ בגן השעשועים. בצמד אחר של איורים - דמותו של הילד הפרוע שבפתח הבית מושחרת כולה. גבו העצום של האב חוסם את הכניסה, חולצת הפסים שלו מזכירה סורגי כלא, והמטרייה השחורה בצד הדלת רומזת על העונש הצפוי לעבריין החוזר הביתה בשעת לילה מאוחרת. הכפולה הבאה, לעומת זאת, מציגה את אושרו המוגזם, ההיסטרי כמעט, של הילד הנקי השועט בחדווה אל חדר הרחצה ומברשת שיניים בידו.

נראה שלדעתו של ולדימיר מייקובסקי, משורר ואיש ספר בעצמו, השחתת ספרים היא עברה חמורה במיוחד; 'בתנועה כולם אומרים: רע מאוד, הגזמת'; בהתאמה גייס המאייר סרגיי גברילוב כעשרים 'אוקטובריסטים צעירים' (חברי תנועת הנוער הסובייטית לילדים צעירים שנוסדה אחרי מהפכת אוקטובר) לבושי מדים וענובים, כדי שינעצו  מבטי תוכחה בילדון המקשקש על ספריו (שגם הם נכתבו ברובם בידי מייקובסקי...). בתמונת הראי מופיעה דמותו של התלמיד השקדן, העתיד להיות פרופסור. בניגוד לילדים ה'טובים' שעיצב המאייר עד כה, השקדן אינו זורח מאושר ואינו מקרין גבורה, להיפך; לבוש במדי בית הספר הוא מעלעל בדאגה בספר שבידיו, משמאלו שולחן נגרים וארגז כלי עבודה, לימינו ילקוט בית ספר, ללמדך שעמל כפיים והשכלה תורמים לחברה באותה מידה. 

באיורים בולטת דמותו הסטריאוטיפית של הבריון, אויב החברה: נראה בהם גברתן מגודל במעיל שחור, על חולצתו ציור גולגולת, על אבזם חגורתו תחריט של אקדחים, על גב ידו כתובת הקעקע BANG, מתחת למעילו מציצה שלשלת (של אזיקים?), ודוגמת הפסים שעל שרווליו מזכירה בגדי אסיר. פניו כהים ועטורי זיפים. 'לא מגיע לו מקום פה בסיפורנו,' קובע מייקובסקי, ורומז שהחברה החדשה, המוסרית והצודקת הנבנית ברוסיה הסובייטית תקיא מתוכה את תת-האדם העלוב. באיור הבא נראית זרועו של אבא אוחזת בשאט נפש בפושע כאילו היה שרץ, ומוציאה אותו מדפי ספר החוקים, כמטפורה לסילוקו מהחברה.

ההרצאה המלומדת של אבא מסתיימת באנלוגיה מתבקשת: כל אחד מאלה שהזכרנו – הפתי, החוצפן הפרוע, הבריון, משחית הספרים, הפחדן והלכלכן - כולם צריכים '... לחרוט בזיכרון ולשמור במוח / שסופו של חזירון – לחזיר לצמוח'. לאמור – ההתנהגויות המבישות הללו יצמיחו חזירים בורגנים, הלא הם אויבי המהפכה. 

הדידקטיקה המאיימת הכורכת יחד פחדנות, חוסר שיקול דעת ובריונות, זו ששירתה את ההנהגה הסובייטית בשנת 1925 כשהספר ראה אור, תיחשב היום לא פחות מאשר פוגענית ואנטי חברתית.
יתכן שהאיורים האקספרסיביים הנהדרים של גברילוב (שהחליפו בתרגום הנוכחי את איוריו המקוריים של מייקובסקי) יצליחו לפורר את הנוקשות המאיימת של הטקסט. האיכות הקומית-קריקטורית שלהם עשויה לדרבן ילדים להתבונן באב הזחוח-אך-קפדן בעין הומוריסטית, אבל; נחוצים כאן מבוגרים שיתווכו את הסיפור המחורז, יעודדו שיח ביקורתי על הזלזול בזכויות ילדים ועל ההכללות המשפילות, ויגנו את חוסר הרגישות והיעדר החמלה. חִשבו על ילדים שחייהם עוברים עליהם בסביבה נוקשה כמו זו שבספר... הנה הזדמנות לקוראים הצעירים לשאול שאלות, לבטא מחאה, ולגלות אמפתיה לילדים שהוצגו בקלונם. 

בתחילת הספר מופיעה סקירה למבוגרים מאת עורכת ההוצאה, על הפואטיקה של הסופר והצייר ולדימיר מייקובסקי, על מעמדו הקנוני בקהיליית הסופרים הסובייטים ועל הנגשת יצירתו לקוראים ישראלים צעירים. הפסקה האחרונה בדבריה של ד'ר איסנה גולדין מתחילה במילים 'בספר זה ניסינו להעביר במלוא העוצמה את המלודיה ואת האנרגיה האדירה של מייקובסקי'; בהתאמה, באיור התופס את כל הכפולה שאחרי הפתיח נראה הפֶּסֶל של מייקובסקי בכיכר הנושאת את שמו במוסקבה. חבל שהקוראים והמקריאים שירצו לדעת במי מדובר לא ימצאו בספר כל הסבר.

באחרית דבר מאת המתרגם רונן סוֹניס נכתב שזהו 'אחד השירים הידועים ביותר בספרות הילדים הרוסית – הוא נטוע בזיכרון הקולקטיבי הרוסי ממש כמו 'דירה להשכיר' אצלנו'. איזה הבדל פעור בין הטקסט ההומניסטי של לאה גולדברג לדידקטיקה המאיימת של מייקובסקי!
סוניס, בנסותו להסביר 'איך הפך שיר מגמתי כל כך לקלאסיקה', תולה את הדבר בלשון הפואטית של הכותב שנחשבה חדשנית לזמנה, וטוען ש'איש מן הקוראים אינו חש באידיאולוגיה'.
ייתכן שרבים יחלקו על הדעה הזו.      

הרהורים על לשון:
על הכריכה מופיע השם ו' מאיאקובסקי. תמוהה בחירת ההוצאה בכתיב המיושן 'מָאיָאקוֹבסקי' שנהג בעברית בעבר ואינו בשימוש זה שנים,
ולא ברור מדוע נחסך מהקוראים שמו המלא של הכותב. תמוה גם ניקוד מילת השאלה 'מה' בפתח ודגש אחריה (כאן דגש באות ז) על אף החלטת האקדמיה ללשון מתשס'א.

מה זה טוב? ומה זה רע? מיועד לבני ארבע עד שש.

נירה לוין