אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

המרגל מהקומה הרביעית


כתבה: אורה מורג

איורים: איל אילת

שוקן 2020

280 עמוד, לא מנוקד

 

אלי לחץ את ידו של סמעאן בהתרגשות. בימים האחרונים המתין בקוצר רוח לביקור זה, ביקור שיחרוץ את גורלו. [...]
ברגע שהתיישבו רכן במתח לעברו של סמעאן: 'נו?'

'התקבלת!'

אלי החניק צווחת שמחה. עיניו ברקו ורוממות רוח מילאה אותו. סמעאן רמז לו לשתוק, ולחש תוך כדי קריצת עין, 'לנדיה תספר סיפור כיסוי. תאמר לה שהתקבלת ל'עבודה במשלחת הקניות של משרד הביטחון'. התפקיד כרוך בנסיעות רבות וממושכות לחו'ל.'

'הבנתי אותך...' צחקק אלי.

סמעאן שלח מבט אל פנים הדירה דרך דלת ההזזה השקופה של המרפסת, ואמר בטון רציני: 'תבין, אסור לאף אדם לדעת את האמת. האם זה ברור?'

'ברור לגמרי.'

 

בחודש מאי 1960, בבניין שמאחורי חזיתו האפורה שכנו משרדי היחידה המבצעית של אגף המודיעין של צה'ל, נפגשו שלושה: חיים הרצוג, שהיה אז ראש אגף המודיעין, שמעון סומך 'שגייס, הכשיר ושלח סוכנים חשאיים לכל קצות תבל' ויוסְקֶה יריב, מפקדה של יחידת המודיעין שהפעילה סוכנים במדינות אויב. בפגישה החשאית דובר על הצורך לשלוח לסוריה סוכן ישראלי, שיחדור ללב החברה המקומית, יקשור קשרים עם בעלי עמדות מפתח בממשל ובצבא הסורי 'ויספק לנו משם ידיעות מודיעיניות בזמן אמת'. אלה הנסיבות שבהן הועלה שמו של אלי כהן, עולה חדש ממצרים שהועסק עד אז בתרגום עיתונות ערבית לצורכי אמ'ן. זו הייתה תחילת סיפורו של מי שנודע בכינוי 'האיש שלנו בסוריה'.

אורה מורג הוותיקה והמנוסה עיבדה גם בספרה זה פרשה מן העבר לסיפור מתח היסטורי לקוראים צעירים, ומוסרת את הפרטים בפרקים קצרים (חלקם בני שורות ספורות), בסגנון המערֵב ספרות וכתיבה עיתונאית-תיעודית, ובלשון המבקשת להיות עניינית ומדויקת, תוך דילוגים בין זירות שונות וסטיות מכוונות מן הרצף הכרונולוגי. כל אירוע משמעותי בשנותיו של המרגל הישראלי בסוריה נפתח בציון הזמן והמקום, למשל -  

'כעבור שלושה חודשים

סוף דצמבר 1961

מינכן, דירת שירותי הביטחון'

או –

'באותו היום

דמשק'

רכיב סגנוני זה מדמה דיווח בזמן אמת ובונה מתח הולך וגובר (אף שסופה הטרגי של הפרשה ידוע מראש). מדי פעם מורג מחזירה את הקוראים לאירועי עבר ומשלימה את חלקיו העלומים של הפאזל התקופתי, למשל: בפרק שכותרתו -

'תשע שנים קודם לכן

סוף אפריל 1951

שדה התעופה של קהיר, מצרים'

- מורג מחברת את משימתו של אלי כהן לפרשת לבון (הפעלת קבוצת יהודים אזרחי מצרים במשימות ריגול וטרור שנסתיימה בכישלון, ידועה כ'עסק הביש') שהתרחשה במצרים שנים אחדות לפני שיגורו של אלי כהן לדמשק. פרקים אחרים שוזרים בדרמה של אלי כהן את פעילותו במצרים באותו זמן של הסוכן הישראלי זאב גור-אריה, שבמסווה של גרמני נאצי אמיד התיידד עם צמרת הממשל והצבא המצרי ושידר מידע למודיעין הישראלי.
הספר מתאר היטב את העלייה המהירה של המרגל הישראלי אל צמרת השלטון והצבא בסוריה, ואת התקלות הנקודתיות והטעויות הקטנות לכאורה - שלו ושל אחרים במערכת, שבסופו של דבר חרצו את גורלו.   

כדרכה בספריה הקודמים, מורג משלבת גם בספר הזה חבורת בני נוער, ליתר דיוק שתי חבורות של תלמידים המשתתפים בחוגים לחובבי רדיו. הכותרת בעמ' 99 - 'פברואר 1962, בית ספר עירוני ד', רחוב ויצמן, תל אביב', מבשרת על זירה חדשה בסיפור, והכותרת בעמ' 120 – 'דמשק, אזור אבו רומאנה, חוג חובבי רדיו, בית ספר מקצועי' מודיעה על זירה מקבילה בדמשק. שתי החבורות פועלות בו-זמנית כל אחת במקומה, ונפגשות באקראי על גלי הרדיו בימים הגורליים שלפני לכידתו של אלי כהן. כדי להלהיב את קוראיה הצעירים, מורג בוראת אירועים שלא זו בלבד שלא היו ולא נבראו, הם אבסורדיים: חובבי הרדיו הצעירים בדמשק משדרים לחוג החובבים בתל אביב שהסורים חושדים באלי כהן, מושלכים למעצר, ויומיים אחר כך יוצאים לחופשי על אף החשד החמור שדבק בהם; חובבי הרדיו בני השלוש עשרה מתל אביב מסדרים לעצמם פגישה עם ראש המוסד, מדווחים לו שאלי כהן חשוד בריגול ומקפיצים את המערכת כולה; שני הילדים היהודים מקבוצת החובבים הדמשקאית מצליחים להיצמד לאלי כהן היוצא מדירתו אזוק ומוקף שוטרים וחיילים ומיידעים  אותו שזהותו נחשפה. האירועים שמורג  מתארת בלתי מתקבלים על הדעת - גם לא על דעתם האוהדת של הקוראים הוותיקים, המצפים לרומן היסטורי אמין הנצמד לעובדות (וגם ליחס מכבד והוגן מצד הסופרת).
אפילו לשון הדיבור שבפי התלמידים משתי החבורות מסגירה את היותם גוף זר במארג הסיפורי. ילדי 1962 אומרים 'זה נשמע מדליק', ביטוי שלא היה בשימוש בתחילת שנות השישים, ובני גילם בדמשק מקנטרים את המדריך שלהם במילים 'לא הגזמת, המורה? [...] עד עכשיו רק הבטחת, בוא נראה אותך מקיים...' שקשה להעלותו על הדעת בהקשר של יחסי מורה-תלמיד בחברה הערבית באותן שנים, ואף היום.
כוחה של אורה מורג בעיבוד העובדות ההיסטוריות ובהתאמת ההקשר לקוראים צעירים, ולא בלשון המסירה של הסיפור. כל גיבוריה, בלי קשר למוצאם, לגילם ולמעמדם, נשמעים כאילו למדו באותו אולפן; משלב הלשון, אוצר המילים והתחביר ואפילו האינטונציה המשתמעת - אחידים.

הספר נפתח במקאמה 'לוחמי הסתר' שכתב חיים חפר ב-1968 לכבודם של אנשי המודיעין הישראלים הפועלים בחשאי במדינות אויב. בהקדמה שאחרי המקאמה, מורג מציינת שהספר על אלי כהן הוא העשרים במספר בסדרת המתח ההיסטורית שהקדישה לזכר אחיה המנוח, ומזכירה בתודה את תרומתו של אברהם כהן, אחיו של אלי כהן, בשיפור איכותו ואמינותו של הספר.

על אורה מורג (1943), סופרת ישראלית הכותבת בעיקר לילדים ולבני נוער ומתרגמת, קראו בדףדף.

ספרים מאותו מדף:

גונבי הגבול, מאת יוסי גודארד

פנתר במרתף, מאת עמוס עוז

האיש מן הצד האחר, מאת אורי אורלב

המרגל האבוד והשמלה הירוקה, מאת אלכס פז-גולדמן

תפוס ת'סבתא, מאת דיוויד ווליאמס

 

המרגל מהקומה הרביעית מתאים לבני 11 ומעלה.  

נירה לוין